"קיבלתי הערות פוגעניות ומאיימות. זו בדיוק הסיבה לעשות את זה"

"יש תנועה של קבלה ובו זמנית של התנגדות": אחת הקבוצות שנמצאות הכי על קו התפר בין הזהויות בישראל המפוצלת של ימינו היא הלהט"בים הדתיים. עבורם המתח הזה מורגש בעוצמה: מצד אחד תחושת נסיגה בזכויות ובנראות תחת ממשלה שמרנית ודתית ומצד שני תחושה של חוסר קבלה מלא מצד חלקים בקהילה הגאה.

המופע החדש "אשירה" שיעלה הערב (רביעי) בתיאטרון תמונע בת"א מבקש להביא לבמה קולות שכמעט ולא נשמעים במרחב התרבותי: זמרים ויוצרים מהקהילה הלהט"בית הדתית והדתל"שית, עם שירים מקוריים שנולדו מתוך חיים מורכבים של זהות, אמונה ואהבה וסיפורים חשופים, שנעים בין כאב לתקווה ובין שבר לצמיחה. בערב יופיעו יוצרים שמגיעים מרקעים שונים אך שחולקים חוויה דומה.

אחת מהן היא מירב תנעמי, דתל"שית ירושלמית בת 40, הייטקיסטית ומתכנתת שמנגנת מגיל צעיר. בגיל 30 היא יצאה מהארון וגם עזבה את הדת, תהליך שלדבריה פתח עבורה גם את הדלת למציאת הקול המוזיקלי. בשנה האחרונה עבדה עם אדם בן אמיתי על אלבום EP ראשון שייצא בקרוב, כשסינגל ראשון ממנו כבר יצא לפני חודש.

את מרגישה שהקול המוזיקלי שלך לא היה יכול להיוולד בלי השבר שבין היציאה מהארון והיציאה מהדת?
"זו שאלה ממש טובה שהרהרתי בה לא פעם. יש בי דחף לשיר, זו תנועה פנימית שהולכת מתגברת עם השנים, זה צורך להגיד את מה שלא אמרתי שנים. יש לי שיר שנקרא 'בתיבה לא נוח' שמדבר על איך זה להיות בארון, איך זה להסתתר. התיבת נוח שלי היא השתיקה. זה המקום הבטוח שלי - לשתוק, לרצות, לא להפריע, קצת להיעלם, לא להביא את עצמי. הקול הקטן שהדחקתי ולא קיבל מקום רוצה היום לצעוק".

כשאת שרה היום על אמונה, אלוהים או אובדן אמונה מאיזה מקום זה בא?
"ערבוב של געגוע וכאב. כשהייתי דתייה, המוזיקה ובפרט מוזיקה חסידית הייתה מפלט, פורקן רגשי למקומות שלא היו לי ברורים, למקומות שכאבו לי. כשיצאתי מהארון כבר לא הייתי צריכה את השירים, את התפילות, כי מצאתי תשובה וזה לא היה חלק ממנה. אפילו כעסתי כי בדיעבד זה היה חלק מהבעיה, הסתיר לי את הדרך".

לצידה יופיע נדב שורץ, יזם חברתי בקהילה הלהט"בית הדתית, דתי ירושלמי בן 43 ומפיק אירועים ומפגשים. בגיל 18 הוא עבר טיפולי המרה, בגיל 26 התחתן ולאחר מכן התגרש מאישה, וכיום הוא פועל לקידום נוכחות והשפעה של להט"בים דתיים בחברה הדתית.

עברת מסלול חיים מאוד טעון. איך התחנות האלה מעצבות את הדרך שבה אתה פועל?
"בהתחלה הייתי עסוק בלהתנצל ולהסביר מאיפה אני בא. היום אני בגישה אחרת, ממקום של עוצמה, כן, אנחנו דתיים שהם גם להט"בים ויש לנו מה ללמד אתכם, יש לנו איפה לתרום לחברה הדתית. לצערי גם כיום יש אנשים בתוך החברה הלהט"בית שלא מצליחים לקבל את עצמם וזה יכול להתבטא בטיפולי המרה ונישואים למגדר השני. אני בא לחגוג את הזהות המורכבת שלי, ומי שרוצה מוזמן להצטרף".

מה לדעתך החברה הדתית עדיין לא מבינה על להט"בים דתיים, גם היום?
"אם לפני כעשר שנים החברה הדתית יכלה להגיד 'אצלנו אין דברים כאלה' היום מבינים שבכל כיתה, בית כנסת, תנועת נוער יש להט"בים. לפני כמה זמן דיברתי עם קבוצת רבנים ואמרתי להם: 'יש לכם להט"בים בקהילה. אם הם לא באו אליכם לדבר איתכם על זה, זאת אומרת שאתם עושים משהו לא בסדר'. היה להם קשה לשמוע את זה, אבל הם הבינו".

