קווין ספייסי הוא שחקן נפלא. באמת. יש מעט מאוד שחקנים בעולם עם היכולות שלו. תפקיד האוסקר שלו ב"אמריקן ביוטי", וכמובן תפקידו הנשיאותי ב"בית הקלפים", הם כל מה שצריך לראות כדי להבין את גדולתו. אבל קווין ספייסי הוא גם טיפוס מחורבן. היציאה שלו מהארון היום, אחרי שנחשף סיפורו של השחקן אנטוני ראפ, הוא אחד מסיפורי היציאה מהארון המבישים של כל הזמנים. יש לי תחושה, שסיפורים נוספים על ספייסי יצוצו בימים הקרובים.
לפני שדנים בסיפור הנוכחי, כדאי קצת לעדכן בהיסטוריה הפרטית של ספייסי, באופן שעד היום, בגלל הארון, אי אפשר היה לכתוב. ספייסי היה בתחילת דרכו, בשנות השמונים, שחקן תיאטרון בברודווי. זה היה עידן אחר, שבו שחקני תיאטרון לא זכו כמעט לשום פרסום בתקשורת, ולכן גם לא טרחו להסתיר את נטיתם המינית. כולם בברודווי הכירו אותו כהומו. לא ביסקסואל, לא מתלבט - הומו. זה לא היה סוד.
מהר מאוד התברר שספייסי הוא יותר מסתם שחקן. הוא שחקן מצטיין. הוא החל לככב בסרטים הוליוודיים, כמו "נערה עובדת" ובשנת 1995 כבר היה מועמד לאוסקר על "החשוד המיידי". במקביל התעניינו בתקשורת בחייו הפרטיים. אלא שכאן עשה ספייסי תפנית והודיע שחייו הפרטיים אינם עניינו של איש, וגם שהוא ממש לא הומו. החזרה הכפויה הזאת לארון, בעידן שבו כבר רבים החלו לצאת ממנו, נהייתה סוג של "עניין" באמריקה. היא הגיעה לשיא בכתבת שער של הירחון הנחשב "אסקוויר" שהכותרת שלה היתה "לקווין ספייסי יש סוד", ונפתחה בתיאור של שיחת טלפון בין הכתב לבין אימו המבוגרת שמצלצלת לשאול אם "זה נכון שקווין ספייסי הומו".
באמריקה כמו באמריקה, ובהוליווד כמו בהוליווד, המערכות המשומנות שעבדו מול תקשורת שמרנית הצליחו להצניע את העניין הזה. בשלב מסוים אפילו המציאו לו חברה, והוא הודה לה מעל במת האוסקר. זו גם הסיבה שיציאתו מהארון אתמול בטוויטר נוסחה באופן דיפלומטי. הוא מסביר שהיו בחייו גם נשים וגם גברים, אבל כיום "בוחר לחיות כגבר הומו". שזה בתרגום לעברית קלה: ייתכן שהיתה לו בבית ספר תיכון חברה שהוא גם התנשק איתה. מאז הוא הומו, וחי כהומו, רק שעכשיו הוא גם יוצא מהארון.
החשוד המיידי
יש משהו מאוד עלוב ביציאה של ספייסי מהארון. האיש הזה הוא מסוג הארוניסטים הכבדים. כל מי שפוגש אותם יודע שהם הומואים. הם גם מתנהגים כהומואים באירועים פומביים, אבל מכריחים את התקשורת לבלוע את השקר שלהם. והתקשורת השמרנית והמעט הומופובית לעיתים בולעת את זה. פגשתי את ספייסי פעמים בחיים, פעם בפסטיבל טרייבקה בניו יורק ופעם בפסטיבל טורונטו בקנדה. בשתי הפעמים הוא הסתובב עם בחורים צעירים ממנו, שנראו כבני זוגו, והיה ברור שהם הומואים. אני גם מכיר סיפור משעשע על שחקן ישראלי נאה מאוד וסטרייט שפגש אותו בבר בניו יורק אחרי הצגה, וברח ברגע האחרון, אחרי שהידיים של ספייסי החלו לשוטט על גבו. אני כמובן לא משתף כדי להשוויץ, אלא כדי להסביר שזה היה ידוע לכל.
קווין ספייסי הוא דוגמא מצוינת לצביעות התקשורתית, שקיימת גם בארץ. קחו למשל את יעל דן, שלאורך השנים הביעה עמדה נחרצת נגד הפעלת לחץ על מפורסמים לצאת מהארון. ואני תמיד שאלתי, מדוע היא ודומיה בארצות הברית, מגלים כל כך הרבה אמפתיה לאנשים חזקים כמו קווין ספייסי ו"הפרטיות שלהם", ואין להם שום טיפת אמפתיה לנערים ולנערות בפרובינציה שיציאה מהארון של כוכב מהסדר גודל הזה, יכולה לחזק את ידיהם, ולטעת בהם בטחון שכל כך חסר להם.
