לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' היו אינספור התבטאויות להט"בופוביות כאלה ואחרות במהלך שנות הקריירה שלו, אבל האמירה האחרונה בנושא בסוף השבוע האחרון הייתה חריפה במיוחד. "סוגייה שולית ואיזוטרית", אמר, והצליח בשלוש מילים בלבד לבטל עשירית מאוכלוסיית ישראל, הנאבקת כבר עשרות שנים למען שוויון זכויות מלא. 

הוא כמובן לא לבד במערכה. חבר הכנסת אחמד טיבי מ"הרשימה המשותפת" הצהיר לאחרונה שהוא "נגד קידום תופעת הלהט"ב". בכך מצא עצמו באותה משבצת יחד עם סמוטריץ' ומס' 3 ברשימת "הציונות הדתית", איתמר בן גביר, שאמר בעבר ביחס למצעד הגאווה "הנורמלי הופך להיות סטייה והסטייה הופך להיות נורמלי". את כל אלה אפשר לשים לצד יריבם הפוליטי מנסור עבאס, יו"ר המפלגה האיסלאמית המתחרה, שהצטיין לאחרונה בקמפיין רווי הסתה נגד הקהילה הגאה, תוך כדי שהוא מבזה להט"ב ערביים באמצעות כינויים משפילים.

אנחנו אמנם לא מופתעים, אבל מסתבר כי להט"בופוביה יכולה להיות דבק חזק במיוחד, המסוגל לחבר בין גזענות יהודית לפונדמנטליזם איסלאמי. זה כמובן מצער וכואב, אבל ניתן להתנחם בכך שהעמדות האלה רחוקות מאוד מהקונצנזוס הישראלי. כמה רחוקות? סקרי עומק שבוצעו בשנים האחרונות על ידי ארגוני הקהילה הגאה, המפלגות וערוצי התקשורת, מוכיחים בעקביות שרוב מובהק בציבור הישראלי, וליתר דיוק בין 60-70 אחוז מהאוכלוסיה (כולל בציבור הערבי והדתי) - תומך בזכויות להט"ב. 

אם אכן יש לכך רוב בציבור - מדוע מדינת ישראל עדיין מפגרת מאחורי רוב הדמוקרטיות המערביות בנושא הזה? מדוע בשנת 2021 עדיין אין כאן שוויון בנישואים ובהורות? מדוע לא מוקצים תקציבים למאבק בלהט"בפוביה, לחינוך לסובלנות? מדוע מהלכים אלמנטריים פשוטים יחסית, כמו שינוי טפסים ממשלתיים כך שיכירו גם במשפחות גאות, או איסור "טיפולי המרה" (מכבסת מילים לעינוי נפשי בבני אדם), מיד הופכים לדרמה פוליטית שמאיימת על יציבות הקואליציה?

איתמר בן גביר  (צילום: החדשות 12)
"הנורמלי הופך להיות סטייה והסטייה הופך להיות נורמלי". בן גביר על מצעד הגאווה | צילום: החדשות 12

התשובה , למרבה הצער, פשוטה עד כאב: בגלל הסחטנות הפוליטית ששלוש מפלגות בלבד (ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית - שכוחן בסקרים 20 מנדטים מתוך 120) מפעילות על מפלגת השלטון, הלוא היא הליכוד בראשות נתניהו.

במהלך שנות שלטונו הממושכות, נתניהו הפך את הברית הפוליטית עמן לחתונה קתולית, וארבע המפלגות הפכו עצמן לרביעייה סיאמית שמחוברת בכל כך הרבה איברים חיוניים, שאפילו המנתח המיומן ביותר לא יוכל להפריד ביניהן. זאת לא פרשנות, אלא אסטרטגיה פוליטית מוצהרת שתשמעו בכל נאום ובכל כנס פוליטי ישירות מפיהם - "נקים ממשלה רק ביחד". 

במשוואה הזו, שחלקיה הם נתניהו, דרעי, גפני וסמוטריץ', אין מקום לאף אחד אחר, חוץ מבנט. במשוואה הזו גם אין מקום לזכויות להט"ב, מן הסתם. אם אתה אבא לבת לסבית שלא יכולה להתחתן בארץ, אם את אמא של בן הומו שרוצה להביא ילדים לעולם, ואם את אחות של נערה טרנסית שרק רוצה לחיות בכבוד, בלי אלימות ובריונות - כדאי לקחת בחשבון כי החבורה הזאת לא תתאמץ כדי שזה יקרה, וזאת בלשון המעטה. 

