"מחרימים אותי משני הצדדים ולפעמים אני שואל את עצמי, 'מי נשאר'?"

יש ספרים שלא נכתבים רק כדי לספר סיפור, אלא גם כדי לעצור רגע בזמן ולשאול מה בעצם קרה לנו שם. "מזל טוב!", ספרו של הסופר הישראלי עילי זוזובסקי, שיוצא בימים האלה בתרגום לעברית הוא כזה. עלילת הספר מתמקדת במסיבת בר מצווה של אדם ויצמן, נער שנאבק בזהות המינית שלו בזמן שמדינה שלמה נאבקת במלחמה, בלילה שבו ישראל נכנסת קרקעית לעזה ב-2009.

דרך כאוס משפחתי, זהות מינית מתגבשת ואלימות שמרחפת כל הזמן ברקע, זוזובסקי חוזר לנקודת שבר אישית שהיא גם קולקטיבית מאוד. "במובן מסוים זו הייתה הזדמנות בשבילי לחשוב על גבריות, מה זה אומר להיות גבר בישראל. אני חושב שלצערי זה תמיד כרוך במלחמה, בצבא. זה משהו שקשה מאוד לנתק אותו ועניין אותי לחקור את הקשר הזה".

איך אתה רואה את הקשר הזה?
״אני חושב שיש המון שאלות לא פתורות, גם בהיסטוריה האישית שלי של מערכת היחסים שלי עם המושג המשונה הזה של גבריות. תמיד היה לי איזשהו קונפליקט עם הגבריות, בטח גבריות ישראלית. יצאתי מהארון אחרי שעזבתי את ישראל ואני זוכר את עצמי כילד שמנסה לברר את הזהות המינית שלו והעסיקו אותי המון חששות ומחשבות על הצבא. זה משהו שמעמת אותך עם מציאות מאוד אלימה ומתוסבכת, שאתה כל הזמן נאלץ להגדיר את עצמך ביחס אליה".

ואיך התמודדת עם זה?
"זו איזושהי התמודדות אינסופית, הסיפור שלי כמובן שונה מהסיפור שבספר, הוא לא אוטוביוגרפי. אבל על פניו גדלתי בתל אביב, אחד המקומות הכי ידידותיים ללהט"ב בישראל אבל מתחת למעטה הליברליות, שאנחנו כישראלים מאד מתגאים בו, יש עדיין זרמים של הומופוביה, שהיא פעילה יותר ומורגשת".

זו ליברליות שנשארת מאוד שמרנית ומקובעת.
"בדיוק. בסוף כשאני חוזר לנפש שלי באותה התקופה, בשנים כל כך מעצבות, האסוציאציות שיש לי על להט"ב הן מחלות, מוות, בדידות, חוסר יכולת ליצור חיבור אינטימי עמוק ובטח שלא משפחה. משפחה זה משהו שהוא כל כך מלכותי באתוס הישראלי וחשבתי אז שלא תהיה לי משפחה כי אני הומו. אני רוצה להאמין שדברים השתפרו, אבל אני חושב שכמו עם המון דברים בישראל יש איזו דואליות מתעתעת של מצד אחד חופש ופתיחות וגמישות ועדיין גם איזשהו קיבעון ודעות קדומות, שלא מדברים עליהם".

זוזובסקי הוא במאי, תסריטאי ומחזאי שנולד וגדל בתל אביב. הוא מספר שכבר מגיל קטן הוא חלם בגדול יותר מישראל והיה ברור שיעזוב את הארץ מיד לאחר שיסיים את שירותו הצבאי. הוא שירת ככתב וכעורך המגזין של בעיתון "במחנה" בתקופת צוק איתן. לאחר מכן גר בפריז ועבד כתחקירן ב"עובדה".

