הזמר זוכה הגראמי שהתאהב בישראל: "האנשים כאן הם הלב של העולם"

זמר הטנור ארון בלייק לא תכנן להישאר בישראל כל כך הרבה זמן. הוא הגיע במהלך חודש פברואר האחרון על מנת להופיע באופרות "חליל הקסם" ו"סלומה" באופרה הישראלית, אבל אז הגיעו האזעקות, המקלטים והמלחמה ויחד איתם הגיע גם תהליך אישי שהוא לא ציפה לו. "קרה לי כאן משהו שלא קרה לי בשם מקום אחר בעולם", אומר בלייק, "בתל אביב הרגשתי בפעם הראשונה שאני לא חייב להסתתר".

בלייק, שחגג במרץ האחרון 43 יחד עם חבריו החדשים בת"א, מופיע דרך קבע על במות האופרה החשובות בעולם ואף זכה לפני ארבע שנים בגראמי על השתתפותו בהפקת "אחנתון" של פיליפ גלאס באופרת המטרופוליטן. "להיות חלק מהיצירה הזו היה משנה חיים לחלוטין", הוא מספר.

ארון נולד בעיירה קטנה בקליפורניה לזוג הורים רופאים. אביו לורנס ממוצא יהודי ואמו שרי התגיירה. בבית הספר המורה לדרמה אסרה עליו להשתתף במחזות זמר כי לא זכר את השורות. "היום אני יודע שמדובר בדיסלקציה, שגרמה לי להתקשות לקרוא ולכתוב בו זמנית ולכן הייתי חייב לכתוב את הטקסט כדי לזכור אותו", הוא מסביר. ואז המורה אמרה לו משפט ששבר את ליבו: "לעולם לא יהיה מקום לקול כמו שלך בהרכב הזה".

אבל בגיל 14 חל האירוע ששינה את חייו. הוא פגש את המורה הראשונה שלו לפיתוח קול ושר לה שיר. "כששרתי היו לה דמעות בעיניים וצמרמורת. היא אמרה: 'חיכיתי לקול כמו שלך כל חיי. אתה הולך להיות זמר אופרה בעל שם עולמי'", הוא משחזר. ברגע זה חייו השתנו. הוא נבחן לג'וליארד ביום הולדתו, התקבל לשם על מלגת הצטיינות נשיאותית והחל לרדוף אחר החלום שלו.

ההתמודדות עם הזהות המינית: "בבית ספר סימנו אותי כהומו, הרגישו את זה"

על מוזיקה הוא רגיל לדבר אבל על חייו האישיים זה סיפור אחר, בטח שלא על זהותו המינית. הוא מספר כי השהות הממושכת בישראל שינתה אותו: "במהלך החודשים האלו הייתה לי ההזדמנות לפגוש אנשים ולהרגיש את הקבלה הזו שהיא באמת משנת חיים. היא גורמת לך להרגיש שלם כאדם, להיות פתוח ולדבר עם חברים על היבטים אינטימיים של חייך. היה לי פחד לעשות את הכתבה הזו אבל אני באמת מרגיש שזה חשוב לשתף ולעזור לאנשים שאולי לא מרגישים שהם מתאימים לאף תבנית מסוימת, להבין שיש רגע בחיים שבו תמצא אנשים שיעזרו לך להרגיש כמו בן אדם ראוי ונתמך. זה אחד הדברים הכי גדולים שמצאתי כאן בזמן שביליתי פה. וזה היה באמת מדהים", משתף בלייק עם דמעות בעיניו.

מתי ידעת לראשונה שאתה נמשך לגברים?
"יש לי זיכרון מאוד ספציפי לגבי זה. הייתי אולי בן חמש או שש והייתי בבית של סבא שלי בצפון קליפורניה והייתה תוכנית פיתוח גוף בטלוויזיה ואני רק זוכר שלא ידעתי מה בדיוק אני מרגיש, אבל אני כן יודע שזה היה רגע שבו אמרתי לעצמי 'וואו, זה באמת מושך'".

