"אני בעד ליפול. אני אוהבת להיות עצובה כי זה מאפשר לי לדעת איך מרגישה שמחה"

הדר מזרחי, יוצרת ומוזיקאית מתל אביב ומתכנתת בסטארטאפ רפואי, עברה בגיל 18 הליך התאמה מגדרית. החיפוש אחר שייכות, זהות ואמת פנימית מלווה אותה מילדותה באשדוד אז חשה תחושת זרות מתמשכת – חברתית, רגשית ומגדרית - והפך עם השנים למנוע יצירתי עמוק. "מאז שאני זוכרת את עצמי יצרתי", היא מספרת. "הזרות הזו שהרחיקה אותי קצת מכולם עזרה לי לייצר עולם שלם מעצמי, מה שהתפתח גם לכתיבה בשנים האחרונות, ואפילו מהווה כלי לפריקה של רגשות ועיבוד, כתיבה היא נשימה בשבילי היום".

כעת עובדת מזרחי על אלבום ראשון בשם "לאהוב אותי", שבו היא שותפה פעילה להפקה, לכתיבה ולהלחנה. זהו אלבום פופ אלטרנטיבי עם נגיעות ג'אז ואינדי, שמספר סיפור של התבגרות, קבלה עצמית ואהבה עצמית. המוזיקה של הדר נולדת מתוך חוויות אישיות אינטנסיביות: התמודדות עם בדידות, דיכאון, שאלות של מגדר ומיניות והמסע הטרנסי והלהט"בי שלה בתוך חברה שלא תמיד יודעת להכיל מורכבות.

עד כמה היציאה עם הסיפור האישי שלך מפחידה ועד כמה היא משחררת?
"מפחידה מאוד, אין ספק. יש משהו בלצאת ולהיחשף עם זה שכביכול מכניס אותי בדיוק חזרה לאותה משבצת שיכולתי להימנע ממנה, אבל אז מגיעה הודעה פרטית באינסטגרם שמישהו כותב לי 'בזכותך יצאתי מהארון' או 'אני ואמא שלי רואות את הסרטונים שלך וזה עוזר לה לקבל אותי' ולראות את ההשראה שזה מייצר אצל אחרים, את האומץ שזה נותן לנערים ונערות לצאת מהארון בעצמם שווה את הכל".

למרות פריצת הדרך שדנה עשתה בארץ ובעולם, עדיין אין הרבה מוזיקאיות מהקשת הטרנסית. למה לדעתך זה קורה ומה החשיבות של הייצוג של טרנסג'נדרים גם במוזיקה?
"אני חושבת שיש עדיין הרבה פחד מצד החברה ואולי גם הגחכה מסוימת על טרנסים וטרנסיות, יש איזושהי ציפייה לראות 'ליצן' או 'דמות' ודווקא מהמקום הפשוט והיום יומי, אני רוצה לנרמל את הטרנסיות בחברה, ולהעלות את המודעות ואת השיח בנושא".

שם האלבום, "לאהוב אותי", נשמע פשוט אבל את מדגישה שזה תהליך כואב ומורכב. מה הדבר הכי קשה בללמוד לאהוב את עצמך?
"תמיד שואלים אותי מתי עשיתי את ה'תהליך'. כששואלים על הטרנסיות, תהליך זו מילה שמסמנת שיש התחלה, אמצע וסוף, שאחרי שעוברים את ה'תהליך' אז זהו, אני התוצאה, אני אישה, אבל אני רוצה להסתכל על זה כ'מסע'. זה לא התהליך שלי לשינוי מגדרי, זה המסע שלי לאהבה עצמית. אני חושבת שמתוך המקום הזה, הכי קשה זה ללמוד מה מגיע לך וכמה את שווה, בין אם זה במערכות יחסים או שיכבדו אותי במקום העבודה שלי".

⁠למה בחרת בשיר "פעם ראשונה" כסינגל הבכורה שלך ומה החשיבות שלו מבחינתך?
"הוא בעצם מסמל עבורי פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שהרשיתי לעצמי לצאת מהתבניות שקיבעתי לעצמי, כל מני מסגרות שהנחתי עם השנים שהיה לי נוח בהן לתקופות מסוימות, ובעצם הפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה ששחררתי מהן. השיר הזה הוא סוג של איחול עצמי תמיד להשתנות ולאפשר לעצמי לחוות פעמים ראשונות עוד הרבה בחיים".

⁠את לא נרתעת מלדבר על בדידות ודיכאון. איך שומרים על איזון בין כנות רגשית לבין לא ליפול למקום כבד מדי?
"אני בעד לפעמים ליפול, אני חושבת שבחברה של היום אנחנו ממהרים לדפדף עצבות ורגשות מורכבים, מה שמונע מאיתנו לחוות אותם, להתמודד איתם ואז להתגבר עליהם. אני אוהבת להיות עצובה, כי זה מאפשר לי לדעת איך מרגישה שמחה, אושר, אופוריה, כל הדברים האלו לא היו קיימים בלי העצב הכי עמוק וכנה".

⁠את גם מתכנתת וגם מוזיקאית. יש רגעים שבהם את מרגישה שהתכנות משפיע ממש על האופן שבו את כותבת שירים?
"בכנות, אני חושבת שתכנות ומוזיקה זה אותו דבר בדיוק, כמו שאני יוצרת שירים וחושבת על איך כל החלקים יתחברו בצורה הכי נכונה, ככה גם אני כותבת קוד. החלום שלי הוא להמשיך לתכנת ולהיות מוזיקאית באותה מידה".

⁠אם היית יכולה לשלוח מסר אחד לילד/ה או נער/ה שמרגישים היום זרים, מבולבלים או לא במקום מה היית אומרת להם?
"הזמן עובר, כלום לא סופי ואתם תמצאו את המקום שלכם. ואם לא תמצאו אותו, תיצרו אותו".

הדר מזרחי תופיע במופע ראשון עם שירי האלבום ביום שני 26 בינואר בשעה 20:00 במועדון לבונטין ת"א.