הגאווה תנצח את ההומופוביה באשקלון
בעקבות תקיפתו ההומופובית של מקסים גהלסיגר, פעיל זכויות להט"ב באשקלון, ארגן ניצן צבי כהן פעילות של צעירים מתנועות הנוער ומתנדבים, במטרה להתגבר על ההומופוביה. "כוחנו בכך שלא נשאיר חברים לבד, שכל נער ונערה ידעו שיש להם למי לפנות, ושיש להם גב". טור אישי
יום הזיכרון לרבין המצוין החודש והרצח בבר נוער תמיד מתערבבים לי. אני חושב שכשם שרצח ראש הממשלה תפס דור שלם עמוק בתוך הבטן – כך היה עבורי הרגע שבו שמעתי שנרצחה חניכה עם המדריך שלה, בפינה הבטוחה, מתוך שנאה עיוורת ומרושעת.
ואת התחושה הזו הרגשתי שוב השבוע, כאשר אחרי ערב תנועות נוער מרגש בעיר אשקלון, שעסק בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית והפקת הלקחים מהשנאה, ההסתה והאלימות שהובילו לרצח יצחק רבין זכרונו לברכה – קראתי על התקיפה המזעזעת של מקסים במרינה באשקלון.
בשיחות עם בני הנוער לאורך השבוע עסקנו ב"משולש האלימות" – הקרבן, האלים – והעומדים מהצד, והם רבים. לכן, לאחר מעט התלבטויות ושיחות עם שותפות ושותפים – החלטתי שיש צורך לספק תגובה הולמת לאירוע, או כפי שאמר א.ד. גורדון: "יש לעמוד על האמת הפשוטה, שעל מנת להביס את החושך – יש להגביר את האור".
מקסים המקסים כמובן שמח להצעה, חברים וחברות מ"גאווה באשקלון" וממארגנות ליין הסטנדראג "פאות ושפמים" בפארוק התגייסו גם הן לעזור. בעזרתו האדיבה של בית הדפוס "דרור" של תנועת הנוער העובד והלומד, הוצאנו בזריזות פליירים ויצאנו לחלק אותם יחד עם חניכים וחניכות מתנועת הצופים שהצטרפו ומקבוצת איגי האשקלונית.
הייתה תחושה של כוח ושל ביחד. מדובר בפעולה הציבורית הראשונה של הקהילה הגאה ברחוב האשקלוני, ואני חושב שהיא עלתה יפה. התגובות היו מגוונות: מסקרנות דרך הזדהות - ועד לתגובות הומופביות מובהקות. פגשנו גם אנשים שאמרו לנו שהם מתנגדים לאלימות אך גם ל"אורח החיים" הגאה. היה מרשים לראות את בני הנוער עומדים מול בני נוער אחרים, ומעיזים לצאת כנגד תופעה כל כך מושרשת כמו הומופוביה.
בעיקר הרגשנו שלא הבלגנו על האלימות. שנאבקנו על זכותנו להיות מי שאנחנו, ועל דמותה של החברה הישראלית מול הומופוביה, גזענות ואלימות.
התקווה שלי היא לראות חיים גאים וקהילה גאה תוססת באשקלון. מעל הכל, נראה לי כי הערך של הפעולה הזו הוא קודם כל כלפי פנים - ביכולת לייצר קהילה גאה סולידארית ופעילה - ורק אחר כך כלפי חוץ. כשהקהילה הגאה מתאגדת ופועלת - בסוף החשוכים נאלצים להשלים איתה. כוחנו בכך שלא נשאיר חברים לבד, שכל נער ונערה ידעו שיש להם למי לפנות, ושיש להם גב.