חאדר אבו סייף 

מה משותף לקיצוניים ערבים וקיצוניים יהודיים בממשלת ישראל? לשניהם יש אויב משותף - קהילת הלהט"ב.

ח"כ מנסור עבאס, חברו החדש של ראש הממשלה נתניהו, ויתר על המלחמה נגד הכיבוש. לא אכפת לו יותר מהחינוך הרעוע בחברה הערבית, הוא שם פס על מגפת האלימות נגד נשים ואין לו עניין להתעסק בנושא הנשק והרצח בחברה הערבית. עכשיו, יש לו מטרה אחת בלבד - לעצור את הקהילה הגאה.

עבאס, שאני בספק אם אי פעם בחייו פתח ספר היסטוריה, לא משכיל להבין שתפיסת עולמו הצרה נועדה לכישלון משתי סיבות. הראשונה: אי אפשר להרוג או לדכא נטייה מינית. אפשר לנסות, אפשר לענות ולדכא בני אדם, אבל נטייה ורעיון אי אפשר לעצור. הפחד העיקרי של עבאס מגיע בעקבות מספר תקריות הקשורות ישירות לאבולוציה של הקהילה הגאה בחברה הערבית לאחרונה.

אני לא מדבר על מספר לא מבוטל של יציאות מהארון, או על חלק נכבד של הקהילה הגאה הערבית שהפסיק להסתתר, שם את עצמו בפרונט והתחיל להשמיע קול בצורה ברורה וצלולה. אני מדבר על הלוויה החילונית של הרקדן איימן סאפיה ז"ל, שקיבל כבוד של אמן פלסטיני בכיר כשהוא היה ידוע בתור הומו מוצהר. אני מדבר על שיתוף הפעולה בין טחינה אל ארז והאגודה למען הלהט"ב, שהיה שיתוף הפעולה הראשון בין חברה מסחרית ערבית לבין הקהילה הגאה.

וכמובן השיא ששבר את גב העבאס - ההצבעה נגד טיפולי המרה, זאת למרות שבחברה הערבית מדובר בנושא חדש שלא באמת קיים בה. אז מה עבאס עושה? שם את כל הבעיות האמיתיות בצד וחובר למדכא הראשי, מלך המדכאים של ישראל, זה שמוכר ליברליות מול המערב, אבל מדכא אותנו בבית. 

הסיבה השניה: ברצינות, עבאס? לא למדת שאם יש מישהו שאי אפשר לסמוך עליו בממשלה זה האדון הנכבד ראש הממשלה? מדובר במלך הזיגזוגים והעבודה בעיניים. אתה מוזמן לחבור אליו עכשיו, אבל אני יכול להבטיח לך שזה ישתלם לנו יותר מאשר לך. בסופו של דבר הוא ירומם אותך לכמה רגעים, אבל יעלים אותך מהר מאוד מהמפה. הניחוש שלי? זה יקרה ברגע שהוא יצטרך את קולות הבוחרים שלו, שאיך לומר בעדינות, לא מתים על ערבים וקוראים לך ולחברי המפלגה שלך "מחבלים". במלחמה הזו אנחנו אמנם לא ננצח את ביבי, אבל אותך ידידי השפל - כבר ניצחנו.

חאדר אבו סייף (צילום: דוברות הטכניון)
חאדר אבו סייף | צילום: דוברות הטכניון

ג'ונתן אלחורי

ח״כ מנסור עבאס מהרשימה המשותפת הבהיר סוף סוף את סדר העדיפויות שלו וסדר הפעולות שלו לחברה הישראלית בצורה הברורה ביותר. הפשיעה הגואה ברחוב הערבי תהיתם? ממש לא הדבר הראשון בסדר היום שלו. האלימות כלפי נשים? הצחקתם אותו. העתיד הקשה שעלול להיות לצעירים במגזר הערבי בעקבות משבר הקורונה? שוב, טעות. למה שחיי היום יום, "החיים עצמם" של המגזר הערבי, יעמדו לנגד עיניו, כאשר אפשר להכריז "מלחמה בקהילה הגאה" - זו האג'נדה שהכי בוערת ליו"ר מפלגת רע"מ.  

