קשה לפספס בימים האחרונים את יובל, תלמיד כיתה י"ב בתיכון בליך ברמת גן. האומץ והתעוזה שלו לעמוד עם חולצה לבנה: "יש לי שתי אמהות ואני לא מתנצל", מול ח"כ נפתלי בנט לא השאירה עין יבשה גם לא לציניים הגדולים מבינינו.
המקרה של יובל, כמו המקרה של רואי בתיכון גבעתיים השבוע מכריז על עידן חדש שנפתח בחברה הישראלית בכלל והקהילה הגאה בפרט. אנחנו לא רק הומואים, ג'נדרקווירים, לסביות וטרנסג'נדריות שמתאגדות. הפעם מצטרפים אלינו גם "הילדים של".
"הילדים של" מביאים איתם תחושה שהפעם לא יהיה אפשר לנצח אותנו. הפוטנציאל בהתאגדות האנושית הזאת הוא מרגש ופורץ דרך. אני לא צריך בהכרח להחזיק בזהות מינית או מגדרית שיוצאת מה"נורמה" על מנת להזדהות עם המאבק הגאה לשחרור, אני גם יכול להיות רק קרוב אליו.
דור חדש שלא יכריח את עצמו להתחבר רק למאבקים שנוגעים אליו באופן אישי - אלא גם לקרובים אליו מסביר שהמציאות השתנתה. אין לנו סיבה להתחבא יותר, אסור לנו להסתפק בשאריות או הבטחות כאלה ואחרות של פוליטיקאים מהקשת של הימין ושל השמאל, אנחנו לא מיעוט. השחרור במגדר והזהות המינית הוא נחלת הכלל- כולנו רוצים ורוצות להיות מי שאנחנו, בלי שיישפטו אותנו. יובל ורואי מסמנים את המהפכה לה חיכינו, את השחרור המגדרי והמיני להגיד אין חוקים לאהבה!
בסוף השבוע האחרון חזרתי מסמינר בוגרות, במהלכו שוחחתי עם 100 ויותר חניכות וחניכים. רק 10 שנים מפרידות בינינו והרגשתי כמה המעגל מולי הוא חזק יותר, חכם יותר, מבין יותר ממה שאני הבנתי. אני קורא לבני ובנות הנוער - על כלל הזהויות, המגדרים, האהבות והצבעים - אל תתנצלו. לא על מי שאתם, ולא על מי שאתם אוהבים.
אנחנו מזמינים אתכם לקחת חלק בהפגנה שיוזמת התארגנות של חניכות וחניכי איגי שמפסיקים להתנצל ובאים לדרוש מה שמגיע לנו. מה שמגיע לכן. יום חמישי ה-26 בפברואר, ניפגש ברחבת הסינמטק בתל אביב להגיד בקול רם שעידן חדש בפתח, עידן בו אנשים בורים וחשוכים - הם אלו שצריכים להתנצל בפנינו.
* הכותב הוא מנכ"ל איגי - ארגון הנוער הגאה