"בכל פעם בה מישהו נעמד ואומר מי הוא, העולם נהיה למקום טוב ומעניין יותר", אמר קפטן ריימונד הולט מהסיטקום "ברוקלין 99", אחרי שהפקודה שלו, רוזה, יוצאת מהארון כביסקסואלית. זה הדבר הראשון שעולה לראש כשקוראים את פוסט היציאה מהארון של יאיר שרקי; סליחה, הדבר הראשון הוא "וואו", אבל הציטוט של הקפטן הוא הדבר השני. 

כמה טוב שרקי הביא לחברה הישראלית בכך שבחר פשוט לומר מי הוא באמת, בעיקר בגלל שבשנים האחרונות יציאות מהארון תמיד לוו בתחושת "יאללה בסדר" קיצונית. רבים מהידוענים שבוחרים לצאת מהארון בשלב מאוחר בחייהם עושים זאת אחרי שלא מעט מהקהל שלהם כבר יודע, או מניח; אבל אצל שרקי, עיתונאי ענייני, ותיק, מוכשר ואהוב, החיים הפרטיים היו תמיד בדיוק כאלה: פרטיים. 

אולי אנחנו תמיד יצאנו מתוך נקודת הנחה, כמו חילוניים עם דעות קדומות, שאנחנו יודעים בדיוק מיהו - חובש כיפה עם פאות שמסקר את המגזר הדתי-לאומי-חרדי. וככזה, ובניגוד לכתבי חדשות אחרים, הוא היה דמות פרטית והפרסונה שלו מעולם לא עמדה במרכז. אחת לכמה זמן הוא צייץ על אחד האחיינים שלו, פעם אחת הקפיץ את הקהל כשבחר להוריד את הפאות, אבל דווקא כשקם אדם שמעולם לא כיכב באיזשהו מדור רכילות, אף פעם לא התארח בתמונת פפראצי מתוקשרת, ואומר "זה מי שאני, ראוי לעמוד באור ולא בצל": אז אפשר להרגיש שמתחיל לזוז פה משהו גדול. 

קודם כל בגלל האדם עצמו. שרקי הוא לא רק יהודי מאמין, חובש כיפה שבא מהמגזר הדתי-לאומי: הוא כתב לענייני דתות. הוא בנו של רב מוכר. הוא בעל טור בעיתון המגזרי "מקור ראשון". בשר מבשרה של הציונות הדתית, אחת הדמויות המוכרות והבולטות שבה, והנה הוא קם ואומר "הנני". יציאה מהארון היא תמיד אקט אמיץ ומלא עוז, אבל זה סיפור אחר לגמרי בחברה הדתית, שרבים ממנה הצביעו השנה למפלגה שקוראת לשלול את הזכויות שהקהילה הגאה נלחמה עליהן עשרות שנים. 

הדרך בה עשה זאת הייתה כל כך מתוקה ואוהבת אדם. המחשבה על הקשיים והכאב ששרקי התמודד איתם מאז שידע לתת מילים לאהבה שלו, הדייטים שוודאי יצא אליהם והאהבות שאולי התפספסו - כל אלה יכולים להעלות דמעות בעיניו של כל מי שזוכר את הארון, אולי עוד נמצא בו בעצמו. ועכשיו, לראות אותו מתגבר על כל אלה, במחשבה על הוריו האוהבים ועל המשפחה שבעזרת השם יקים - כל אלה ממלאים את החזה בגאווה אמיתית וכנה, לא כזאת שצריך בשבילה דגלים צבעוניים ושירים של ליידי גאגא, אלא כזאת שאפשר לקום איתה בבוקר ולהודות למי שצריך להודות על כך שאנחנו מי שאנחנו. דרכו של שרקי אף עשויה להיות הזדמנות טובה עבור הקהילה הגאה להבין באמת את הלהט"ב הדתי באשר הוא - זה שלא מוותר על הזהות שגדל איתה לטובת האהבה שגילה בעצמו. 