יש לו תואר ראשון בקולנוע וספרות אנגלית מאוניברסיטת הרווארד, שם סיים את לימודיו בהצטיינות הגבוהה ביותר. הוא עשה תואר שני ודוקטורט באוקספורד, זכה במלגת אלברט איינשטיין לשנת 2025 וגר חצי שנה לבד בבית הקיץ של איינשטיין בגרמניה. כיום הוא מתגורר בניו יורק. המחזה הראשון שכתב וביים, ,מינוטאור", זכה בפרסים רבים וזוזובסקי עצמו נבחר לרשימה היוקרתית "30 מתחת ל-30" של מגזין "פורבס" הישראלי.

מה הביא אותך לכתוב את הספר?
"הספר התחיל בכלל בתור התזה שלי בתואר הראשון, שהיה בקולנוע וספרות. הוא התחיל כנובלה קצרה ולא רומן ובמקביל, כתבתי וביימתי אותו כסרט קצר שצילמתי בישראל ב-2020, עם שחקנים נפלאים כמו מיה דגן, אמיר חורי, עמית רהב ועוד. את הספר כתבתי גם תוך כדי הצילומים, ככה שהוא הושפע מאד הסרט ומהשחקנים ששיחקו את הדמויות".

בשנה האחרונה "מזל טוב!" התפרסם בארה"ב ובבריטניה וזוזובסקי הוזמן להשתתף בעשרות אירועים להשקת הספר ברחבי העולם. הוצאת הספר בתרגום לעברית לא הייתה עניין של מה בכך והצליחה לעורר כמה מחלוקות. על אף שידע תמיד שהוא רוצה להוציא את הספר גם בעברית, הוא לא בהכרח ציפה למגוון התגובות הקשות שקיבל על כך.

"אני פוגש את זה באירועים שאני עושה, בחנויות ספרים ואירועים שונים. כמעט בכל אירוע מישהו הציף את העובדה שאני ישראלי. אני כמובן לא מסתיר את זה שאני ישראלי אבל זה משהו שלהמון אנשים, אפילו לחברים שלי, יש בעיה איתו. אני חושב שזה מתפרש להם כצביעות מצדי שאני איש שמאל לגמרי ותמיד הייתי אבל מצד שני, חשוב לי שהספר יגיע לאנשים שאני כותב להם, שישראלים ופלסטיניים יוכלו לקרוא את מה שאני כותב להם. מבחינתי לא היה סימן שאלה אבל יותר ויותר אני מתמודד עם הביקורת על זה".

זה משהו שמורגש אצלך ביומיום? איך זה פוגש אותך?
"זה פוגש גם ברמה המקצועית וגם האישית, זה בהחלט משנה משהו. היו אנשים שפגשתי שברגע שהבינו שאני מישראל, קמו והלכו. היה לי דייט של 45 שניות, ברגע שאמרתי שאני מישראל הבחור לקח את המשקה שלו והלך לצד השני של הבר".

מה שמעניין ספציפית באקלים הנוכחי באמריקה, זה שלצד מי שמחרים את הספר כי זוזובסקי ישראלי, אחרים מחרימים אותו בגלל התוכן הלהט"בי. "העורכת שלי סיפרה לא מזמן שיש ספריות, בעיקר בדרום של ארה"ב, שהספר נכנס ל'רשימה שחורה', כי הוא להט"בי ככה שגם אם ספרייה רוצה לרכוש אותו היא לא יכולה. מחרימים אותי משני הצדדים ולפעמים אני שואל את עצמי, מי נשאר?".

מה היית רוצה שהקוראים שלך יקבלו מהספר?
"זו תמיד שאלה מאתגרת. אני מקווה שהוא יעורר שיח ומחשבה. בהרבה מובנים כתבתי את הספר שאני הייתי רוצה שיהיה לי כשגדלתי ולא היה. הוא לא בהכרח ספר שמח כי הוא כן נוגע בנושאים כואבים אבל אני מקווה שהוא יוכל להכניס אור לחיים של הקוראים, לתת תקווה. אני מקווה שהוא יצליח אפילו להיות אולי איזשהו גשר. אני מאמין שקוויריות בצורה המושלמת שלה היא הזדמנות להתחבר מעבר להבדלי של גזע, מין או דת, היא הזדמנות אמיתית להרחיב את הלב והנשמה. אני מקווה שזה משהו שעוד יקרה".