"היו חגיגות של שעות של סקס קבוצתי וסמים, הרגשתי שהמוח שלי פירה. הכל היה מעורפל"

א' בן ה-42 הוא הייטקיסט, במקור מהדרום, גר שנים רבות במרכז הארץ וחי בחודשים האחרונים על ציר הודו-תאילנד. במסגרת עיסוקו הוא מצליח לסייע באופן משמעותי לישראלים רבים במסגרת משרד הביטחון, מילואימניקים שהוכרו כנפגעי פוסט-טראומה ונפגעי פעולות איבה.

א' הוא חלק מהקהילה הגאה כבר שנים רבות באופן מוצהר, רק שלצד הסיפור על הקריירה והנטייה המינית, הוא יודע לספר גם על תהליך הגמילה שעבר מסמים, התמכרות אליה התכחש בתחילה. כיום הוא יכול להגיד בגלוי שהוא היה שם. מישהו שהצליח לצאת מהמקום הזה, במסע ארוך, מלא עליות וירידות, עד היום כשהוא נקי, חד, עם זיכרון שחזר אליו, כמו גם החלומות של שנת לילה שנעלמו עם השנים.

"מבחינתי המסע שלי לגמילה מסמים החל בגיל 26 כשהתחלתי להשתמש בפעם הראשונה. זה התחיל עם סמי מסיבות כמו חגיגת, בתוספת לאלכוהול שהייתי שותה הרבה מאוד במסיבות. זה נשאר שם אבל אז בגיל 30 טסתי לפסטיבל בברצלונה שם ניסיתי לראשונה ממריצים כמו אקסטזי ו-MDMA", מספר א' על הפעם הראשונה.

"התחלתי להשתמש בזה פה ושם במסיבות גם בישראל אחרי ההיי של החופשה, ובגיל 32 התחלתי לעשן גם וויד. זה התחיל מחברים ומשם זה התגלגל. זה המשיך בסופי שבוע ו'להתארגנות' לבד ועישון לבד ובסוף זה הגיע לרמת שימוש יום-יומי, בין אם זה לעשן לפני יום עבודה, אחרי אימון קרוספיט, לפני אימון".

א' מדבר בפתיחות על האירועים שחווה באופן אישי בעברו ומציין שחשוב לו יותר מכל אם יצליח להגיע לפחות לעוד מישהו אחד במצבו ולעזור לו. "אני חלק מהקהילה הגאה, מוצהר כבר שנים רבות, והחוויה שלי שם הייתה פן נוסף שפתח לי דלתות לשימוש בסמים ולערבוב של סמים שונים. מעבר למסיבות, הייתי נכנס לאפליקציות להשיג סקס מזדמן, רבים היו מסטולים ומסוממים שם ואם לא הייתי 'דלוק' - קשה היה לי למצוא אינטראקציה מינית. כולם מחפשים שם סקס קבוצתי, וזה התחיל להיות חגיגות של 12 שעות ו-24 שעות, ולצד הוויד והממריצים גם ערבוב של ג'י שזה סם האונס וקטמין שיש לו אפקט של וויד אבל יותר חזק וממסי שזה החגיגת החדש, זול וממריץ. מערבב את הכל".

"ברחתי לאמא שלי להתנקות, אמרתי לה 'איבדתי את זה'"

"השלבים הבאים בהידרדרות היו כשנכנסתי לזוגיות בגיל 35 ואני והאקס שלי בזמנו היינו יוצאים למסיבות והתחלתי לעשות סמים, כמובן בתקופת הקורונה רמת השימוש בקנאביס עלתה באופן דרסטי, התנסיתי גם בקוקאין ואז אחרי 7 באוקטובר – הייתי בתחושה של "אחרי המבול", ממשיך א'. "מבחינתי זהו, יכול להיות שכולנו נמות אז 'בואו נשרוף את המועדון'. אגב, אני ממש לא היחיד שהרגיש ככה, רבים ממכריי היו וחלקם עדיין בתחושה הזו".

"פשוט ברחתי לאמא שלי לדרום להתנקות. אמרתי לה 'איבדתי את זה'. היה לי קשה להתפרנס, גיי רווק בן 40, התפרקתי. אין לי פילטרים עם אמא שלי, אני לא מתבייש. הרגשתי שהמוח שלי פירה, שזה לא בשבילי. כשאתה עושה קטמין הדיקציה נדפקת, הכל מעורפל".

