mako
פרסומת

כוכבת הסדרה של נטפליקס: "איבדתי הרבה חברים בגלל התמיכה שלי בישראל"

אחרי שהתפרסמה בסדרת הדוקו-ריאליטי של נטפליקס "חיי: מהלכה למעשה" ועזבה את הקהילה החרדית בארצות הברית לטובת החיים החילוניים בתל אביב, מרים הארט (26) כבר מרגישה בבית. בריאיון ל-mako גאווה היא מספרת על החיבור המחודש ליהדות, על פעילותה למען נוער להט"בי ועל המחיר האישי ששילמה בעקבות תמיכתה בישראל מאז 7 באוקטובר

שני מילרד
mako
פורסם:
מרים הארט
צילום: באדיבות המצולמת
הקישור הועתק

כשמרים הארט עולה לשיחת הזום מתל אביב, קשה לפספס שהיא כבר נטמעה לגמרי בנוף המקומי - עד כדי כך שחתולת רחוב שאספה מרחובות העיר, העונה לשם סטיבי, גונבת לרגע את ההצגה על המסך. מי שהתפרסמה ברחבי העולם כבת למשפחה חרדית שיצאה בשאלה בסדרת הדוקו-ריאליטי המצליחה של נטפליקס "חיי: מהלכה למעשה", עשתה בשנה האחרונה עלייה לישראל ומקדישה חלק ניכר מזמנה לנתינה. אחת לשבוע היא מתייצבת ומבשלת במטבח של "בית דרור" - מסגרת מותאמת עבור נוער מהקהילה הלהט"בית, המופעלת על ידי עמותת "אותות" בתמיכת משרד הרווחה ומעניקה בית, ליווי ומעטפת טיפולית לצעירים וצעירות בגילי 12-26 במצבי סיכון ומצוקה ומפעילה מסגרות ברחבי הארץ, שבהן הצעירים מקבלים ליווי בצעדיהם הראשונים לחיים עצמאיים.

בשיחה פתוחה היא מספרת איך הכל התחיל: "לפני כשנה התחלתי לחלק את הזמן שלי בין ארצות הברית לתל אביב, וממש רציתי למצוא דרך להשתלב בחברה הישראלית. התחלתי לנהל חברת בינה מלאכותית בישראל, אבל רציתי גם לעשות דברים למען הקהילה. נתקלתי ב׳בית דרור׳ כשחיפשתי מקומות שבהם אוכל להתנדב. כשמצאתי את המקום אמרתי לעצמי: ׳וואו, זה מדהים, יש כאן דרך לתמוך בקהילת הנוער הגאה בישראל ובנוער בסיכון׳. ראיתי בזה הזדמנות אדירה ויצרתי איתם קשר".

מה את מרגישה שלמדת מהנערים והנערות שאת מתנדבת עבורם?
"קודם כל, הבנתי כמה מקום כמו ׳בית דרור׳ ועמותת ׳אותות׳ שמפעילה הוסטלים כאלה בכל הארץ חשובים - כשגרתי בניו יורק לא ראיתי ארגונים כאלה. דבר שני, הנערים והנערות האלה חכמים וחדורי מטרה, הם פשוט מגיעים ממשפחות או מנסיבות חיים שהובילו אותם לשהות בהוסטל ולבקש עזרה. למדתי מהם עד כמה נסיבות החיים משפיעות על האדם ושאם רק נותנים להם את ההזדמנות להצליח - הם יצליחו. הם גם מאוד סקרנים, רוצים לדבר איתי באנגלית ולתרגל איתי".