יאיר שרקי על הפיגוע בירושלים (צילום: חדשות הבוקר עם ניב רסקין, קשת 12)
צילום: חדשות הבוקר עם ניב רסקין, קשת 12

שרקי בחר לצאת מהארון בלי לומר לקהילה שגדל בה "היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר"; הוא אומר, במילותיו: "אני אוהב בנים. אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא. וזה לא סותר וגם לא חדש", ומוסיף ש"יש כאלה שפתרו לעצמם את הקונפליקט בכך שאין אלהים, אחרים מסבירים שאין הומואיות. מבשרי אני יודע ששניהם קיימים". ובכך שרקי, כותב מחונן שכמוהו, הצליח לנסח בפשטות ויופי את הקונפליקט שיש ללא מעט מחברי קהילת הלהט"ב הדתית: הדת אומרת ככה, אני מרגיש אחרת, ואני לא עומד להתכחש אליה או אל הלב שלי. אחרי הצהרה כזאת אין לנו אלא למחוא כפיים ולשמוח בשמחת בנו של שרקי שטרם נולד, שיבוא בעיתו ורק שיהיה בריא.  

לשמחתנו, הדבר התקבל במחיאות כפיים סוערות שחוצות מגזרים, מגדרים וקהילות. הציוץ בו שיתף את הפוסט הפך לאחד הציוצים הנאהבים ביותר בתולדות הטוויטר הישראלי, וזה עוד כלום לעומת התגובות שקיבל. בנוסף לעמיתיו מחדשות 12 (עמית סגל, דפנה ליאל, ארד ניר, יונה לייבזון, יונית לוי ועוד רבים אחרים) והקולגות מהערוצים המתחרים (אילה חסון, עקיבא נוביק, תמר איש שלום, גיא לרר ועוד), שרקי זכה למבול של ברכות מצד נבחרי ציבור כמעט מכל פינה במפה הפוליטית: מיאיר לפיד ותמר זנדברג, דרך עמיחי שיקלי ואלמוג כהן ועד מיקי זוהר. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן טענה שיש לה שידוך בשבילו, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כתב לו בסחבקיות של מילואימניק עם קפה שחור: "אוהב אותך, אח יקר. וגאה בך מאוד". אבל אלו לא רק נבחרי הציבור והקולגות. בין שורות המפרגנים היו גם רבים אחרים, חובשי כיפה סרוגה וחובשי כיפה שחורה גדולה. 

שרקי היה האדם הנכון בזמן הנכון, בעיקר כי עד לפני כמה שנים היינו רק יכולים לדמיין יציאה כזאת מהארון או תגובות כאלה. עד כה לא היו במגזר הדתי יציאות מתוקשרות מהארון של דמויות מוכרות, מלבד המוזיקאי דניאל זמיר, שיצא מהארון כביסקסואל והבהיר שמבחינתו "יש דרך לחיות עם משיכה לבני מינך" ועדיין "להיות נשוי באושר לאישה כמו כל גבר אחר". והנה - שרקי הראה שאפשר גם אחרת.

בנט לעיתים נדירות אמר מילה אחת בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה, והנה בזכות שרקי הוא קם ומברך בחור צעיר על יציאתו מהארון. היציאה הזאת מהארון לא רק מעידה כמה התקדמו כחברה, אלא גם על כמה אנחנו עוד יכולים להתקדם, בזכות דמויות אמיצות כמו שרקי. 

נכון שלא כל התגובות היו מפרגנות; מהצד הדתי של המפה, חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק הודה: "הפוסט הזה עושה אותי עצוב מאוד מאוד", גם אם הבהיר שהאהבה שלו לשרקי לא פחתה בגלל יציאתו מהארון. מהצד החילוני יותר, ג'ודי ניר מוזס תהתה מדוע בכלל צריך לעשות עניין מיציאה מהארון, אבל מחקה אותו אחרי מבול הביקורות שקיבלה בעקבותיו. 

אנחנו יודעים, הדרך ארוכה. את שרקי בירכו אלו שיודעים שעיני כל החברה הישראלית נשואות אליהם; חלקם לא יכלו להרשות לעצמם שלא להרים לו. ובכל זאת, ראוי לזכור שמדובר בסלב מגזרי. כעת, נערי הישיבות ההומואים יכולים להיות בטוחים שיש עוד כמותם, שמגיע להם לאהוב ולהיות נאהבים. במידה מסוימת, זו היסטוריה לשמה. ולשרקי עצמו, שביקש בנימוס שנכבד את פרטיותו, אין לנו אלא לומר: טוב מאוד שבאת, וברוך הבא.