"התפקיד הזה הוא תיקון עבורי, הייתי ילדה מופרעת וזו סגירת מעגל"

התסריטאית בת-אל מוסרי, זוכת פרס אופיר לסרט הקצר הטוב ביותר פעמיים על סרטיה "יום רגיל" ו"ברכה", עבדה על הסרט "בנות כמונו" שיצא בסוף שבוע לאקרנים כבר שנים. כאחת שבאה בעצמה מילדות בשכונות, טיפול בהוריה ונשירה מבית הספר, היא החלה לכתוב את התסריט כבר לפני עשור, כשעוד הייתה סטודנטית לכתיבה ורצתה לחשוף את חייהן של נערות השוליים. יחד עם התסריטאית והבמאית לי גילת, איתה עבדה גם על "יום רגיל", הן יצאו למסע ליהוק אותנטי במיוחד, שוב עברו בין מאות נערות מהשכונות ללא ניסיון משחק, מסע שהסתיים בזכייה בפרס אופיר על הליהוק הטוב ביותר.

העלילה עוקבת אחר שחר (היאלי יוסף זאדה) נערה בת 17, בת להורים גרושים, אם דיכאונית ואב מאושפז במוסד נפש, שלומדת במסגרת לנערות בסיכון. כאשר פרי, מורה חיילת חדשה מצטרפת לצוות ההדרכה, שחר נחושה להבריח אותה כמו כל קודמותיה. פרי, חדורת מטרה לעשות שינוי אמיתי אצל בנות המרכז, לא מפחדת להחזיר מלחמה, וכך מתפתח הקשר בין שתי הבנות לחברות אמת המובילה להתאהבות בלתי מוכרת ומסוכנת.

את פרי מגלמת הדר דרור, שחוגגת 23 עם השקת הסרט, ילידת בת ים שקפצה גם היא בין מסגרות ונמשכה לעולם המשחק מילדותה. בדמות הראשית היא חווה נקודת מבט הפוכה על סיפור חייה האישי.

זה התפקיד הראשון שלך, איך הגעת אליו?
"הסרט מבוסס על מקום שנקרא 'בית הדס', אליו מגיעות אחרי בית ספר נערות עם בעיות כאלו או אחרות. אני למדתי בו הכרתי שם את בת אל, היא הייתה מדריכה של הבוגרות כשעוד הייתי עם הצעירות. יום אחד לי גילת הגיעה לעשות שם סדנת משחק ועשינו כמה תרגילים. הייתי ילדה בת 14 והן סיפרו שהן מתכננות לעשות סרט.

אני לא אשכח שהייתי בהפסקת סיגריה ואמרתי ללי 'יום יבוא ואעשה אצלך אודישן ואת תאהבי אותי ותיקחי אותי לשחק אצלך'. היא בכלל לא זכרה את זה. מפה לשם, הייתי כבר בת 18 והעובדת הסוציאלית מבית הספר אמרה לי ללכת לאודישן. בהתחלה בכלל לא רציתי, לא ידעתי איך ומה לעשות ובסוף שכנעו אותי. אחר כך הזמינו אותי לפגוש את כל השחקנים ופתאום אני רואה שם את לי גילת ואומרת לה שאני מכירה אותה. מה שנקרא עולם קטן".

משחק היה דבר שחשבת עליו קודם לכן?
"למדתי משחק ותיאטרון בבית ספר שז"ר, זה תמיד עניין אותי מגיל מאוד קטן. הייתי עושה עושה כל מני הופעות או עובדת על המורים. זה החלום שלי חד משמעית ומה שאני מכוונת אליו, לא רק משחק, אני טובה גם בדברים אחרים – כל מה שמצלמה אוהבת, אני מרגישה שאני יכולה להביא".

ידעת שאת עומדת לשחק תפקיד כזה גדול?
"לא עיכלתי את זה עד שממש צילמנו. רק אז הבנתי כמה הגודל של התפקיד באמת חשוב. את לא מבינה את הגודל של הדבר עד שאת לא באמת עושה אותו, באמת חיה אותו. ועכשיו עוד יותר, כשהסרט יוצא. ראיתי אותו מיליון פעמים. הוא זכה בשלושה פרסי אופיר, זה מטורף, לא האמנתי שזה יהיה כזה גדול".

איך את רואה את הקשר בין הדמות שלך, פרי, לבין שחר?
"זה מסוג הקשרים שכאילו אסורים, בגלל זה הן כל כך נשאבו לתוך הסיפור הזה. שחר באה מרקע לא יציב ופתאום פרי נכנסת לחיים שלה ומראה לה סוג של ביטחון, יציבות ודאגה וזה משהו שמושך אותה. מסוג האהבות האלה שהן לא צפויות בהתחלה אבל הן בעצם כן. פרי היא יותר מתונה אבל היא גם באה ממקום שהוא מורכב, פתאום יוצא לה ה'קוף', פתאום זה משתחרר ממנה".

זה סיפור אהבה לא פשוט.
"יש הרבה מורכבות בסיפור האהבה הזה, גם כי פרי היא המדריכה שלה, וגם כי היא בתפקיד. יש גם פערים ביניהן - למרות שגם פרי באה מרקע דומה, היא באה לעשות את התיקון שלה, להדריך ולהעביר לבנות ערכים - וזו הבעיה העיקרית בסיפור האהבה שלהן".