מה את מרגישה שאת יכולה להעניק להם מתוך הניסיון האישי שלך?
"גדלתי כחרדית ועברתי מסע משל עצמי עם המיניות שלי. אני זוכרת שכשהייתי בת 14 בתיכון, מישהי בכיתה העלתה את הנושא של לסביות ושאלה 'מה זה לסבית?'. הרב שלימד אותנו אמר שלסביות לא קיימות, זה משהו שהעולם החילוני המציא - זה לא אמיתי ובלתי אפשרי. משם הגעתי, אז חשבתי לעצמי שזה לא קיים וזה לא יכול להיות. רק לאחר שעזבתי את הקהילה ועברתי לסן פרנסיסקו, שם הייתי מוקפת באנשים קווירים, התחלתי להבין את עצמי. למרות שהפסקתי להיות דתייה בגיל 16, יצאתי מהארון רק בגיל 19. לכן אני יודעת איך זה להיאבק עם הזהות המינית שלך. מרגש אותי כשנער או נערה רוצים לדבר איתי ולשתף אותי. זו אחת הסיבות שכל כך משמעותי עבורי לתת בחזרה בדרך הזו".

מרים הארט
צילום: באדיבות המצולמת
פרסומת

את יכולה להצביע על רגע מכונן שבו הבנת - זו מי שאני?
"זה היה תהליך הדרגתי, לא רגע אחד. במבט לאחור, תמיד נמשכתי לבנות, אבל לא הבנתי שזו משיכה - חשבתי שזו פשוט הדרך שבה בנות מרגישות כלפי חברות שלהן. ברגע שלמדתי שבכלל אפשרי להיות ביסקסואלית או לסבית, התחלתי לאט-לאט לפרק את החומות שלי. הרגע שבו באמת ידעתי שזה הגיוני ואמיתי היה בפעם הראשונה שנישקתי בחורה, בגיל 19. יצאתי מהארון בפני המשפחה שלי רק כשהתחלתי לצאת עם מישהי לראשונה בקולג׳".

ואיך הם הגיבו?
"התמזל מזלי, וזו אחת הסיבות שיש תוכנית טלוויזיה על המשפחה שלי. יצאתי אז עם בחורה בשם ריה, וידעתי שאם זה היה בחור, כבר הייתי מספרת לאבא שלי שאנחנו יוצאים. לא רציתי שהעובדה שמדובר בבחורה תעצור אותי מלספר לו. התקשרתי אליו ואמרתי: 'אבא, התחלתי לצאת'. הוא מיד התלהב, אמר 'איזה יופי' והתחיל לשאול 'מה הוא לומד? מאיפה הוא?'. אמרתי לו שקוראים לה ריה והיא לומדת מדעי המדינה. אבא שלי הגיב מיד: 'מדהים! מה היא אוהבת לעשות? איך הכרתם?'. ככה, בלי להיראות מופתע. התחלתי לבכות והודיתי לו על כך שהוא מקבל אותי ושהוא בסדר עם זה. אבא שלי עדיין חרדי עד היום, והוא אמר לי שהוא פשוט רוצה שאהיה מאושרת, שאהבה היא אהבה. אנחנו מדברים בכל יום וקרובים מאוד. אני מקווה שהורים דתיים אחרים יוכלו לקבל כך את הילדים שלהם".

"הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שלסביות כן קיימות"

היציאה מהארון של הארט כביסקסואלית התרחשה בתקופה שבה צילמה משפחתה את הדוקו-ריאליטי "חיי: מהלכה למעשה" בנטפליקס. היא מתארת את ההתמודדות והבחירה לשתף בתהליך מול המצלמות: "כשאמא שלי רצתה לעשות את הסדרה, היא שאלה כל אחד מהילדים בנפרד ונתנה לנו יותר משנה להחליט אם אנחנו רוצים לקחת חלק. כשחשבתי על זה, שאלתי את עצמי אם אני רוצה להיות דמות ציבורית ולשתף את המסע המיני שלי. הבנתי שכן, כי ידעתי שהרבה אנשים נאבקים במיניות שלהם, והרבה נשים נאבקות להשתלב בהייטק - אני עצמי מתכנתת מגיל 13. רציתי להיות הקול הזה ולהראות שאפשר להיות קווירית, אישה בטכנולוגיה, לעזוב דת או להתקרב אלי. פשוט להיות מי שאת. אני שמחה שעשיתי את זה, כי מיד כשהסדרה יצאה, האינסטגרם שלי הוצף באלפי הודעות מאנשים שכתבו לי שבזכותי הם יצאו מהארון בפני המשפחה".

