עם הכניסה לביתו של האמן הישראלי איתן אראל שוכחים לרגע שאנחנו נמצאים בלב ליבה של שכונת שפירא בתל אביב. את פני המבקרים מקבלת גינה שופעת פרחי צבעונים, עם מזרקה, עצי פרי ולימונים עסיסיים התלויים מהם. הכניסה הפורחת והירוקה עומדת בניגוד מוחלט לרחוב המלוכלך שבו היא נמצאת, וקשה להאמין שזה המחזה אשר מסתתר מעבר לגדר.
הניגודיות הזו לא מאפיינת רק את הכניסה לביתו של האמן בן ה-84, אלא גם האדם עצמו - מצד אחד הוא איש ימין, תומך נלהב של הציונות הדתית ומנהיגיה, מאלה שמתעבים את השמאל הישראלי ועדיין מקללים מדי פעם את שולמית אלוני, ומצד שני הוא אמן ומעצב תכשיטים שיצא מהארון עוד בשנות ה-90, מביע געגוע לתרבות קווירית ישנה ומצייר כבר עשרות שנים עירום גברי שככל הנראה לא תראו על קירות הבית של בן גביר או סמוטריץ'.
איתן אראל נולד בקיבוץ בית אורן, שמונה שנים לפני קום המדינה, ובשנות ה-50 הוריו עקרו צפונה אל קיבוץ גשר הזיו. באותם הימים אוכלוסיית הקיבוץ הורכבה בעיקר מעולים אמריקאיים, מה שהפך את המקום לליברלי יותר ופחות קומוניסטי מקיבוצים אחרים, ואת זמנו הפנוי העביר אראל בלימודי ציור וריקוד. "גדלתי על רגבי אדמה, והוריי ראו עצמם המשך של יהדות התנ"ך והמקרא", הוא מספר על הוריו בעיניים נוצצות, וקולו נשבר כשהוא מדבר על השיבה מהגלות. "הם באו לארץ, עבדו את האדמה, חיו על פי הלוח העברי והמשיכו את היהדות ההיסטורית של ארץ ישראל המקראית. הם חזרו מהגולה כדי להקים מדינה. גדלתי על בסיס לאומי".
בשנות ה-60 אראל למד ציור ואמנות אצל פרופסור יוסף שוורצמן בתל אביב, מורה גרמני שלמד מאמנים מפורסמים כמו קתה קולווץ ומקס ליברמן. את הקיבוץ הוא עזב קצת לפני מלחמת ששת הימים, ברגע הראשון שהזדמן לו להצטרף ללהקת המחול "ענבל", אליה התחבר בעיקר בגלל הייחוס הלאומי יהודי מזרחי שלה - התלבושות, התנועות והמסורת. הוא מעיד במלוא הרצינות שחברי הלהקה בה רקד קרוב לשלוש שנים היו נחמדים הרבה יותר מאשר חברי הקיבוץ איתם גדל, וכי המרחק מסיר הלחץ הקיבוצי והשהות הממושכת בתל אביב הובילו אותו להרגיש חופשי יותר לחקור את המיניות שלו, אותה גילה בגן העצמאות.
"בקיבוץ לא ידענו מה המילה הזו בכלל, הומו. לא שיתפתי אף אחד במה שהרגשתי, זה בער בתוכי אבל לא יצא החוצה בשום צורה", הוא מספר ונזכר כמה היה פופולרי בקרב בנות הקיבוץ. "אבל לא שכבתי עם אף אחת, אז ככל שבגרתי אנשים החלו לשים לב. בפועל לא חוויתי אפליה בקיבוץ, קיבלו אותי, אבל זה כי אני אומן כריזמטי. רק אחרי שיצאתי מהקיבוץ אזרתי אומץ לעשות צעדים בכיוונים שאני באמת רוצה".
בשנותיך כרקדן התחלת להכיר במיניות שלך.
"היו הרבה רקדנים מזרחים וכורדים ועוד רקדן מרוקאי, עופר איילים אחד. מצאנו את עצמנו נמשכים מאוד אחד לשני, זה בא לידי ביטוי בריקוד ולא במין, עד כדי כך ששרה לוי-תנאי, מייסדת להקת ענבל, פלטה מול כולם 'למה שלא תלכו לגן העצמאות'. הבנות של הלהקה הגיבו בכעס לאמירה הזאת ואני בכלל לא ידעתי מה זה גן העצמאות, למרות שאחר כך הבנתי טוב מאוד מה זה".
איך גילית את הפעילות שהייתה באותם ימים בגן העצמאות?
"לא צריך להיות הומו בתל אביב הרבה זמן כדי לגלות איפה גברים נפגשים. זה קורה מהר מאוד עם המבט וזה ברור בלי אף מילה. זה לא אומר בהכרח שיקרה משהו, אבל זה ברור שיש איזשהו קליק שלא ניתן להסביר מאיפה הוא מגיע".
וכל הזמן הזה אתה למעשה נשוי לאישה, מי שהייתה זוגתך שנים רבות גם בקיבוץ.
"השאלה מדוע נישאת לאישה אם ידעת שאתה הומו היא שאלה טובה מאוד. כשחייתי בקיבוץ לא ראיתי את עצמי נישא לגבר וחי עם זה בשלום בחברה הקיבוצית. ראיתי את עצמי עושה 8 ילדים עם אשתי וחי איתה כמו אפנדי בקיבוץ בתור אמן ויוצר. עם ההגעה לתל אביב הגיעה גם ההבנה שאני בעצם רוצה לשכב עם מי שאני רוצה, ולא לשכב עם מי שאני לא רוצה. הקיבוץ לא אישר לי לקחת שנתיים חופש ולרקוד בלהקה, אז יצאתי ממנו. רציתי למצוא גבר, אבל זה לא היה במודעות, זה הגיע אלי רק אחרי שהגעתי לתל אביב".
