רוב המחקרים שנעשו עד כה אודות להט"בים התמקדו בהיבטים השליליים בחיינו, כך גיליתי בעודי מחפשת נושא לתזה. יש כך-כך הרבה מחקרים שמראים כי להט"בים סובלים מדיכאון, חרדה ואפילו אובדנות – וכל זה בגלל להטבפוביה. אני שמחה שיש מחקרים שמתעדים את פערי הבריאות העצומים, אבל בתור הומואית גאה, ידעתי שישנם גם המון היבטים חיוביים להיותנו "גאים" ולא מצאתי לכך שום תיעוד באקדמיה.
החלטתי לפנות למקורות פופולריים ולא-אקדמיים בתקווה למצוא שם ייצוג חיובי יותר. מהר מאוד הבנתי כי השיח השלילי אינו מוגבל רק לתחומי האקדמיה. רוב הדיווחים התקשורתיים מתרחשים כאשר משהו נורא קורה - מקרי אלימות, התאבדויות בקרב בני נוער או חקיקה אנטי-להט"בית (למעט אישור הנישואים הגאים בארה"ב).
מניסיון אישי, אני יודעת שלהיות הומואית זה לא בהכרח אותה תמונה עגומה המצוירת על ידי התקשורת והאקדמיה. לכן החלטתי לחפש מקורות מוסמכים לכך שלהיות להט"ב זו מתנה. לדוגמה, הסוציולוג ארווינג גופמן טען שחברים בקבוצות מיעוט הינם בעלי אינטליגנציה חברתית גבוהה בהשוואה להטרוסקסואלים; הפסיכולוגית לורה בראון הסבירה באופן משכנע כי היעדר החוקים הברורים כמו גם המודלים לחיקוי בקרב הקהילה הגאה מאלצים אותנו לפתח ולהמציא חלופות שימושיות, מה שהופך אותנו ליצירתיים יותר. חישבו לדוגמה על זוג לסביות: להבדיל מזוגיות הטרוסקסואלית בה החוקים והתפקידים המיושנים ברורים יותר, במערכת יחסים לסבית החוקים לא כל-כך ברורים – מי תכבס את הבגדים? מי תוריד את הזבל? והכי חשוב – מי תהרוג את המקקים (לא אני)? היעדר אותם חוקים גם מה שהופך מערכות יחסים בקרב להטב"קים לשוויוניות וחפות מיחסי כוח מגדריים.
אבל, בעיקר, החוסר בתכתיבים מעודד אותנו "לצאת מהקופסה" ולהיות פתוחים ורחבי אופקים. למעשה, התהליך הפסיכולוגי שהופך אותנו למהממים במיוחד מתחיל בגיל צעיר מאוד. להטב"קים רבים חשים תחושת שונות עזה מגיל צעיר (יש כאלה שמדווחים על תחושה שכזו מגיל שלוש). עם השנים, ובעיקר במהלך גיבוש הזהות המינית והמגדרית, תחושות השונות הזאת מניעה גייז רבים לשאול שאלות קיומיות, לרבות: "למה דווקא אני?", "מה גרם להיותי להט"ב?" ו"מה זה אומר עליי כבן אדם?". שאלות מהותיות אלה הן תחילתו של תהליך פסיכולוגי ממושך והן שהופכות את חברי קהילת הלהט"ב לאנשים בעלי מודעות עצמית ואינטליגנציה רגשית גבוהה, כמו גם לבעלי פרספקטיבה ייחודית. תכונות פסיכולוגיות אלה מעודדות בתורן התפתחותן של תכונות פסיכולוגיות חיוביות אחרות, כגון: חמלה, אמפתיה, אותנטיות, יצירתיות, אקטיביזם וחתירה לשוויון חברתי.
אם חושבות על זה, זה די ברור למה אנחנו כל-כך מדהימים. כולם/ן מכירים את המושג: "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך". אין ספק שהומופוביה עלולה להרוג (כפי שמתרחש במקומות רבים בעולם וכפי שראינו ב"ברנוער"), ולרוב גובה מחיר אישי כבד מכל אחד מאיתנו במהלך ההתבגרות, ועל כן מחשלת אותנו והופכת אותנו לאנשים חזקים, ייחודיים - והורסים יותר.
נקודת מבט חיובית על זהותנו הלהטב"קית, יכולה לעזור לנו לשכתב את סיפור החיים שלנו באופן מעצים ומחזק. הרי כולנו התמודדנו עם קשיים והתגברנו על מכשולים, ולמרות זאת אנחנו כאן. למעשה, בגלל (ולא למרות) אותם קשיים, אנחנו אנשים טובים ומיוחדים יותר. במילים פשוטות יותר, זהותנו הגאה היא מתנה, והיא מגיעה ללא פתק החלפה. בהחלט סיבה לגאווה.
* נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה היא סטודנטית לפסיכולוגיה ובריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקרת הומופוביה וקהילות להטב"קיות.