"קבלת המחזור החודשי היא כמו בעיטה בפרצוף עבורי"

אני אנדי שחם, בן 20, טרנס. יצאתי מהארון כטרנס בגיל 15. חצי שנה לאחר מכן, אובחנתי עם אנדומטריוזיס. כשהייתי בכיתה ה' , בן 11, חוויתי כל הזמן כאבי בטן עוצמתיים וחזקים, וזה השפיע עליי מאד בתקופת בי"ס יסודי ובתיכון, כך שכל חודש הייתי מפספס ימי לימודים בגלל כאבי בטן לא מוסברים. לאחר שיצאתי מהארון מול המשפחה והסביבה, בכל פעם שהייתי מקבל מחזור חודשי, חוויתי עוד יותר חוסר נעימות, כי זה היה בניגוד מוחלט לתחושה שלי כיצד אני מרגיש ותופס את עצמי.

בסביבות גיל 16 אמא שלי לקחה אותי לרופאת נשים, שזיהתה הידבקויות סביב הרחם, ואז קיבלתי את האבחנה של אנדומטריוזיס. לפני שנה, עברתי לפרוסקופיה - ניתוח להוצאת הנגעים וניסיתי כל מיני שיטות טיפול שונות . מבחינת תסמיני המחלה אני מרגיש כאבי בטן במשך כל החודש, שמתגברים סביב המחזור, כאבי רגליים, חולשה, עייפות ותשישות.

למזלי, המשפחה שלי קיבלה בהבנה את היציאה שלי מהארון כטרנס והיא תומכת בי, אבל , מהסביבה קיבלתי פעמים רבות יחס מזלזל, שנובע בעיקר מבורות וחוסר מודעות למחלה. חוסר המודעות הזה קיים לצערי גם בקרב חלק מהרופאים. לאחרונה, ביצעתי גם הליך שימור פוריות, כדי שתהיה לי אפשרות להביא ילדים, במידה שארצה.

ההתמודדות עם אנדומטריוזיס מאתגרת עבורי במיוחד: כשאני בהתקף של המחלה, אני מרגיש כאבים חזקים שבאים והולכים במשך כמה ימים. זה מעכיר לי את מצב הרוח וגורם לתחושה של ניתוק מהסביבה , כי לאנשים אחרים שלא מתמודדים עם המחלה, קשה להבין ולהזדהות עם מחלה שקופה ללא נראות חיצונית. כמובן שגם הכאבים הם חלק גדול וקשה בהתמודדות.

 חשוב לי גם לשתף שהעובדה שיש לי אנדומטריוזיס, משפיעה מאוד גם על התחושה שלי עם המגדר שלי. קשה להיות בן עם מחלה שהיא לגמרי נשית. זה דבר מרכזי בחיים שלי, כי תמיד כשאני מדבר על המחלה, אני חייב להסביר שאני טרנס ואיך זה משפיע אחד על השני.

אני חושב שאצל טרנסים אין אמנם שוני בהתמודדות מבחינת המחלה עצמה והתסמינים, אבל אני מרגיש שיש משהו נוסף, גדול ומורכב שאני צריך להתמודד איתו - תחושה של מצוקה נפשית ותחושות של בושה ומבוכה.

"זה נכון שאני בן וגם מרגיש בן, אבל בגוף אני נקבה, ואין מה לעשות, אני צריך להתמודד עם זה'. לכן, כשאני מרגיש את האנדומטריוזיס בכל הגוף אני מקבל תזכורת לכך "שאתה לא לגמרי בן, כי יש לך רחם ואתה לא יכול להתעלם מזה'. המחלה מחדדת ומגבירה בכל פעם את התזכורת הזאת. אני חושב שלטרנסים יותר קשה להסתדר עם המחלה ועם השיח עליה, כי אני צריך לפעמים להסביר לאנשים מי אני ומהי הנוכחות שלי. למשל, אם מישהי מבחינה שבנראות החיצונית שלי אני בן, והיא מדברת איתי על המחלה , אני מאד רוצה לומר לה שאני מזדהה איתה ויודע מה היא עוברת, אבל אז זה אומר שאני צריך להסביר לה שאני טרנס. או אם חברות מדברות על מחזור חודשי קשה , אני גם רוצה להתחבר לשיחה , אבל זה גורם לי לתחושת אי נעימות ומבוכה. תחושות אלו גורמות לי לעיתים להימנע מלהזדהות עם אנשים סביבי, כדי לא לדבר על זה. כשאני צריך לדבר על המגדר שלי ועל ההתמודדות שלי עם המחלה, ישנם רבים שלא מבינים בנושא, כי אין להם מספיק מידע, ולכן מגיבים בהתנגדות.