פרסומת

מי שמזהים אותה במסדרונות מהסדרה ומהרשתות הם בעיקר אנשי הצוות. את ההתנדבות הזו הארט אומנם כמעט לא העלתה לרשתות החברתיות, אבל היא מבהירה שאין לה כוונה להסתיר אותה, להפך: "אני דמות ציבורית מגיל 20, והיום אני בת 26, אז זה חלק מהזהות שלי ואני רגילה לזה. לגבי השיתוף ברשתות - זה לא ששמרתי את זה בסוד, פשוט לא יצא לצלם את זה, אבל האמת היא שזה כן צריך להיות פומבי. אני רוצה שעוד אנשים יבואו להתנדב, ושיגיעו עוד תרומות ותמיכה להוסטל ולעמותה".

מרים הארט
צילום: באדיבות המצולמת

במבט לאחור אל מרים הצעירה, שרק מתחילה להבין שהיא נמשכת לנשים בסביבה שלא מאפשרת לה לקבל את זה - איזו תמיכה היית רוצה שמישהו יציע לך אז?
"קודם כל, הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שלסביות כן קיימות! ושזה בסדר להימשך לנשים וזה לא הופך אותך לאדם רע. אחד הדברים הכי קשים בלהיות קוויר הוא התחושה שאתה שונה, שפתאום אתה לא 'נורמלי'. מניחים מראש שכולם סטרייטים ואז אתה צריך למשוך תשומת לב למיניות שלך ולהגיד שאתה נמשך לבני מינך. הייתי רוצה מודל לחיקוי קווירי מבוגר יותר - כמו שמצאתי מאוחר יותר בג'ף ג'נקינס, אחד המפיקים של הסדרה שלנו, שהוא גיי שחווה את משבר האיידס בשנות ה-80. מישהו מבוגר שאומר לך: 'הכל בסדר איתך, מותר לך לאהוב את מי שאת אוהבת'. זה כוח עצום".

פרסומת

בעבר סיפרת שאת שוקלת מעבר לישראל, והיום את כבר כאן. מה היה הרגע שבו הבנת שישראל היא הבית שלך?
"התשובה האמיתית היא שהתאהבתי בבחורה ישראלית, וזה מה שהביא אותי לכאן. בסוף נפרדנו, אבל זה הוביל לכך שהתאהבתי בישראל, בתל אביב, באנשים, באנרגיה, בחדשנות ובסגנון החיים. אני יזמית טכנולוגית שאוהבת לבנות חברות, וזה מקום מדהים לעשות את זה בו. אני אוהבת את מזג האוויר החם, אני גרה במרחק הליכה מהים, וזה גם מקום רוחני מיוחד. אני מרגישה אסירת תודה על ההזדמנות לבנות כאן את חיי".

את המעבר לישראל, שאותו היא מתארת כ"חוויה נפלאה", מלווה גם תמיכה מצד הקהילה הגאה המקומית: "זו קהילה נהדרת. יש כל כך הרבה להט"בים בתל אביב, שלפעמים מניחים מראש שאתה קוויר ולא סטרייט".

איך הצלחת לבנות לעצמך קהילה תומכת בישראל אחרי שהגעת לכאן לבד?
"זה דרש מאמץ, אבל קהילת העולים והקהילה הבין-לאומית כאן ידידותית מאוד. הצטרפתי למועדון ריצה, יצרתי קשר עם בוגר אוניברסיטת סטנפורד שעבר לכאן והצטרפתי לסדנת כתיבה בעברית שבה הבנתי בערך 40% ממה שנאמר. יצאתי החוצה ולאט-לאט יצרתי חברויות. היום יש לי שלושה חברים שגרים במרחק חמש דקות הליכה ממני. מכיוון שהרבה עולים מגיעים לכאן לבד בלי משפחה לארוחות שבת, אנחנו הופכים למשפחה אחד של השני".