כילד הוא מעולם לא חש אנטישמיות כלפיו אבל כן סבל מהצקות בבית הספר. "בנים סימנו אותי כהומו, הם הרגישו את זה. היה לי שיער מתולתל ארוך והרבה חברות. זה היה הרסני והפך את הדרך שלי למאתגרת יותר", נזכר ארון. בהמשך חייו היו לו מערכות יחסים גם עם נשים וגם עם גברים. "יש דברים מסוימים במערכות יחסים עם נשים שהם נוחים אבל יש שם חוסר בכימיה, ומתברר שכימיה עם מישהו היא באמת חשובה, זה מה שעוזר לך להרגיש רגשות ולהרגיש חי. אז זה לא היה בהכרח בלבול, אלא תחושת מחויבות למוסכמות, ניסיון לגרום לעצמי להתאים למה שהייתי אמור לעשות. אתה צריך שיהיה לך אומץ. לפעמים אני עדיין נלחם עם עצמי", הוא מסביר.

בלייק לא ממהר לתייג את עצמו. "אנחנו חיים בעולם שאובססיבי לתיוגים”, הוא אומר. “אבל החיים שלי מעולם לא הרגישו שחור או לבן”, הוא מסביר. הוא מספר שכל חייו ניסה לרצות אנשים ולמרות שאורח החיים הגאה לא מתאים לו בצורה מושלמת הוא מרגיש בנוח וחופשי בתוך עצמו כשהוא מתחבר בדרך הזו. "זה היה מסע ארוך בחיי.להגיע לנקודה שבה אני מרגיש בטוח. אולי זה יאכזב אנשים ללמוד מה שהם ילמדו עליי בשיתוף הזה, אבל יש גם יופי בחוסר שלמות", הוא משתף.

אמו ליוותה אותו לאורך כל המסע כבוגר. "היא מרוצה ממני לא משנה מה", הוא מספר. הקשר עם אביו לעומת זאת היה אחר: "נאבקתי במערכת היחסים עם אבא שלי וכולם במשפחה נאבקו איתו, כולל אמי. הוא היה אדם קשה. מעולם לא הרגשתי שיש לי אבא שבאמת רוצה להתחבר אליי. כל דבר שעניין אותי לא עניין אותו'', הוא נזכר.

יחד עם זאת אביו תמך בו כשהפך לזמר ושחקן וכשסוף סוף הצליח הוא כבר חלה באלצהיימר ולא ראה זאת. "כשהוא חלה, השגתי מחדש חלק מהקרבה הזו כי זה היה בדיוק כשהתחילה הקורונה. נשארתי בקליפורניה לעזור בטיפול בו. הוא הפסיק לנהוג והיה זקוק לעזרה במקלחת, בלבוש ובאוכל. זה היה תענוג במובן מסוים להיות מסוגל להחזיר לו, זה היה מרפא עבורי. משהו בהחלט השתחרר בתוכי בסוף פברואר כשהוא מת", הוא מספר בעצב.

אביך ידע על הנטייה המינית שלך?
"הייתה לנו שיחה באחת הנקודות לאורך הדרך. לפני שהוא חלה, כשהייתי בן 30, הוא לא דיבר על זה. כאן בתל אביב כולם מקבלים את זה. הנשמה נפגעת כשאתה מנסה להימנע מלהיות מי שאתה. המטרה היא להיות האותנטי ביותר שאתה יכול להיות, אבל זה לא קל".

בלייק הגיע לישראל מספר פעמים בעקבות השתתפותו בהפקות האופרה הישראלית, אך הפעם, בשל ההסלמה הביטחונית הוא שהה בארץ מספר חודשים. בעוד חבריו בארה"ב לא הבינו מה באמת מתרחש וראו בתל אביב אזור מלחמה, ארון חש שייך לראשונה בחייו. "אני אסיר תודה על החברות ועל הקבלה של חבורת האנשים שפגשתי בתל אביב, כי כשאתה באמת מרגיש שאתה מתאים לקבוצה זה אחד הרגעים הכי נפלאים ומלאי נשמה בחיים".

