את נחירות הבוז של פעילי הלהט"ב מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אפשר היה לשמוע הרבה לפני שידור הכתבה על השר לביטחון פנים אמיר אוחנה ובן זוגו אלון חדד, במהדורת סוף השבוע של חדשות 13. עוד לפני מוצאי שבת, כשרק שוחרר טיזר קטנטן מתוך הכתבה המלאה, היה מי שמיהר לבקר את הדברים והיו כאלה שהזדרזו לפרסם תגובה רשמית לראיון שעוד לא היה.
שלושה ימים עברו והאמירות של בני הזוג אוחדד עדיין מהדהדות ברקע. השר אוחנה אמנם דיבר על שלל נושאים, ביניהם גם על הקהילה הגאה, אבל מה שתפס יותר מכל את תשומת הלב של כולם היה משפט המחץ של בן זוגו חדד - "למעט שניים שלושה דברים נקודתיים קטנים, המאבק נגמר. יש כאלה שמתפרנסים מהמאבק הזה וקשה להם להגיד שהוא נגמר, אבל הוא נגמר, די".
השר אוחנה עצמו הסתייג מהאמירה, אך זו לא שודרה. בעמוד הפייסבוק שלו הוא פרסם את ההקלטה מאותו הרגע, אז אמר: "אני לא אגיד נגמר, אני אגיד שהתקדמנו כברת דרך ארוכה מאוד. אני זוכר את השנים הקשות". המשך המשפט, המקומם יותר, נכנס לכתבה: "אני מסכים עם אלון שיש שמתפרנסים וחיים מהמאבק הזה ולכן מלבים אותו כל הזמן. אני לא כזה, אני לא מה שאני נוהג לקרוא 'הומו מקצועי'".
המתקפה נגד אוחנה לא התחילה לפני שידור הכתבה וככל הנראה לא תסתיים בקרוב, אבל השנאה כלפיו ברשתות החברתיות ובקבוצות וואטסאפ אקטיביסטיות רבות פרצה במלוא תפארתה. אם אנשי השמאל אוהבים לדבר רבות על תרבות ה"ביביסטים" ולהצביע על תופעת העדר שטוף השנאה, עכשיו יש להם סיבה נוספת לגאווה - גם הם הפכו לכאלה, מכונות משומנות בשנאה שלא מצליחות לנהל דיון ענייני, אז הן פשוט יורות עלבונות בקצב מסחרר, שחלק מהם לא אמורים להיות בכלל לגיטימיים. ועל מה? על כך שאוחנה לא זימר את דף המסרים של פעילי הלהט"ב מהשמאל.
אין איש ציבור אחד בישראל שלא חשוף לביקורת וגם את אוחנה ראוי לבקר. האם הוא יכול לעשות יותר? ברור שכן, תמיד אפשר, אבל אי אפשר לומר שהוא לא עושה דבר. קחו לדוגמא את העובדה שמינה מנכ"לית גאה ראשונה למשרד ממשלתי, או את הדרך בה פעל עם "החוק להפללת הלקוח", אז ביקש משרי הרווחה והמשפטים שידחו בחצי שנה את אכיפת החוק, זאת כדי לגבש מענים חסרים לקהילה הטרנסית, שנפגעה קשות מהחוק וברכה אותו על כך.
לעומתו, ח"כ מרב מיכאלי, העומדת בראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, פעלה באופן אקטיבי לקידום החוק, זאת בניגוד לעמדת 16 ארגוני הקהילה הגאה. נציגי ארגוני הטרנסיות מתחו ביקורת על יקירת הקהילה, אז התעורר כעס בקרב פעילים על כך שמתעוררת ביקורת כלשהי כלפי חברת הכנסת.
אבל אז בא אוחנה, הכניס את כלי התקשורת לסלון ביתו, הציג בפני האומה את בן הזוג שלו ואת שני ילדיהם, אבל אמר "הומו מקצועי" - והמתקפה נגדו הייתה מהירה, יצאה מכל פרופורציה וירדה מאוד, אבל מאוד, נמוך. לעיתים על גבולות ההטרדה המינית. הבולטת והמגעילה שבהן הייתה "שמישהו יזכיר לה את המקצועיות שלה באטרף וגריינדר" - משפט אומלל שהצליח להכיל בתוכו לא רק שיפוטיות והומופוביה מופנמת, אלא גם מיזוגניה והקטנה. נדמה כי האמוציות שאוחנה מצליח להוציא מחברי הקהילה הגאה לא תמיד קשורות לפועלו, תפקידו או אמירותיו, אלא נובעות בגלל פרט אחד קטן - הוא פשוט לא במחנה הפוליטי "הנכון".