המעבר הזה עזר לך גם לבנות מחדש את הקשר שלך ליהדות?
"כשגדלתי, לא ידעתי שאפשר להיות יהודייה ולא דתייה. חשבתי שלשמור תורה ומצוות בדרך החרדית זו הדרך היחידה להיות יהודייה. כשהגעתי לישראל לראשונה ב'תגלית', נדהמתי לגלות שיש יהודים גאים ביהדותם שחוגגים שבת בדרכם שלהם, בזמן שהנשים מתלבשות איך שהן רוצות. זו הייתה התעוררות עבורי. אבל החיבור העמוק באמת קרה אחרי 7 באוקטובר. לפני זה היהדות לא הייתה חלק מרכזי בזהות שלי, ואחריו היא הפכה לחלק עצום ממנה. התחלתי להגיע לישראל לעתים קרובות ולהילחם באנטישמיות. היום אני לא דתייה, אבל אני מחוברת מאוד לתרבות היהודית, אוהבת את השבת ואת הערכים היהודיים, כמו לומר ׳מודה אני׳ בכל בוקר ולהתנתק פעם בשבוע".

פרסומת

המחיר ששילמה: "ביטלו את ההזמנה שלי לצעדת הלסביות בניו יורק"

בעקבות ההסברה שלה למען ישראל, הארט שילמה מחיר אישי וחוותה מתיחות בינה לבין הקהילה הלהט"בית בארצות הברית: "כתבתי מאמר דעה ב'ג׳רוזלם פוסט' על כך שאין גאווה בדעות קדומות ועל האנטישמיות הגואה בקהילה הקווירית. ביטלו את ההזמנה שלי לצעדת הלסביות בניו יורק בגלל הציונות שלי. זו תוצאה של אידיאולוגיה פרוגרסיבית קיצונית במערב שמסווגת את ישראל כ'מדינה לבנה ומדכאת'. לפי ההיגיון הזה, לא משנה אם את אישה או קווירית - ברגע שאת מזוהה עם ישראל, את הופכת ל'מדכאת' ול'רעה'. איבדתי את התמיכה של הקהילה הפמיניסטית והקווירית במערב ואיבדתי הרבה חברים מהקולג׳. זה היה קשה מאוד".

מרים הארט

כאישה קווירית, את מרגישה שמצפים ממך להזדהות יותר עם מיעוטים אחרים?
"אני מאמינה שהאחריות להילחם למען זכויות הקהילה שלך מוטלת על חבריה. כך, למשל, האחריות להילחם למען זכויות נשים מוטלת עלינו, הנשים וכך גם האחריות להילחם על זכויות להט"ב היא שלנו, הקהילה הגאה. זה תלוי בנו, מי שחיים את המציאות הזו, לשפר אותה. לכן אני מרגישה אחריות, כי אני מייצגת את הקהילה שלי בין אם ארצה בכך ובין אם לא. זה בדיוק כמו אצל יהודים - בין אם תרצי ובין אם לא, את מייצגת את העם שלך. זו פשוט עובדה, ולכן עלינו לקחת את זה בגאווה: לייצג את הקהילות שלנו בצורה הטובה ביותר ולשפר אותן בכל דרך אפשרית. זו אחריות שאני נרגשת לעמוד בה, וזה גם עניין של לקיחת בעלות. אם אנחנו רוצים שהמצב ישתפר, אנחנו צריכים לגרום לזה לקרות".