מה החברים שלך בארה"ב חושבים על ישראל?
"הם לא הבינו מה באמת קורה כאן. הם חשבו שתל אביב זה אזור מלחמה בגלל התמונות שהוצגו בתקשורת. הם לא הבינו שחיים רגילים התאפשרו. היו אנשים מסוימים שאחרי שהסברתי להם הבינו והיו אנשים שרצו להאמין לחדשות. אמא שלי מאמינה לי והיא למעשה אמרה לי שתל אביב הפכה אותי לחזק יותר, שהשתמשתי בזה לחיוב, צמחתי והשתניתי מזה".

"ישראל והאנשים כאן בתל אביב הם באמת הלב של העולם"

בימים אלה מופיע בלייק באופרה "סלומה", אחת ההפקות המדוברות של האופרה הישראלית. היצירה, שמבוססת על מחזהו של אוסקר ויילד "שלומית", מתרחשת בחצרו של הורדוס ומעמידה במרכזה את סלומה, בתו של הרודיאס, אשת הורדוס ובתו החורגת של המלך. סלומה מעוניינת ביוחנן המטביל שנאסר על ידי הורדוס, ולמרות ניסיונות הפיתוי שלה את יוחנן המטביל, הוא ממשיך לסרב לה עד לסוף הבלתי נמנע.

איתי טיראן מביים את ההפקה, רננה רז אחראית על הכוראוגרפיה ודן אטינגר מנצח והם יוצרים פרשנות בימתית חדשנית ומרתקת ליצירה זו. בלייק מגלם את נרבות, דמות שנשאבת לאובססיה כלפי סלומה. "הוא הדמות הכי תמימה באופרה הזו. הוא באמת מאוהב בה וברגע שהוא מבין שהיא לעולם לא תאהב אותו בחזרה – העולם שלו קורס", הוא מסביר על הדמות. "איתי טיראן יצר עולם מאוד חושני, מסוכן ומודרני עם הרבה מיניות וכוח פיתוי".

אתה חושב שזה שונה להיות זמר אופרה בישראל לעומת זמר אופרה במקום אחר?
"האופרה הישראלית היא באמת משפחה. הם מתייחסים לאומנים ומעצימים אותם לתת הופעות מדהימות. אני חושב שזה שונה מאוד ממקומות אחרים. יש תיאטראות אחרים שעבדתי עבורם שהם הרבה פחות מצליחים בזה. הם רוצים לשלוט באומנות. בתל אביב יש כל כך הרבה רעיונות חופשיים נפלאים שאני חושב שזה יוצר סביבה נפלאה לצמיחה עבור הופעות באמת מרגשות. אני חושב שזה פשוט הלב והנשמה הכלליים של המקום הזה שגורמים לאנשים לתת את המיטב שהם יכולים. אז אם יש אנשים ברחבי העולם עם ספקות לגבי התרבות הזו, הם צריכים להעיף מבט נוסף, כי ישראל והאנשים כאן בתל אביב הם באמת הלב של העולם לדעתי".

בשלב זה של חייו, ארון ישמח לקשר זוגי עם גבר והוא מחכה לכך מאוד. כיום, בניגוד לעבר, הוא מבין שעליו לחיות בדיוק כפי שהוא. "כל חיי ניסיתי לרצות אנשים, אבל כיום אני רוצה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי. זה אולי ידרוש מאנשים להסתגל אבל אם הם אהבו אותי לפני ולא יאהבו אותי אחרי, זו הבעיה שלהם, לא שלי. המטרה שלי והמשאלה שלי לכולם היא פשוט להיות בן האדם הכי טוב שאתה יכול ולחיות באופן אותנטי".

הופעות אחרונות של האופרה "סלומה" עד ה-18 במאי באופרה הישראלית בת"א. לפרטים נוספים - לחצו כאן.