אתה מרגיש שלפעמים הקהילה הלהט"בית לא מבינה את המורכבות של להיות גם דתי וגם גיי?
"אני חושב שהקהילה הלהט"בית מאוד חשדנית ופגועה מהקהילה הדתית, ובצדק. הייתי באירוע גאווה ומישהו שאני לא מכיר משך לי בציציות ואמר לי 'מה זה עושה פה'. אבל זו חוויה נדירה יחסית, מחוויות שלי ושל חברים. אישית אני מגיע ממקום של להבין, לכבד ולא לכפות, וגם כשהייתי בקבוצות להט"ביות שהייתי הדתי היחיד בהן, הם קיבלו את זה".

דווקא מתוך המרחב הזה, שבו האישי הופך כמעט בעל כורחו לפוליטי, המופע שבו יופיעו מבקש לייצר מרחב אחר שמאפשר מורכבות, אמפתיה והקשבה דרך מוזיקה וסיפורים אישיים.

המופע מביא לבמה שירים אישיים מאוד שנולדו מתוך זהות דתית-להט"בית. האם מבחינתכם בתקופה כזו זה מופע מוזיקלי, פוליטי או משהו בין לבין?
מירב: "זה לא מופע פוליטי. הייתי קוראת לזה מופע ריאליטי. אני לא באה לשכנע אנשים, אני באה להגיד 'זו המציאות ואני העדות לזה'. חשוב לי להניף את הדגל בשביל מי שזקוק לזה, שיידע שאנחנו פה".

נדב: "מבחינתי המופע הוא התחלה של תנועה. אנחנו רוצים ליצור קואליציה של אומנים/ות להט"בים דתל"שים ודתיים מכל המדיות והסוגים להתקבץ ביחד וליצור במרחב הציבורי. להביא קול אנושי לא מתנצל ושחוגג את הזהות שלנו. המטרה הגדולה היא פשוט ליהנות ממי שאנחנו ולתרום לחברה דרך זה".

מה המחיר האישי שיש בלהביא לבמה סיפור חיים כל כך חשוף?
מירב: "הסביבה שלי מאוד תומכת, ואני היום במקום בשל להביא את הקול שלי ולספר את עצמי ואת הפצעים שלי. אני משקשקת מפחד אבל אני שם לגמרי. ביומיום אני יותר שקטה, על הבמה אני מביאה משהו אחר, אני עפה".

נדב: "אישית לא חוויתי מחיר אישי, כן, הרגשתי שעזרתי להרבה אנשים בזה שהם שמעו את הסיפור שלי וכן קיבלתי גם הערות פוגעניות, חצופות או אפילו מאיימות, אבל זו בדיוק הסיבה לעשות את זה. לשנות דעות של אנשים ממקום אנושי. האותנטיות היא מה שמזיזה אנשים".

איך אתם חווים את השינוי בשיח הציבורי בישראל סביב להט"בים דתיים בשנים האחרונות? יש יותר הקשבה או יותר הקשחה?
מירב: "נראה לי שזה פועל בשני הכיוונים במקביל. יש תנועה של קבלה וכנגד זה גם תנועה של התנגדות. אני הולכת כל שנה למצעד בירושלים ומשנה לשנה יש יותר ויותר שוטרים - זה ממש מבאס ומתסכל. אני לא יודעת לאן זה יתפתח. אני מקווה שככל שיהיה יותר מפגש ושיח בין אנשים, תהיה יותר יכולת להכיל את המורכבות או לפחות להכיר בה ולא להילחם בה".

איך מקבלים אתכם בתוך החברה הדתית כלהט"בים?
מירב: "אני ירושלמית דתל"שית. אני לא חלק מקהילה דתית או בית כנסת. אני גם רווקה אז אין לי כרגע קונפליקטים של זוגות או משפחות להט"ביות מול הסביבה. אני מוקפת במשפחה והחברים דתיים מקבלים ותומכים. יש את מי מנסים לשדל אותי לשמור שבת, אבל לא מנסים לשכנע להיות סטרייטית".

נדב: "אני חושב שיש היום פיצול בחברה הדתית-לאומית ויש מקומות שלא רק מקבלים אותנו אלא אפילו מזמינים אותנו וחוגגים איתנו. אני מרצה גם בבתי ספר, הכשרות מקצועיות, רבנים (גם חרדים), והקבלה היא עצומה היום".

המופע "אשירה" יעלה היום, 18 בפברואר, החל מהשעה 21:00 בתיאטרון תמונע בתל אביב.