הכאבים של המחלה הם דבר מקרקע ומכאיב, שנותן תזכורת שלא משנה איך אני נראה או מרגיש, אני בגוף של נקבה ואני מרגיש את הכאבים האלה שאנשים אחרים לא יבינו,.מאני לא יכול להתייחס למחלה בלי להתייחס לזה שאני טרנס.

אני יודע שישנם הרבה גברים טרנסים שלא אבחנו אותם עם אנדומטריוזיס, כי הם מתביישים ונמנעים להגיע לרופא נשים , בגלל היותם טרנסים. הם חוששים מתגובות פוגעניות גם מהרופאים עצמם. בנוסף, כגבר טרנס גדלתי כילדה ולכן חונכתי על "השתקה רגשית" וקושי להביע את הרגשות ואת הכאב שאני מרגיש, ואני בטוח שאני לא היחיד שמרגיש תחושות אלו.

לאחר שאובחנתי עם אנדומטריוזיס הצטרפתי לעמותה וכיום אני מתנדב בה. בעמותה קיבלתי אוזן קשבת ותמיכה רגשית והרגשתי מרחב בטוח לדבר על המחלה גם בהיותי גבר טרנס. כיום אני מנהל קהילה של "אנשים על הקשת הטרנסית"- קהילה שהיא מגוונת מגדרית ומכילה גברים ואנשים על הקשת הטרנסית.

ד"ר יובל קאופמן, מנהל המרכז הרב-תחומי לטיפול באנדומטריוזיס, אחראי היחידה לכירורגיה גניקולוגית זעיר פולשנית, מרכזים רפואיים כרמל ולין, חבר ועד מנהל בעמותת אנדומטריוזיס: "התמודדות עם אנדומטריוזיס אצל מטופל שהוא טרנסג'נדר מציבה אתגרים רפואיים ונפשיים ייחודיים. מעבר לאתגרי המחלה עצמה, הכוללת כאבים כרוניים, דימומים לא סדירים ופגיעה באיכות החיים, חשוב להביא בחשבון את ההשפעה של טיפולים הורמונליים מגדריים, כמו טיפול בטסטוסטרון, על מהלך המחלה. במקרים מסוימים, הטיפול ההורמונלי עשוי להפחית את תסמיני האנדומטריוזיס, אך אצל חלק מהמטופלים הוא אינו עוצר את התקדמות המחלה, ואף עלול לטשטש תסמינים, מה שמקשה על האבחנה והטיפול. בנוסף, המטופל עשוי להתמודד גם עם תחושות של "דיספוריה מגדרית" (מצוקה שנובעת מחוסר התאמה בין הגוף למגדר). המועצמות על ידי התסמינים הגינקולוגיים והצורך בטיפולים רפואיים הקשורים למערכת הרבייה הנשית.

לעיתים קרובות, קיים גם חוסר ידע או רגישות מצד צוותים רפואיים בנוגע לטיפול מותאם מגדר, דבר שעלול להוביל את המטופל לדחייה או הימנעות מטיפול ואבחון מאוחר של אנדומטריוזיס. לכן, על הצוות הרפואי לפעול בגישה הוליסטית, מכילה ומותאמת מגדרית. חשוב לשלב ידע קליני עדכני על ההשפעות של טיפול הורמונלי על אנדומטריוזיס, ולהתאים את האבחון והטיפול, כך שיכבדו את זהותו המגדרית של המטופל. שימוש בשפה מדויקת ולא ממגדרת, הקפדה על פרטיות, והקשבה אמפתית, הם אבני יסוד בטיפול מוצלח. הכשרה של צוותים רפואיים לטיפול במטופלים טרנסג'נדרים היא חיונית, כדי להבטיח חוויית טיפול בטוחה, מכבדת ויעילה".