התנקות, נפילה וניסיון מחדש בדרך להצלחה: "הבנתי שיש לי בעיה"

עם החזרה לבית אמו בדרום, א' החל בתהליך בניסיון להתנקות מהסם. "התחלתי בטיפול אצל פסיכותרפיסטית דרך לאומית שירותי בריאות שלא ויתרה לי ושלחה אותי לפסיכיאטרית שהייתי אצלה בהערכה והתחלתי איתה כדורי גמילה. אבל אחרי כמה חודשים חזרתי לבית שלי והתחיל השימוש עוד פעם. חשבתי שאני בסדר ולא מכור ואני יכול לשלוט בזה", הוא מספר בכנות.

"עוד פעם התחילו הסיפורים של הסקס הקבוצתי והסמים. זה היה המקום ששינה לי את המציאות, כשהיא חזרה אליי עם האופציה לטיפול במרפאת ההתמכרויות של לאומית, אחד על אחד. לא אשכח את הפגישה הראשונה, כשאני אומר למטפל שלי שאני מבין שיש לי בעיה, אבל לא הצלחתי להגיד את המילה מכור. עוד לא באמת הצלחתי להבין שאני שם".

"פתחתי את הכל, קודם כל כדי בכלל לפרק את הרבדים, להבין מאיפה מגיעות הבריחות", הוא ממשיך. "הגעתי אליו מלא, מותש, עמוס רגשית מהרבה מאוד דברים, מהחיים במדינה, מהחיים האישיים שלי, מתוסכל. בהתחלה לא מדברים על סמים, אלא מפרקים - משפחה, התנהגויות, סביבה. המטפל שלי היה דמות מאוד משמעותית במסע שלי, הצלחתי להבין הרבה מאוד דברים ושלפתי דברים מתוך התת-מודע".

מהמקום הכי נמוך ועד היום: "חזרתי לחלום בלילה"

"הייתי מעשן 30-40 גרם בחודש, אתה מסטול נקודה. אוטומטית, ואני מעיד על עצמי, שזו בריחה, אתה לא צריך להתמודד עם כלום ואתה מעוך. בשורה התחתונה אתה לא נוכח, גם אם יש כאלה שאומרים שזה לא משפיע עליהם, הרגשות מטושטשים, אתה ממוסך, מטושטש. נקודה. זה לא יעזור, אתה לא נמצא 100% פה. גם אני אמרתי שאני לא מכור, אבל בן אדם מבין את הפער רק ברגע שהוא נגמל", הוא אומר. "מבחינה פיזית הרגשתי שאני גורר את עצמי באימונים, הגוף לא היה מגיב וידעתי שזה בגלל הסמים אבל לא ויתרתי. נפשית הרגשתי אבוד ובלופ מתמשך ללא מצב ה'שמחה' שהיה מגיע מהסם, אבל זאת לא באמת שמחה.

הגעתי למרפאה כי מאסתי בסמים. כי אני רוצה חיים אחרים, לא רוצה להיות תלוי, אני אדם שמתאמן, לא נהיה צעיר עם השנים, לא אוהב איך המוח שלי עובד. הייתי מתמודד עם זיכרון צילומי בעייתי, כל פעולה הייתי חוזר עליה כמה פעמים כדי שלא לשכוח, אפילו לנעול את דלת הבית. היום אני חד, הזיכרון שולף דברים, זוכר בעל פה המון דברים. אפילו חזרתי לחלום בלילה כשהפסקתי להשתמש בוויד. כשאתה משתמש אתה בדיפ סליפ, מפסיק לחלום.

אני לא יכול לחנך אף אחד, אבל למי שיקרא את הדברים - אני חושב שאם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מסיימים את היום כשאנחנו מתים להגיע הביתה לשאכטה זה להיות מכור, נקודה. לא באמת הייתי צריך את העישון, היו זמנים שכבר לא נהניתי מזה אפילו. הייתי מסיים את היום עם חובה להגיע הביתה לטקס של פתיחת הקופסה, מערבב, מכין קפה, משתמש.

תמיד יש תירוצים וטריגרים, הם תמיד קיימים ויהיו שם, וצריך המון כוח רצון להתמודד עם פיתויים. החיים לא תמיד פשוטים אבל צריך למצוא דרך שהיא לא סמים ולהבין כמה אפשר לחיות את החיים אחרת בלי למסך את החיים".