"זה בסדר ממי, אין לך מה להתבייש".
- "אני לא מתביישת! זה פשוט לא נעים לי".
"אולי אף פעם לא היית עם מישהו שעושה את זה נכון? תחשבי על זה, יש מאות מיליוני הומואים ברחבי העולם, לא יכול להיות שכולם סובלים. כנראה שזו הנאה נרכשת, גם הוכח מדעית שיש שם נקודת ג'י, אם רק תשכחי לרגע משאר הדברים שאת עושה עם זה אז אולי..."
- "לא רוצה! אוקיי, לא אוהבת להזדיין בתחת וזה סופי. אם מה שיש לא מספיק לך, אתה מוזמן ללכת לאחד ממאות מיליוני ההומואים שלך ולבדוק עליהם את התיאוריות שלך!".
זו שיחה שניהלתי עם לא מעט נשים, כחלק מניסיונותיי הרבים להגשמת מין אנאלי. כי יצר הסקרנות והגילוי טבוע בנו, וכמו כריסטופר קולומבוס, כולנו מחפשים לגלות עולמות חדשים, להיפתח לחוויות שונות ולתבל את חיי השגרה בניחוחות וניל-פצ'ולי. אבל בנות המין היפה לרוב מתנגדות בתוקף,
ושאלה אחת תמיד חוזרת על עצמה: "אתה היית מוכן שאני אדחוף לך משהו לתחת?".
אז זהו, שלנו הסטרייטים יש כל כך הרבה תשובות מוכנות לשאלה הזו, הרי קודש הקודשים שלנו הוא חד-צדדי בלבד, כי ככה זה בטבע, כי ככה רצה אלוהים, כי איך לעזאזל "חיבור זכר-נקבה" קיבל את השם שלו? כי אנחנו לא מורגלים כמוהן לחדירה לגופנו, כי גדלנו כל החיים עם קללות כמו אוכל בתחת, בוחש בשוקו ונושך כריות. אבל אם נחשוב על ההיגיון שבדבר, בכנות מלאה אל מול עצמנו, הרי מיליוני הומואים באמת נהנים, ולא מעט נשים גם כן מעריכות את החוויה, אולי אנחנו הסטרייטים מהווים את המגזר הנשכח, שנמנעה ממנו האפשרות להנאה אנאלית, וכך צצה בי שאלת השאלות:
יכול להיות שמין אנאלי הוא המסיבה הכי חמה בעיר ורק אנחנו לא קיבלנו הזמנה?
סיפור מהתחת המין האנאלי הזה. ניסיוננו בנושא מועט, כאשר האינטרס הסטרייטי הרווח כדלהלן: אצל נשים, ברוב רובם של המקרים, הדלת האחורית תהיה צרה משמעותית מזו הקדמית. מעבר לריגוש הפיזי המוגבר, זה מטריף אותנו מנטלית. זה כאילו הצלחה של מעל ומעבר, זה ממש משהו שבא לך לרשום בקורות החיים: תואר MBA, ניסיון של שנה בתפקיד דומה ומין אנאלי עם שלוש בחורות. בשיחת הבוקר שאחרי, החבר הטוב שואל אותך: "נו, נתת לה?", וכשאתה משיב בגאווה: "מה זה נתתי לה, בתחת נתתי לה!", אתה פשוט יודע שהוא יעביר את חצי השעה הקרובה בקנאה וניסיונות להבין אם בילפת.
אבל מה שמסקרן במיוחד בסיפור הזה, הוא התפיסה הסטרייטית השונה בתכלית בין מין אנאלי גאה, לבין מין אנאלי עם אישה. גם סטרייטים נאורים במיוחד מפקפקים באקט המשונה שהתפרסם בזכות ההומואים. נכון, אמנם כולנו גדלנו במחשבה שנשים לא מפליצות ולא מחרבנות, מקסימום פיפי וגם זה ביום רע. אבל לאחר זוגיות ארוכת טווח, כשאתה מגלה שזוגתך הטהורה גם היא נעלמת לפעמים לרבע שעה בשירותים, בדיוק כמוך, ואף חוטאת בניחוחות של ביצה מפעם לפעם, והגילוי הוא מרעיש, תרתי משמע, ובכל זאת, כמה צבוע זה מצד הסטרייטים להירתע כל כך ממין אנאלי גאה, שבעצם כולנו שואפים לכזה עם אישה?
אי שם, בארץ הרחוקה, שבה הקשת צבעונית ותמיד בשמיים, והפיות מתייפייפות כולן לכבוד עופרה, מין אנאלי הוא כמובן דבר שבשגרה. כשאין דלת קדמית שום דבר לא מיוחד באחורית. כסטרייט, החומייה שלך היא המקום הבטוח שלך, שאתה יודע שאף אחד לא יראה לעולם, בטח שלא יבחן אותו או יעשה בו שימוש. התפיסה של הסטרייט הממוצע לגבי רקטומו, היא בדומה למשאית זבל שיוצאת אל חירייה – תפקידה היחיד הוא לרוקן זבל איפה שאף אחד לא רואה.
ובכל זאת, מה אנחנו יכולים לקחת מהסיפור הזה? היכן אנו הסטרייטים ממוקמים על המפה האנאלית? האם נגזר עלינו להמשיך בנוהל משאית הזבל בלבד? האם כדאי לנו לנסות ולנסוע קצת ברוורס? אם ננסה להפעיל את יצר הגילוי בעצמנו ועל עצמנו, נגיד במקלחת, האם נזכה להארה?
האם הכרטיס למסיבה הטובה ביותר בעיר נמצא בעצם ממש תחת אצבעותינו?
זו שאלה שכל סטרייט באשר הוא צריך לשאול את עצמו. אני את עצמי כבר שאלתי.
את התשובה אני לא מגלה.