אוחנה עושה שירות לקהילה הגאה בעל כורחו גם אם הוא לא מדבר מבוקר עד לילה על המאבק הלהט"בי. גם אם לא יזכיר בכל יום לאנשי הימין על הדרך שעוד נותרה לעשות - הנוכחות שלו עושה זאת בשבילו. הוא אהוב במפלגה שלו, מקורב לראש הממשלה וארשה לעצמי לנחש שאם בקרוב יתקיימו פריימריז במפלגה, הוא יתברג בחמישייה העליונה. הוא הגיע למעמד שר, הוא ימני, ליכודניק והולך בצעדיו של ביבי - אז האם הפשע הגדול שלו, שבגללו הוא זוכה למתקפה כזו מכוערת הוא כי פשוט לא שמאלני?
חשוב להדגיש, המאבק הלהט"בי ממש לא נגמר ועל כן חדד טועה. יש עוד דרך לפנינו, גם ברמה החברתית וגם ברמה החוקית משפטית, אבל יש כאלה שיטענו שהדרך הזו לא ארוכה כמו שחושבים, לפחות לא ברמה החקיקתית. נכון, לחברה הישראלית יש דרך מאוד ארוכה לעבור עד הכלה מלאה של הקהילה הגאה וקידום חקיקה שוויונית ללא ספק יקדם אותה עוד יותר בדרך הזו, אבל את שוויון הזכויות, לב ליבו של המאבק הלהט"בי, נקבל הרבה לפני שחרדים יגיעו להרים במצעד הגאווה.
יותר מזה, ככל שהזמן עובר החברה הישראלית מתקדמת לנקודה שבה לא תוכל לחמוק ממתן זכויות שוות לבני ובנות הקהילה הגאה, אבל לא רק משום שהיא "ליברלית ומערבית", אלא כי חקיקה פרו להט"בית תטיב גם עם החברה החילונית והלא יהודית בישראל. בעיית הנישואים ובעיית הפונדקאות אינה בעיה רק של קהילת הלהט"ב - אלא של האוכלוסייה הכללית, אז גם אם שוויון הזכויות המיוחל יתמהמה - הוא יגיע בסופו של דבר.
וזה כנראה מה שחושב השר אוחנה עצמו, שציין כי בעיניו נושא הפונדקאות הוא הדבר המרכזי שיש לקדם עבור הקהילה הגאה. האמירות הנוספות של אוחנה ובן זוגו היו עוקצניות ומיותרות, אבל התגובות להם זכה השר מחברי הקהילה, אותם הוא מייצג בעל כורחו גם אם יגיד אלפי פעמים שלא - לא היו ענייניות בכלל ואף מבישות יותר מתמיד. כמה מעצים ורלוונטי היה אם מישהו היה מרים את הכפפה ומבקש מהלהט"בים לספר סיפור אחד מהשנה האחרונה שמסביר בדיוק למה המאבק עוד לא נגמר.
כן, השר אוחנה ובן זוגו נמצאים בעמדה פריבילגית וכנראה קשה להם לראות מחלון המגדל את המצוקות של הפרט. הם לא חווים את זה על בשרם כבר שנים ארוכות - החיים שלהם נוחים והם לא חשופים על בסיס יומיומי, כמו רבים מאיתנו, לעוולות האמיתיות של הקהילה. אז אפשר להבין את החשדנות, אבל בבקשה, בואו לא נשנא אותו באופן אוטומטי, כי בשורה התחתונה - לא הוא אויב הקהילה הגאה. בואו לא נשכח שהוא מכוחותינו, גם אם לא תמיד נהיה מרוצים ממנו וגם אם לא תמיד הוא יתיישר לפי החליל של הקהילה כולה, כי ברגע האמת, כשהוא יידרש להרים את האצבע - הוא לא הולך לאכזב אותנו.
ניגוח השר אוחנה על דברים שאמר בן זוגו, איתם הוא כלל לא הסכים, נתפס כניסיון לדה לגיטימציה של חלק גדול מהקהילה הגאה שמוצא מקום בימין הפוליטי. שיח השנאה בישראל הוא מכה אמיתית ולא מאפשר פתח לדיון, אז הגיע הרגע להפסיק עם עלבונות חסרי טעם או אימוג'י מקיא. האמת הפשוטה היא שהקהילה הגאה כבר נטעה שורשים עמוקים לכל אורכה של החברה הישראלית - וככל שנקדים להבין את זה, ולאהוב את כל החלקים בה - כך נצליח יותר.