הורים לילדים להט"ב לא יודעים את זה אחרי שהילדים שלהם יוצאים בפניהם מהארון לראשונה, אבל הבית המשפחתי שהם חלמו עליו לפני היציאה מהארון דומה פחות או יותר לבית הממשי גם אחרי השינוי הגדול, שבתחילה נראה איום ונורא.
אני יודעת זאת משום שהייתי שם. אני אמא לארבעה ילדים בוגרים וסבתא לשישה נכדים. מתוך ארבעת ילדי, שניים מהם להט"ב בשנות השלושים המאוחרות לחייהם, אחרי שיצאו מהארון בשנות העשרה. מאז עברנו דרך ארוכה, גם בתור הורים וגם בתור משפחה, וכיום אני יו"ר עמותת תהל"ה, המסייעת להורים ובני משפחה של להט"ב.
את ההתנדבות שלי בארגון התחלתי בעקבות הטבח הנורא בבר נוער, שמטרתו הייתה בני ובנות נוער גאים. המעשה הנתעב הזה טלטל אותי, והמחשבה שילדי הגאים לא בטוחים רק בגלל היותם מי שהם ייסרה אותי. אז החלטתי לעשות מעשה. טלפנתי לתהל"ה, ארגון התמיכה שהקימו דבורה לוז ויונתן דנילוביץ' (שניהם זכרונם לברכה), והצעתי לעזור, אז נשלחתי לבית חולים תל השומר כדי לתמוך בילדים שישבו שם ובכו על חבריהם.
ההתנדבות בתהל"ה חיזקה בי את תחושת הגאווה במשפחתי ובילדי והפכה אותי לאמא גאה יותר, למרות שההיכרות שלי עם הקהילה הגאה לא התחילה אז. עברתי קורס בקו הקשב של האגודה למען הלהט"ב, למדתי איך לתת מענה ללהט"ב במצוקה והנחתי קבוצות תמיכה במרכז הגאה בתל אביב במשך עשור. אבל בשמונה השנים האחרונות כיו"ר תהל"ה ראיתי במו עיניי מאות זוגות הורים אמיצים מגיעים ללמוד איך לקבל ולהכיל את הילדים שלהם.
ולעיתים זו לא משימה כל כך פשוטה עבורם. בילדים שלנו יש הרבה מרכיבים באישיות, אבל כשהם יוצאים מהארון פתאום הנטייה המינית הופכת להיות כל מי שהם. אבל כל מה שהם למעשה מבקשים מאיתנו זה להרגיש נאהבים ורצויים, ולקבל את מלוא התמיכה מאיתנו ההורים. התפקיד שלנו הוא להיות שם עבורם, אך מחקרים קליניים כבר קבעו כי הורים לילדים להט"ב חווים אחרי היציאה מהארון של ילדם את כל חמשת שלבי עיבוד האבל, ואנחנו לא תמיד מצליחים לעמוד בציפיות.
חמשת שלבי עיבוד האבל בפסיכולוגיה נחקרו במהלך שנות השישים ונמצא שהשלבים כוללים בשלב ראשון את ההכחשה והבידוד, במהלכם מנגנון ההכחשה עוזר להורים להחזיר לעצמם את תחושת האיזון. לאחר מכן מגיע השלב השני, הכעס - מנגנון המאפשר להורים לחפש אשמים ובכך להשליך על אחרים את תחושות האשמה שהם חווים בעצמם. השלב השלישי הוא שלב ההתמקחות, במהלכו מנסים למתן את "רוע הגזרה" באמצעות "עסקאות", כמו הסכמה שלא לדבר על זה, הצעות לטיפולי המרה או בקשות שלא לספר להורה השני או לשאר בני המשפחה.
כאשר שלושת השלבים האלה לא עובדים נכנס השלב הרביעי של הדיכאון, במהלכו עצב רב תוקף את ההורים עם רגשות אשמה, חרדה ממה יגידו ופחד גדול לאיכות חייו של הילד. אחרי כל אלו, מגיע השלב האחרון בסולם: ההשלמה. בשלב זה ההורים לומדים לקבל את ילדם ומפנימים שהילד לא ישתנה. זה השלב שמחזיר את האיזון המשפחתי בדומה למה שהיה לפני היציאה מהארון, שבו ההורים מקבלים את ילדיהם כפי שהם, כולל הנטייה המינית השונה שלהם.
הבית שלנו הוא לא רק מרחב פיזי אלא גם מקום רגשי, ויציבות בבית מסייעת לרווחה נפשית. האתגרים הניצבים בפני הורים שילדיהם יצאו מהארון הם לא מעטים: איך הם מסתגלים לשינויים שחלים בילדיהם? איך מחזירים את הביטחון בין ההורים לילדים אחרי היציאה מהארון? מה הגבולות בין אישי, ציבורי ופוליטי בין בני הבית? איך מכניסים את הזהות והמיניות הלהט"בית אל הבית? כל אלו שאלות שיעלו בין היתר לשיחה ודיון בכנס המקצועי הקרוב של ארגון תהל"ה, המסייע ותומך בבני משפחתם של להט"ב .
ב-24.3 (שישי), עמותת תהל"ה תקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב בפעם השנייה כנס מקצועי חשוב במיוחד בנושא "שינויים בבית". בכנס נרצה להציע סביבה בטוחה להורים לילדים וילדות להטב"קים להעמיק בהיבטים שונים של שינויים בבית שלהם ולהעלות שאלות ביחס לשינויים אלו באמצעות סדנאות והרצאות, ובכך לקדם רווחה וחיים יותר טובים לכל הנוגעים והנוגעות בדבר.
אנחנו נמצאים בתקופה לא קלה באשר ליחס לקהילה שלנו ולילדינו ועתידם כאן בארץ, בשל כך קיימת חשיבות גדולה במיוחד בימים אלה לנוכחות גדולה במיוחד בכנס, על מנת להנכיח את אמירתנו ואת הצורך והדרישה לעתיד טוב לילדינו. אני קוראת לכם להירשם ולקחת בכנס חלק, כי הוא חלק מהמאבק שלנו לייצר חיים טובים לילדינו.
למידע נוסף והרשמה אנא לחצו כאן