קיים גם סיכוי שהם ינסו לקחת אותנו עשרות שנים אחורה, כמו שקורה ממש בימים אלה בפולין והונגריה, שם להט"בים נאלצים לחזור לארון, לברוח מהארץ ולהדוף מתקפות אלימות בגלל שלטון קיצוני ומטורלל שמחפש שעירים לעזאזל לבעיות הקשות שלו. אם החבורה הזאת תקבל ביחד יותר מ-61 מנדטים ותקים ממשלה, אז אין דרך מעודנת לומר את זה - נדפקנו. 

גדעון סער אביגדור ליברמן
שתי מפלגות ימניות הפונות לקול הגאה. גדעון סער ואביגדור ליברמן

כדי שזה לא יקרה, יש לנו אחריות לא רק לצאת ולהצביע, אלא להצביע למפלגות התומכות בזכויות להט"ב. למרבה המזל, כאלה יש לנו מספיק - בימין, בשמאל וגם במרכז. 

נתחיל בצד הימני. לאחר שנים ארוכות של וואקום להט"בי בימין, בסיבוב הזה שתי מפלגות פונות לקול הגאה: מצד אחד "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, שמבטיחה קואליציה ליברלית והוכיחה בשנתיים האחרונות עקביות בתמיכה בחקיקה פרו-להט"בית; ומצד שני מפלגת "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער, שפרסמה מצע גאה ומחויבת לסדרת מהלכים (כגון איסור טיפולי המרה, שוויון בהורות, הפניית תקציבים לצרכי הקהילה הגאה) שאף מפלגה בימין מעולם לא התחייבה להם. 

במרכז יש לנו שתי מפלגות: "יש עתיד" של יאיר לפיד ו"כחול-לבן" של בני גנץ. שתיהן תומכות בקהילה הגאה אבל כל אחת מהן עשתה זאת בדרכה: "יש עתיד" בחרה לא להיכנס לממשלת נתניהו והובילה מאבקים עקרוניים לטובת להט"ב מהאופוזיציה, בזמן ש"כחול לבן" נכנסה לממשלה שאמנם לא קידמה מהלכים פורצי דרך בחקיקה, אך הצליחה לסייע בתקציבים ובהישגים נקודתיים בחלק ממשרדי הממשלה. 

אור קשת (צילום: רובי אהרון)
אור קשת | צילום: רובי אהרון

משמאל למרכז יש לנו את "מרצ" ו"העבודה", שתיהן מפלגות עם קבלות והיסטוריה של תמיכה בקהילה הגאה. אי אפשר לקחת מניצן הורוביץ ומרב מיכאלי את המחויבות ארוכת השנים שלהם לנושא, עוד בתקופות שבהן לא היה נוח או מקובל לעסוק בזה.

אם "מחל" הוא בכל זאת הפתק שלך, כדאי לפחות להישיר מבט למציאות ולהודות שההצבעה הזאת לא תקדם את הזכויות שלנו ובקונסטלציה הפוליטית הנוכחית - כאשר גורלו של נתניהו תלוי לחלוטין ב"שותפים הטבעיים" - הצבעה כזאת עשויה אף להרע את מצבנו. אם זאת בחירתך, כנראה ששיפור מצבך ומצבנו כלהט"ב נמצא אצלך איפשהו בתחתית סדר העדיפויות ושהצבעתך מוכתבת על ידי סוגיות אחרות לחלוטין. קשה לחשוב על הסבר אחר.

אז אם את או אתה לסבית, הומו, טרנס/ית, ביס/ית או "סתם" סטרייט שחשוב לו שכולנו נחיה כאן בכבוד ובשוויון, בואו נעשה את הדבר הנכון: נתמוך רק במפלגות שמתכוונות לתמוך בנו ברגע האמת. 

עו"ד אור קשת הוא מנהל קשרי של קואליציית ארגוני הקהילה הגאה באגודה למען הלהט"ב.