מצד אחד, שמחתי שסוף סוף יש חבר כנסת ערבי מהרשימה המשותפת הזורק אותות ומתחיל בשיתוף פעולה פורה וצודק למען החברה הערבית, בינו לבין הממשלה. בסוף בדרך, זו אחת הדרכים בהן אפשר להצליח לקדם את ענייני החברה הערבית - דרך שיתוף פעולה כן ואמיתי, שיצמצם את חוסר האמון בין היהודים לערבים בישראל. 

אבל למרבה הצער, חבר הכנסת עבאס לא מסתפק בכך. הוא מעוניין לכבוש את ראשות הרשימה המשותפת ולהנחיל עליה את האג'נדה האסלאמיסטית וההומופובית המושתתת על חוקי השריעה. הרי זה מה שמניע אותו כבר שנים ארוכות. 

לשאר חברי הרשימה המשותפת, ובמיוחד לעומד בראשה, ח"כ איימן עודה, יש היום אפשרות אחת בלבד שיכולה להתקבל בעין יפה אצל הציבור הישראלי הרחב - גינוי מלא על הכרזת מלחמתו של ח"כ עבאס בקהילה הגאה. אם יפספסו חברי הרשימה המשותפת את ההזדמנות הזו נדע לבטח כי הדבר האחרון שמעניין אותם אלו זכויות אדם ולהט"ב בפרט. על חברי הכנסת ממרצ, העבודה, כחול לבן, יש עתיד, הליכוד והימין החדש לדרוש הבהרות מחבר הכנסת עבאס ולחזור בו מהאמירות האלה. אם הדבר לא יקרה, נדע היכן כל רשימה עומדת בסוגיה הזאת.

הקהילה הגאה היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ואנחנו לא הולכים לשום מקום. אם עבאס רוצה מלחמה - הוא יקבל אחת ויפסיד. במקרה הצורך נצא לרחובות, כפי שעשינו בעבר על דברים שעל פניו עשויים להיתפס כפחות מהותיים. התגובה להכרזת המלחמה הזאת הינה תגובה בסדר גודל דומה. לא! לא נוכל לשתוק יותר להומופוביה המגיעה מהמגזר הערבי, ובפרט מחברי הכנסת הערביים.

ג'ונתן אלחורי (צילום: עידו סימנטוב)
ג'ונתן אלחורי | צילום: עידו סימנטוב

מוחמד זועבי

יש לי אפס ציפיות מחבר הכנסת מנסור עבאס. מדובר באיש רגרסיבי שמחזיק בעמדות שמרניות, השוללות את זכות הקיום של כל מה שלא נראה ונשמע כמו החברה הערבית שהוא רוצה לקדם: חברה דתית, הטרונורמטיבית, הומופובית ופטריארכלית. 

מפלגת רע"מ והעומד בראשה מנהלים מזה שנה קמפיין אגרסיבי בחברה הערבית, שכל מטרתו היא דה לגיטימציה לקהילה הלהט"בית ותומכיה. התנועה האיסלאמית, המיוצגת על ידו בכנסת ישראל, לא בוחלת באמצעים העומדים לרשותה ומסיתה באופן חסר תקדים נגד אלמנטים ליברלים בחברה הערבית בישראל.

רק בחודשים האחרונים ראינו כיצד מילים מובילות לאלימות, אחרי שחברו לרשימה, ח"כ וליד טאהא הצטרף אליו והשוויץ בגאון (ובשפה העברית) על כך שבחברה הערבית "אין הומואים, ואם יש כאלה אז זה במדדים מעטים מאוד, כיוון שהומואים עצמם מפחדים לצאת מהארון". 

