אם עד היום הכנסת דאגה להרוס כל חקיקה שתקדם אותנו לשוויון - הפעם המחוקקים יוצאים להתקפה נגדנו. הם רוצים לקבע מצב בחוק שלא נוכל להקים משפחות, שלא נזכה לשמוע לעולם את המילה 'אבא'. הם רוצים לאסור עלינו בחוק להרגיש מהי אהבה, מהי משפחה. הייתי בכנסת בדיון האחרון, לפחות העמדת פנים לא הייתה שם, כולם הודו שמדובר בחוק נגד הקהילה הגאה והצביעו בעד.

אתם יכולים להזדהות איתנו, אבל אתם לא יודעים מה זה להיות אנחנו, לא הלכתם מטר אחד בנעליים שלנו. אף סטרייט לעולם לא ידע מה זה לגדול עם סוד, זה סוד שברור לכל אחד ואחת מאיתנו שישנה את חייו. הוא ישנה את חיינו, כי עבור חלק מאיתנו זה אומר שאבא ואמא שלהם לא ידברו איתם יותר. שהסביבה שגידלה אותם, שתמכה ואהבה אותם, ברגע אחד, ברגע שתדע מי הם, תנטוש ותגלה אותם מהעיר. אין פחד גדול מזה בעולם.


אנחנו תמיד מעודדים אנשים לצאת מהארון, לא כי אנחנו יודעים שהחברה תנהג בנו בהגינות ושאלה פחדים לא מבוססים, להיפך, הפחדים האלו נכונים, הם מבוססים. הקללה הנפוצה ביותר בישראל היום כמו לפני 20 שנה היא "הומו" או "קוקסינל", חלקים שלמים באוכלוסייה מנדים את אלו שיוצאים מהארון, אמהות ואבות אומרים לדבר היקר להם ביותר בעולם שאינם רוצים איתם קשר יותר, והחברים הכי טובים נעלמים. חברי כנסת ושרים בממשלה מכנים אותנו "תועבה", אומרים שאנחנו "סוטים", שאנחנו מחלות שצריך לרפא, אלו דברים שקורים כל שבוע ואנחנו אדישים אליהם כי התרגלנו.

אנחנו מעודדים לצאת מהארון כי אנחנו יודעים שהמחיר של הארון כבד מדי, אנחנו יודעים שאנחנו נדע לשמור על אחינו ההומואים והביסים, על אחיותינו הלסביות והטרנסיות, אנחנו נשמור עליהם כמו שרק אנחנו יודעים, כי רק אנחנו מבינים את המחיר שהם משלמים. רק אנחנו יודעים איך הפחדים האלה מרגישים. רק אנחנו נשמור על עצמנו - ורק אנחנו נלחמים על הזכויות שלנו.

"אנחנו נלחמים על החיים שלנו"

אני לא כותב את כל זה בשביל רחמים, אני לא מסכן ואנחנו ממש לא צריך רחמים. אני כותב את זה כי אני רוצה שתבינו מול מה אנחנו נלחמים - אנחנו נלחמים על החיים שלנו.

אני רוצה לשרטט עבור הקוראים הסטרייטים את המסע שגבר הומו צריך לעבור כדי להקים משפחה. אנחנו גדלים בחברה שמלמדת אותנו מגיל אפס לשנוא את מי שאנחנו, אנחנו גדלים עם שריטה שהאהבה שלנו היא התכונה הכי נוראית, הקללה הכי גדולה "הומו". אם זכינו כמוני שהמשפחה הגרעינית שלנו לא תעביר לנו את המסר הזה, אז החברה הקרובה תדאג לעשות את זה. אם עברנו את המשוכה הזאת והחלטנו להתגבר עליה ולצאת מהארון, עדיין טבועה בנו הידיעה הקטנה שמשהו אצלנו לא בסדר, זה לא בגלל שאנחנו לא "בסדר" או לא "נורמליים", זה בגלל שהסביבה שגידלה אותנו שטפה לנו את המוח כך מגיל אפס.

אם התגברנו גם על המשוכה הזאת, ואנחנו עדיין מרגישים שאנחנו ראויים לאהבה ומוצאים אותה, איננו יכולים להינשא כאן. החברה הישראלית בחוק קובעת שאנחנו צריכים לטוס למדינה אחרת לעשות את זה, כי המדינה שלנו, החברה שלנו, זאת שגידלה אותנו שאמורה לאהוב אותנו ולהגן עלינו, לא מוכנה להכיר בזוגיות שלנו אלא אם אנחנו מממשים אותה במרחק של אלפי קילומטרים מפה.

ואם עברנו את כל המשוכות האלה, מצאנו אהבה, טסנו אלפי קילומטרים על מנת להינשא ואנחנו רוצים שיום אחד ילדנו יאמר לנו את המילה "אבא", אנחנו צריכים לשלם סכומים שרק מעטים יכולים לשלם. ביום שני הקרוב עומד לעלות חוק שיקבע שזוגות של הומואים שירצו לקיים הליך פונדקאות יצטרכו לעשות זאת בארצות הברית, הם יצטרכו לשלם במקרים רבים מעל ל-700,000 שקלים כדי להקים משפחה. לראשונה מזה עשרות שנים עומד לעבור חוק שפוגע אנושות בקהילה הגאה – אם החוק יעבור מדובר בהכרזת מלחמה על הקהילה הגאה. ההפגנה השבוע מגיעה עם צו 8 לכל הומו לסבית, לכל בי, לכל טרנס/ית וכן, גם לסטרייטים שמאמינים בשוויון.

>> "הוציאו אותי מהארון בפני אשתי בכפייה"

>> "הייתי בגישה שלא צריך להסתיר בולבול בסרט"

>> מי מהדמויות הגאות באמת גיי במציאות ומי ממש לא?

אנחנו חייבים להילחם את המלחמה שלנו, כי אף אחד לא יילחם אותה עבורנו. הגיע הזמן שנצא לרחובות ונודיע לחברי הכנסת ממפלגת 'כולנו' ולעומד בראשה, שאם הם נותנים את ידם לחוק הזה, הם להט"בופובים מהסוג הגרוע ביותר, הם אלו שמחוקקים את השנאה לקהילה הגאה. הגיע הזמן שראש הממשלה וכל חברי מפלגתו יקשיבו לחבר מפלגתם, אמיר אוחנה, ויבינו שהם מחוקקים כאן במו ידיהם חוק שכל מטרתו לפגוע בנו. אנחנו אזרחים כמו כל האזרחים, ישראל היא הבית שלנו לא פחות משל אף אחד אחר, גדלנו פה, אנחנו שותפים לכל החובות של כל אזרחית ואזרח - ומגיעה לנו גם הזכות הבסיסית להקים משפחה.