פרסומת

מאז פרוץ המלחמה, אחד האתגרים הבולטים שאיתם מתמודדת הקהילה הגאה הפרו-ישראלית הוא תופעת "קווירים למען פלסטין" - גל אקטיביזם אנטי-ישראלי של צעירים קווירים במערב, המביעים תמיכה נלהבת בפלסטינים ואף בחמאס. כדי להתמודד עם התופעה הזו, מסבירה הארט, צריך קודם כל להבין את המנגנון שמניע אותה: "פיתחתי מסגרת אקדמית בשם SIT, שעליה אני כותבת בימים אלה ספר. ראשי התיבות מייצגים: לחץ חברתי, הסתגרות וחשיבה דו-ממדית. במערב היום יש חשיבה של שחור ולבן - אם אתה ציוני, אתה רע. אנשים מסתגרים בתיבות תהודה ולא מוכנים לשמוע דעות שונות, ומי שמעז לשאול שאלות מנודה חברתית ועלול לאבד את מקום עבודתו. הפתרון הוא ההפך הגמור - גישה הומניסטית של חשיבה גמישה: שיח פתוח, פשרה ואמפתיה. להבין שאפשר לחלוק על דעתו של אדם מבלי לחשוב שהוא אדם רע. צריך להביא את אנשי 'קווירים למען פלסטין' לישראל ולהראות להם שאנחנו לא עושים 'פינקוושינג' - יש כאן פשוט אנשים גאים שחיים בחופש, ויש מקלטים כמו 'בית דרור' שתומכים בהם".

מה גילית על הקהילה הגאה בישראל שלא חווית בארה"ב?
"ההבדל הגדול ביותר הוא שבישראל הקהילה הגאה לא מזוהה עם אידיאולוגיה פוליטית אחת. בארה"ב, להיות קוויר כמעט מחייב אותך לאמץ אידיאולוגיה פרוגרסיבית אנטי-ישראלית. בישראל יש תרבות גאה מובהקת אבל אין תכתיב פוליטי. מיד אחרי הבחירות ישבתי בתל אביב סביב שולחן מלא בלסביות ושאלתי למי כל אחת הצביעה: אחת אמרה ליכוד, אחת אמרה איזנקוט ואחת אמרה בנט. בעיניי זה מדהים. בישראל, להיות גאה פשוט אומר שאתה גאה".

מרים הארט
פרסומת

מה חסר היום לדעתך לנוער להט"בי שגדל בסביבה לא מקבלת?
"חשיפה. אנשים נולדים עם המיניות שלהם - אני יודעת שנולדתי ככה, כשאני מסתכלת אחורה אפילו לגיל תשע. קשה מאוד לילד להרגיש נורמלי כשאין לו שום חשיפה למודל לחיקוי מבוגר שדומה לו. כשמסתירים הומוסקסואליות ולא מראים דמויות גאות מצליחות ומאושרות, ילדים מרגישים שמשהו אצלם לא בסדר. חשיפה חיובית בתקשורת ובחברה היא קריטית".

דמייני נערה בת 16 שנמצאת היום בדיוק במקום שבו את היית, וקוראת את הריאיון הזה. איזה מסר תרצי להעביר לה?
"שאין צורך למהר לשים על עצמך תוויות. העצה שלי היא פשוט להרשות לעצמך להיות מי שאת. מותר לך לחקור, מותר לך לנסות. הכל נורמלי. את מסוגלת לעשות הכל ואת לא חייבת להיכנע לתכתיבים ולציפיות של אחרים. הרבה יותר מגניב וטוב להיות מי שאת מאשר לנסות להשתלב בכוח. דבר נוסף הוא תאהבי את הגוף שלך יותר. הרבה נערות, ואני ביניהן, אובססיביות לגבי המראה החיצוני שלהן. הייתי אומרת לעצמי שאני יפה בדיוק כמו שאני".

במבט קדימה, איזה שינוי היית רוצה לראות בעולם בכל הנוגע לקבלה של הקהילה הגאה?
"הייתי רוצה שהקהילות הקוויריות החזקות במערב יילחמו למען זכויות להט"ב במקומות שבהם יש דיכוי אמיתי וקשה, כמו בניגריה. מתרחשות שם זוועות, כמו תופעה שבה גברים מתחזים לנשים באפליקציות היכרויות כדי לפתות נשים לסביות ולאנוס אותן כדי 'להפוך אותן לסטרייטיות'. הייתי רוצה שנעמוד יחד ונילחם בתופעות האלה".