היו לך חששות או קושי להשתתף בסצנות רומנטיות?
"ממש לא, נהפוך הוא - אני חושבת שזה האתגר שלי כי גם בתור שחקנית תמיד יש הגבולות שאת שומרת לעצמך. עבדנו על זה בעבודה מאוד קפדנית וזהירה כדי שזה יהיה כמו שצריך. הכי שמחתי בעולם שיש לי פרטנרית מושלמת כמו הילי שעבדה איתי כמו שצריך. היא שחקנית מטורפת, אני מעריצה את האישה הזאת. הסתכלתי עליה ושאבתי ממנה הרבה השראה כי היא ממש נכנסה לזה בכל כולה, היא הייתה סופר מקצועית והיה לי ממש כיף לעבוד איתה. היא גם קודם כל חברה ממש טובה, אנחנו בקשר טוב עד היום. גם עבדנו עם ערגה יערי שהיא מתאמת אינטימיות והיה סופר מקצועי וכיף לעבוד איתן".

איך את חושבת שהסרט מייצג את הקהילה?
"הסרט מייצג את הקהילה הלהט"בית בצורה מהממת, גם אנשים מחוץ מהקהילה יכולים להסתכל על זה ולהגיד שזה סיפור כזה יפה שנותן פתאום זווית ראייה אחרת מכל מה שאנשים מדמיינים ומתארים לעצמם, זה באמת יכול לקרות לכל אחד ואחת. אני חושבת שבמיוחד ילדים ונוער שנמצאים לפני היציאה מהארון יראו בזה מעין הזדהות, אולי זה ייתן להם את הביטחון. תמיד כיף לראות אהבות מהסוג הזה על המסך".

יש רגע אחד בצילומים שזכור לך כמשמעותי?
"היום הראשון, הוא היה ממש מיוחד. לפני שהתקבלתי לתפקיד מישהי אחרת בכלל נבחרה, אבל אז גילו שהיא בהיריון ולקחו אותי. אמרו לי שזה לקחת סיכון כי אני לא שחקנית מוכרת. יום הצילומים הראשון היה התרגשות מטורפת והיה לי פחד לאכזב את כולם. בסוף קיבלתי כל כך הרבה מחמאות על איך שהייתי".

את חושבת שיש דברים שבהם פרי דומה לך?
"כן, בהרבה דברים, היא נורא אסרטיבית, כמו מאמא כזו שהולכת ודואגת, רואה דברים שאחרים לא יכולים לשים לב אליהם. אבל חד משמעית הייתי רוצה לאמץ עוד הרבה דברים שיש בה, את האומץ שלה, יש לה הרבה אומץ. אני מרגישה שהתפקיד הזה היה סוג של תיקון בשבילי. הייתי ילדה מופרעת מאוד, פתאום להיות בצד השני של זה היה כמו סגירת מעגל".

הליהוק לסרט נעשה לאורך שנה והתבצע עם חיפושים ארוכים של בנות המתחנכות במוסדות ופנימיות במקום שחקניות מקצועיות, תהליך שמטרתו הייתה לקדם את קבוצת האוכלוסייה שבה מתמקד הסרט. "זה היה כמו בית, כמו משפחה, עד היום. היינו מאוד מלוכדות, היה אפשר לראות את זה בין הטייקים, בארוחות. אין עליהן, כל אחת שם בצבע. הייתי יושבת אחת על אחת עם כולן ופתאום מבינה למה בחרו אותן, כי הן באמת מביאות את האותנטיות הזו, משהו מדויק כזה על המסך. זכיתי בעוד משפחה לחיים".

מוסרי מבססת את "בנות כמונו" בהשראת נוף ילדותה בבת ים, כילדה לבית מפורק ואב מתמודד נפש שנשרה מבית הספר וצמחה גם היא במסגרות. באופן אירוני, גם היא פגשה לראשונה את לי גילת דרך סדנאות של משרד הרווחה וכך נחשפה לעולם הקולנוע. בסרט היא משחקת את אמה של שחר, תפקיד שזיכה אותה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

"זה בהשראת הסיפור שלה כמובן, לא הכל אותו הדבר. התחברתי גם לסיפור שלה, אבל גם לי יש את הסיפור שלי שהתחברתי אליו. אני יכולה להסתכל על זה היום ולהגיד שמדובר גם באיזשהו מקום בילדות שלי, יש לי חברות מבית הדס שצפיתי איתן בסרט ואנחנו מסתכלות ואומרת 'וואו, זו הילדות שלנו על המסך'. זה גם בא להעביר מסר, יש חשיבות לשים לב גם לילדים האלה שנחשבים שקופים ולא רואים אותם".

יש לך מסר לבנות שבמצב הזה בחיים?
"לא לאבד תקווה אף פעם. תמיד לנסות לעשות את ההכי טוב שלך, בשביל עצמך ולא בשביל אחרים, לא משנה מה יגידו, מה יחשבו ולהשתיק את כל רעשי הרקע שאומרים שלא תצליחי. להביא כמה שיותר את עצמך ולא לנסות להיות מישהי שאת לא, ולא להתבייש בשום דבר. זה מה שיש ולמי שיש בעיה עם זה שיקפוץ".