חודש לאחר האמירות האלה אירעו שלושה מקרי אלימות חריפים נגד להט"בים - במקרה הראשון צעירים להט"בים ערבים הותקפו בנמל יפו, במקרה השני זוג גייז שבילה בקאנטרי בת"א הותקף מילולית על ידי שני ערבים ובמקרה השלישי, ולמרבה הצער כנראה לא האחרון, הותקף זוג הומואים בעת שבילה בחוף בית ינאי. 

הצעירים הערבים שביצעו את כל התקיפות הללו קיבלו השראה מעבאס וחבריו, שהכשירו את הקרקע לכך. התגברות האלימות כלפי הקהילה הגאה בחברה הערבית נעוצה ישירות בהסתה פרועה של אנשי התנועה האסלאמית נגד חברי וחברות קהילת הלהט"ב בחברה הערבית. לכן, אינני מבין את ההלם מההצהרה של עבאס על האופציה לשיתוף פעולה עם בצלאל סמוטריץ. הרי בסופו של יום, מדובר בשני צדדים של אותו מטבע - קיצוניות דתית וחברתית, המבקשת לפסול מאחרים את הזכויות הבסיסיות ביותר שלהם. 

עם זאת, אני חייב לומר לח"כ עבאס תודה על סטירת הלחי המצלצלת שהוא נתן למחנה המרכז שמאל, שהלך שולל אחר ההפחדות של ביבי מערבים וחשב שהם בכיסו, לא משנה מה. כולי תקווה שהדבר הזה יחזק את הקולות הקוראים לאיחוד שורות פוליטיים בין הזרמים הליברלים והמתונים בשתי החברות.

מוחמד זועבי (צילום: מוחמד זועבי, פרטי)
מוחמד זועבי | צילום: מוחמד זועבי, פרטי

עלי עדי 

בתור אחד שמכיר את זה מהסביבה הקרובה, בתוך החברה הערבית, אני יכול להגיד כי המאבק של הקהילה הלהט"בית הערבית קריטי ונמצא בימים אלו בשיאו. זהו מאבק על החיים והחירות שלנו; ולא על פריווילגיות חוקתיות, כפי שנאבקים בחברה היהודית בערים הגדולות. 

המאבק הזה משתקף בשיח חריף בין קטבי החברה הערבית, בין חילונים לשמרנים מוסלמים. ההצהרות האחרונות של של ח"כ מנסור עבאס, שהתעקש לכוון את האש דווקא לעבר הקהילה הגאה, הן רק סימפטום המעיד על משקל הנושא בשיח הפנים-ערבי. 

אחת הסיבות שבחרתי בדרך הימין הפוליטית, היא האמונה שהעולם וההיסטוריה הרבה יותר גדולים משאלות נקודתיות כאלה ואחרות. אם נוכל להושיט יד לימין הערבי כדי ליצור גשר ולתקן טעויות כלפי המגזר, אז אתמוך בזה בכל הכוח, למרות ההסתייגויות, ויש כאלה. אם יש סיכוי לגשר, הוא יכול לקרות בין ימין וימין, כי ימין יודע לנהל שיח, ליצור גשרים ולהצליב אינטרסים.

אני אמנם אתאיסט, מוסלמי לשעבר. אני גם לא חסיד של דתות בכלליות ומאמין שחברה חופשית צריכה קודם לכן לעגן בתוכה את החופש מדת (לצד חופש הדת). אבל, את השיח על ענייני הקהילה ועל חופש מיני נמשיך לקיים ברמה הנקודתית בינינו בתוך עצמנו. נמשיך להילחם בחושך, בשנאה ובדיכוי המיני האופפים את החברה הערבית, ולשאוף להביא אור לדור החדש. אבל אם יש סיכוי לגשר בין ישראל לערביי ישראל, הוא כנראה כאן, ואני לא אהיה חלק ממי שירצו לטרפד זאת. 

ג'ונתן אלחורי ועלי עדי (צילום: פרטי)
ג'ונתן אלחורי ועלי עדי | צילום: פרטי