השנה היא 1990, בטלוויזיה שודרה תכנית ילדים בשם "פוני קטן" על סוסים או משהו, הייתי אצל חברתי הטובה מהגן ליאת בן-יוסף. ליאת אמרה שנשחק בפוני קטן, היא תהיה פוני אישה ואני אהיה פוני בעל. ליאת החליטה שעכשיו לילה, וכיאה לבעל ואישה אנחנו צריכים ללכת לישון, יחד. נכנסנו מתחת למיטה שלה ושכבנו אחד ליד השנייה. ליאת אמרה שחם לה, ובלי לחשוב פעמיים התפשטה לגמרי, בהתנהגות של בת חמש טיפוסית ונאיבית, ואני הבנתי שמשהו לא תקין בסיטואציה, אבל יצר הסקרנות גבר עליי.

"לא נוח לי", אמרתי, כתירוץ לזוז כלפי מטה, כדי שאוכל להציץ במה-שמו שלה. ניצבתי עם הפנים מולו, ובחנתי אותו כמו ארכיאולוג שבוחן מאובן.

כשהדלת נפתחה בפתאומיות, כי אבא שלי הגיע לאסוף אותי, זחלנו ממתחת למיטה, כאשר ליאת עירומה כביום היוולדה, ואני הבנתי שעשינו משהו אסור. האם המודעות הזו הגיונית בגיל חמש? לא יודע, אבל אני נשבע שהיה כך היה. אבא שלה זרק קללה בצרפתית וגער בה להתלבש מיד, ואבא שלי התקשה להתאפק שלא לצחוק. זו הוואגינה הראשונה שראיתי, ומאז אני מאוהב.

בגיל 10, לירז מאירוביץ', מלכת הכיתה, הייתה חברה שלי. בערב שישי הוזמנתי לישון אצלה.
שיחקנו ביחד עם אחיה הקטן מונופול והזמנו פיצה. בחדרה של לירז היו שתי מיטות יחיד מופרדות.
לאחר מכן כשהלכנו לישון היא באחת ואני בשנייה, היא הציעה שאחד יעבור למיטה של השנייה ונדבר קצת, ככה היא וחברותיה נוהגות לעשות. "בסדר" עניתי נבוך. בחדר שרר חושך מצרים, הרגשתי שלירז זוחלת למיטה שלי. ואז זה קרה, בפעם הראשונה (זו שאני זוכר לפחות) הרגשתי כמו בול עץ בתוך מכנסי הפוטר שלי, ניסיתי לגרום לו לשכב, אבל הוא תיפקד בדומה ל"נחום תקום" וגילה עקשנות. התחושה הלא מוכרת של חמימות שזורמת במעלה האיבר הדלוח שבדרך כלל משמש לביצוע פיפי קסמה לי, ומכאן הדרך לאוננות וגילוי מיניות כבר הייתה קצרה, מאוד. לא היה לי כל ספק - אני רועי, ואת שארית חיי אבלה בניסיון לחקור את גופן של בנות המין היפה, אני נמשך לבנות.

מנגד, אני מנסה לחשוב על ההתבגרות המינית של גייז, ונתקל בכמה תהיות מעניינות. הרי מה שכל כך סיקרן ומשך אותי במה-שמו של ליאת בן-יוסף, זה שזה היה שונה משלי. מוזר, חייזרי, לא הבנתי איך זה עובד ומאיפה יוצא הפיפי, ובזרות הזו היה סוד הקסם והמשיכה. האם הומואים כבר מגיל ילדות מסתקרנים לגבי המה-שמו של חבריהם הבנים? האם בכלל הגילוי מובהק כפי שהיה עבורי? האם תכתיבי החברה שגורסת כי יש פוני-אישה ופוני-בעל, מבלבלים עבורם ודוחים את ההתפכחות המינית? מתי הומו מבין שהוא הומו? או יותר מכך – מתי הוא משלים עם זה, ומתי הוא שלם עם זה?

איתן חברי הגאה האהוב עליי (והיחיד), מספר איך זה עבד בשבילו, ובדומה לתקרית ליאת בן-יוסף שלי, ההתנסות הראשונה שלו גם הייתה בגיל הגן, כאשר הוא ביקש עזרה משני ילדים להפשיט ילד שלישי. בכיתה א'-ב' הוא כבר היה מטרידן סדרתי. מהפשטה של הבן של המטפלת שלו ועד להיכנס עם ילד אחר לשירותים כדי להציץ בעניינים שלו. "ההכחשה והבושה, מול החברה ומול המשפחה, הגיעו קצת אחר כך, ובאו כדי להישאר", אמר איתן, "וכך נמשכו עד הצבא, שם לא יכולתי יותר והתפוצצתי".

ואז זה הכה בי – "המלך עירום" - כשאנחנו ילדים אנחנו חיים את האמת שלנו לפני שספגנו את נפלאות תכתיבי החברה. הגישה הרווחת היא שהומואים "מבולבלים" עד גיל ההתבגרות, למרות שרבים כנראה כבר יודעים בגיל חמש, אבל משם ועד גיל ההתבגרות רק מדחיקים. יש לא מעט שלקחו את ההדחקה לקיצון והתחתנו עם אישה, הביאו ילדים לעולם, ורק בגיל 40 אזרו את האומץ להוציא את האמת שקברו בתוכם איפה שהוא בגיל שבע.

כשאתה ילד ואתה רוצה לראות את הבולבול של ילד אחר, ואומרים לך שזה אסור, כנראה שתקבל את זה כמו עוד מיליון דברים שאסור לך בגיל הזה - לאכול שוקולד או לחצות לבד את הכביש. אבל שלב ההתבגרות המינית בגיל העשרה, הוא השלב שהופך את ההכחשה למסובכת באמת. איתן מספר ש"פתאום אתה מרגיש שאתה רוצה לנשק נער ולא נערה", מה לעזאזל אפשר לעשות עם רגש כזה? מה קורה כשאתה ישן אצל חבר, ועובר חוויה דומה לזקפת לירז מאירוביץ' שלי? נדמה ששם מתחילה ההבנה של השוני, הבושה וההכחשה – נעים מאוד הומו יקר, אני הארון שלך ואנחנו נבלה יחד שנים ארוכות.

חייבים להודות, כי גם בישראל של 2015, גם בתל אביב בעלת הסצנה הלהט"בית מהמפותחות בעולם, עם כל הכיף, המסיבות ובתי הקפה, עדיין – יותר פשוט להיוולד סטרייט. גיל הילדות וההתבגרות יכולים להיות אכזריים מאוד עבור השונה, אני מקווה שילדיי יראו בטלוויזיה לא רק פוני-אישה ופוני-בעל, אלא גם ייצוגים שתואמים את ההרגשה שלהם בלי להתבייש.

ובינתיים, שמעו לי – כשילדיכם משחקים יחד, תשאירו דלת פתוחה, אני את הבת שעדיין אין לי, לא הייתי משאיר לבד עם ילד חרמן כמותי.