לאחר שסיים את שנותיו בלהקה, הוא טס יחד עם אשתו לשעבר לקופנהגן, שם הוכשר כמעצב תכשיטים בבית הספר הגבוה לעיצוב. "לקח לי שבועיים עד שמצאתי את המקום שבו גברים נפגשים", הוא נזכר ושקע בסיפור ארוך על גבר שהכיר שם והפך לאחת מאהבות חייו הגדולות. "נפגשנו בפארק ביום, כי בלילה קר מדי. פרשתי שמיכה וקראתי ספר על התנ"ך בתחתונים. הדני עצר לידי ושאל איזו שפה זו, אז עניתי לו שיצטרף אלי ויגלה. נוצר ביננו קשר מיני ונפשי אדיר, אבל אצלי הייתה אג'נדה של לחזור לישראל עם אשתי. אני חושש שפגעתי בו, אבל הוא הגבר שאיתו היה לי מין יחד עם אהבה".
התקופה בה חי בדנמרק הייתה גם התקופה בה אשתו גילתה על נטיותיו המיניות, זאת אחרי ששכח בתיק חוברות פורנוגרפיות אותן היא גילתה. "זה סוג של תרתי דסתרי", הוא אומר על נישואיו. "היא גילתה בדנמרק וקיבלה אותי כמו שאני. היא הייתה מוכנה להישאר נשואים, אבל אני לא יכולתי להישאר על הגדר. בזמנים ההם לפרק את המשפחה היה גרוע יותר מאשר לחיות בארון, אבל לא יכולתי, הייתי חייב לפעול על פי מה שחשוב לי".
לאחר ששב לישראל, החל תהליך יציאה מהארון שבסופו התגרש והשתקע בתל אביב, ובעשור האחרון גר בשכונת שפירא. "קראתי המון ספרות מאז, כולל הספר Gay Soul", הוא מספר ומתרפק על הקהילה והתרבות הגאה הישנה, תוך כדי שהוא מותח ביקורת על ההומואיות המודרנית. "היום גברים נראים כמו בובות פלסטיק ומגולחים מכל הכיוונים. אני מתגעגע לתקופה שהיו מתפרסמים מגזינים עם סיפורים של הומואים וצילומים של גברים אמיתיים".
כשאנחנו שוקעים לשיחה על פוליטיקה, תוכנית שר המשפטים יריב לוין והתמיכה הנלהבת שלו במפלגת הציונות הדתית, הוא כמעט תמיד מנסה למשוך את השיחה חזרה לאומנות. "אני לא מתבייש בעמדות הלאומיות-פוליטיות שלי, אבל אינני מערב את זה בזהות המינית שלי, זה לא קשור", הוא מסביר בקול רועד. "זה קשור לעובדה שאני יהודי, שנבראתי בצלם. הזהות הלאומית שלי נמצאת גבוה יותר בסדר העדיפויות מאשר הזהות המינית. אני קודם כל יהודי, ישראלי, שהוריו הגיעו מאירופה לארץ ציון וירושלים. אני לעולם לא אעדיף את הזהות המינית שלי על פני הזהות הלאומית".
אראל פוסק נחרצות שאין קשר בין פוליטיקה לזהות המינית שלו, אבל מיד לאחר מכן הוא מתחיל לנאום נגד הנהגת הקהילה הגאה ומספר כיצד היא איננה מייצגת אותו ושכמותו. "אלה הרואים עצמם נציגיה של הקהילה הגאה פועלים לעיתים נגד האינטרסים שלה, כמו עם המצעד בירושלים", הוא טוען. "זה מטופש להתעקש על מצעד בירושלים, שהיא עיר קדושה. צריך לפעול בחוכמה, ומי שמתיימר לייצג את הקהילה לא עושה את זה. אני מכיר הומואים פעילים חזקים בימין וההנהגה הגאה לא מדברת איתם ולא מייצגת אותם".
אותה הנהגה נמצאת זה זמן מה במאבק נגד תוכנית שר המשפטים יריב לוין, אבל אראל מאמין שמדובר בחרדת שווא ודווקא תומך בתוכנית. "לא יקרה מצב שלא יטפלו בהומואים בבתי חולים ולא תהיה רדיפה", הוא אומר . "אני לא חושב שבישראל יכול לקרות מצב שהכנסת תהיה כולה דתית. אם זה היה יכול לקרות זה היה קורה מזמן, אבל הציבור בישראל לא מקבל ולא יקבל את זה".
נשמע שאתה מתנגד נחרץ לשמאל הפוליטי.
"אני מתעב אותו, הוא הרסני, כמו סטאלין. קפיטליזם הוא זה שמקדם את החברה מבחינת הישגים כלכליים, לא הסוציאליזם. אנחנו יהודים והעקרונות הסוציאליסטים באים מהתנ"ך כמו לתמוך באביונים, גר ואלמנה. אני תומך הציונות הדתית למרות שאני לא דתי, ואני מקווה שראש הממשלה הבא שלנו יהיה בצלאל סמוטריץ'. הוא יודע שהומואים קיימים, אז מה אם הוא לא אוהב אותם".
