כל אדם נאור יודע, כדי להיות נאור, צריך שיהיו לך חברים מכל מיני קבוצות ומגזרים (אתם מכירים את הביטוי הנדוש: "כמה מחבריי הטובים ביותר הם..."). ואני הרי אדם נאור, למרות שחסר לי רוסי. רוסיה זה נחשב? וברצינות, הנאורות היא ההכרה שבכל מגזר יש אנשים בעלי כוונות טובות יותר או פחות, כי בסוף אנשים הם אנשים, ומעבר לפערים התרבותיים, אישיותם האמיתית לא מושפעת מצבע עורם או נטייתם המינית. 

כידוע במדינת ישראל כולנו נאורים; כולנו חכמים, כולנו טובים וכולנו יודעים את התורה. אבל במונחים של חברויות אמת בין-קהילתיות הן קיימות באחוזים של מצביעי מרצ בבני-ברק.

אבל האם אנחנו הסטרייטים אשמים? בפרקטיות של היומיום, גייז רבים בוחרים לחיות במעגלים פנימיים וסגורים, עם עופרה ורחוב בוגרשוב, והסטרייטים בשלהם עם הגולדסטאר והמשחק של ברצלונה. האמת, שאם נשאל לכמה מאיתנו יש חבר אמת ששייך לצד השני, ולא רק ההוא שמתלוצצים איתו במשרד, האחוז הוא אפסי.

חיבור נדיר הרבה פחות הוא כמובן גייז ונשים, וכך דרך אימי הנאורה נתקלתי בחיבור שכזה מגיל מוקדם. מאז שנולדתי אני זוכר את דוד אמנון, אחד מחבריה הגאים של אימי. הוא היה אדם בודד בלי קשר להיותו גיי. לא באמת הבנתי שהוא "גיי" או מה המילה הזו בכלל אומרת, אהבתי אותו כי הוא תמיד הצחיק אותי עם חיקויים של פולניה. בשלב מסוים דוד אמנון התחיל להגיע לארוחות ערב עם גבר נוסף, צעיר ממנו משמעותית, נמוך וצנום, בדיוק ההיפך ממנו. בדיעבד אני מבין שדוד אמנון היה "דוב". אמא שלי לא נכנסה להסברים ופשוט אמרה "זה יאיר, חבר של אמנון".

הייתה בי ההבנה שדוד אמנון חבר של אמא שלי ופחות של אבא שלי, כשהוא היה מגיע אבא שלי היה נותן לו חיבוק עם כאפות חזקות על הגב, כאלה של מאצ'ואיזם, והיה אומר לו "אמנונוביץ'! מה שלומך?" ואז "פורש" לסלון לראות כדורגל בזמן שאמנון ואמא שלי היו יושבים במטבח על כוס תה ואמנון היה מקטר לה על כל נושא שבעולם.

ובחזרה לשנת 2015, לנשים וגייז הרי המון מן המשותף ונושאי שיחה בשפע – למשל האנטומיה של גריי וגברים כמובן. אבל מה לנו הסטרייטים במשותף עם גייז? מה היא נקודת הממשק שיכולה ליצור מתכון לחברות אמת?

אם יצא לכם לקרוא אותי בעבר אתם יודעים שאחד האנשים האהובים עליי הוא איתן, חברי הגאה האהוב עליי (והיחיד). ואכן, לנו יש קשר בין קהילתי אפלטוני פורה כבר כמה שנים טובות. כך הכל התחיל: שיא הקיץ, אני עובד בחברת הפקות ונמצא בהפקה בצפון למשך שבועיים. אל מולי פוסע בחור נמוך עם בייבי פייס, בן 30+ אבל נראה בן 12, והבוס שלי (שלנו) מציג: "תכירו, רועי איתן, איתן רועי, אתם תעבדו ביחד וגם תחלקו חדר בבית הארחה בקיבוץ בשבועיים הקרובים".

למרות שהיום זה נראה לי אבסורדי, באותו יום לא זיהיתי שאיתן גיי. למרות החזות המטופחת, לאחר 12 שעות עבודה בשמש, הוא לגמרי יכול לעבור כילד תל אביבי עדין וסטרייט. כשהגענו לחדר אני התחלתי להתפשט בטבעיות לקראת המקלחת, תוך כדי שיחת חולין שאלתי את איתן: "אתה נשוי?", ופתאום יצאה ממנו המלכה: "נשוי?!" הוא אמר כמו נפגע בטון הכי נשי שלו, והמשיך: "אני גר עם בן זוג כבר 4 שנים". "מגניב", עניתי באדישות. והשאר היסטוריה.

איתן פשוט איש מבריק, ומהבחינה הזו היה לי תענוג גדול לעבוד לצידו, אבל הסיבה שהצלחנו להתחבר אל מעבר לעבודה ול"איזה מגניב, יש לי גיי/סטרייט מחמד", היא שפשוט שידרנו על אותו תדר, כאנשים. נכון, איתן תואם לרוב הקלישאות הגייזאיות – הוא איש מסיבות, מעריץ את מדונה ובעל דיבור בוטה וחסר מעצורים. אבל יש נו הרבה מעבר לתיוגים כמו מדונה, ברצלונה, גיי או סטרייט, ובהינתן הסביבה הנכונה החיבור יכול להיות די טבעי.

איתן מספר על חבר שלו שתמיד מתחבר עם סטרייט תורן, שזה הקטע שלו, ועל אחד אחר שהיה קרבי בצבא, ולחתונה שלו הגיעה כל יחידת הסטרייטים שבה שירת כדי לכבד ולעשות לו ריקוד מיוחד שהם עושים לכל חבר ביחידה שהתחתן. אבל גם איתן מודה שנדיר למצוא סטרייט לרפואה בסביבתו הקרובה.

אני לא אומר שצריך לחפש בכוח חברים מהצד השני, ואם יתחילו להגיע סטרייטים למסיבות של שירזי ולנסות לנהל שיחות חולין על הגול האחרון של מסי – זו לא הייתה הכוונה, ואין לראות בי אשם. אני כן אומר שאם מגיע אל סף דלתכם קשר שכזה, אל נא תשללו אותו על הסף.

איתן אומר שאני בטח "אזרוק" אותו כשיהיו לי ילדים, ואני רק מקווה שעוד נראה את ילדיי וילדיו משחקים יחד.