היו לספייסי מיליון הזדמנויות לצאת מהארון. למשל אחרי הרצח המחריד של מתיו שפרד או הטבח הנורא באורלנדו. או אפילו אחרי הסצנות ההומואיות ב"בית הקלפים". אבל ספייסי הגיע רק עד לספר בדיחה בחצי חיוך בטקס פרסי הטוני. ח"כ איציק שמולי לדוגמא, הזדעזע כל כך מהרצח של שירה בנקי, שהבין, לראשונה בחייו, שהרצון שלו לפרטיות הוא לא הדבר הכי חשוב בעולם. יש גם חיים ומוות. יותר מחמישים איש שנרצחו באורלנדו לפני שנה, לא זעזעו מספיק את ספייסי.
דווקא עכשיו
אנטוני ראפ הוא שחקן אמריקאי מהדרג השני. הוא החל לשחק בגיל 14, ולאחרונה מככב בסדרת הטלוויזיה "סטארטרק". אם תראו תמונה שלו, יש מצב שתזהו אותו. הסיפור שהוא מספר השבוע ל"באזפיד", בראיון ארוך ופרטני, הוא די מחריד. מתברר שספייסי ניסה לקיים איתו יחסי מין כשהוא היה בן 14. ראפ היה אז ילד-שחקן צעיר בתחילת דרכו, שהסתובב עם השחקנים המבוגרים בברודווי. ספייסי הזמין אותו למסיבה בביתו, ובסופה ניסה לגהור עליו. ראפ התחמק במהירות, וספייסי לא הצליח לבצע בו את זממו.
הוא כמובן לא סיפר על כך לאיש. אבל כמה שנים מאוחר יותר, מתחילת שנות התשעים, הוא החל לספר את הסיפור לחבריו ומכריו. בשנת 1992 הוא היה נועז מספיק כדי לצאת מהארון, למרות שבתקופה ההיא זה נחשב כמשהו שיכול לפגוע בקריירה של שחקן. בשנת 2001 הוא סיפר אותו לעיתון האמריקאי "אדבוקט" שכמובן לא הזכיר את שמו של ספייסי. השבוע, בעקבות גל ה-metoo#, הוא החליט שהגיע הזמן לאוורר.
זה סיפור דוחה במיוחד, כי הוא על גבול הפדופיליה. מה לבחור בן 26 עם נער בן 14? זה מסוג הדברים שהולכים עליהם לכלא להרבה שנים, ובצדק. והוא דוחה עוד יותר, כי ספייסי הוא מהאנשים האלה שמשום מה נאחזו בארון, ולא מצאו שום דרך לתמוך בקהילה שלהם, גם כשהם חזקים, מפורסמים, ואיש לא יכול עליהם. העונש שלו זה שעכשיו לא רק שהוא יצא מהארון בנסיבות של הטרדה מינית, אלא שנוספה לו גם ההילה הדוחה של פדופיל. בארצות הברית כבר החל הלילה גל של שטנה כלפיו, כשמפורסמים ואקטיביסטים טוענים שלא רק שהוא יוצא מהארון באופן חרפתי, הוא גם מסבך את הקהילה שוב מול הטענה שכל ההומואים הם בעצם פדופילים.
>> ההיסטוריה הלהט"בית הסודית של האסלאם
>> 8 רגעים גאים ששינו את פני הטלוויזיה הישראלית
מה זה אומר? מעבר לזה שספייסי הוא חרא טיפוס? שכזה הוא העולם. כמו הארווי ויינשטיין, הוא מצד אחד כשרון ענק, ומצד שני חרא גדול. אני לא יודע אם יצוצו עכשיו עוד סיפורים מהסוג הזה על ספייסי, ומה זה יעשה לקריירה שלו, אבל סביר להניח שהנער אנטוני ראפ, לא היה היחיד שספייסי ניסה להתנפל עליו. אני מקווה שהסיפורים הנוספים, אם יצוצו, יהיו לפחות עם בגירים. וכמו שכבר כתבתי כאן לפני שבועיים, הגיע הזמן שגם בקהילה הגאה יתחילו לדון ביחסי מרות, בהטרדות מיניות ובמיוחד של צעירים, ובכל הדברים שנוטים להחביא מתחת לשטיח, בטענה שהדיבור עליהם ייתן נשק להומופובים שונאי הקהילה. האמת היא שאנחנו כבר מספיק חזקים, כדי להתמודד גם עם זה. כן, אז קווין ספייסי הוא הומו עם אירוע פדופילי בחייו. הוא יצטרך להתמודד עם זה. אנחנו נסתדר.