"אנשים חושבים שמיניות אינה חלק לגיטימי מהחוויה של אדם עם מוגבלות"

אנשים עם מוגבלות המזהים את עצמם כלהט"בים חיים במפגש מורכב של זהויות. הם אינם משתייכים רק לקבוצת מיעוט אחת, אלא מצויים בצומת של כמה זהויות הנתונות לסטיגמה חברתית. מציאות זו יוצרת חוויות חיים ייחודיות, שלעיתים קרובות אינן זוכות להכרה מספקת – לא בשיח הציבורי הכללי ואף לא בתוך הקהילות עצמן. מורכבות זו מתחדדת עוד יותר כאשר מדובר באנשים עם מוגבלות התפתחותית, כגון אנשים על הרצף האוטיסטי, עם מוגבלות שכלית התפתחותית ועוד.

החברה המודרנית בנויה במידה רבה סביב נורמות ברורות של גוף צעיר ובריא, תפקוד עצמאי, הטרוסקסואליות וזהות מגדרית בינארית. סטייה מנורמות אלו נתפסת לא פעם כחריגה, כמצב הדורש התאמה, טיפול או הסבר. בתוך הקשר זה, גם אנשים עם מוגבלות וגם אנשים להט"בים חווים הדרה ואפליה במישורים שונים של החיים.

כאשר שתי הזהויות הללו - מוגבלות וזהות להט"בית – מתקיימות יחד, המורכבות מתעצמת. לא פעם אנשים להט"בים עם מוגבלות מדווחים על תחושת אי-שייכות כפולה. מצד אחד, חוויית השונות החברתית הנובעת מהמוגבלות מתאפיינת במתח מתמשך בין הרצון להשתתף, להשתייך ולהיות מוכרים כאנשים שלמים, לבין חוויות חוזרות של אי-הבנה, הדרה, חוסר נראות והנמכת ציפיות. מציאות זו מחייבת השקעת מאמץ מתמיד בהסברת העצמי ובהתאמה לסביבה שאינה תמיד מותאמת.

לצד הקושי, קיימות גם חוויות של חוסן, משמעות וקשר, במיוחד כאשר מתאפשרים קבלה, נגישות והכרה חברתית. מצד שני, החוויה האנושית של אנשים עם זהות להט"בית מעוצבת לעיתים קרובות סביב מתח בין אותנטיות לשייכות: הרצון לחיות בזהות גלויה ואמיתית אל מול חשש מדחייה, שיפוט, אלימות והתמודדות עם סטיגמה חברתית. יחד עם זאת, זהות להט"בית יכולה לשמש גם מקור לחיבור עמוק, לקהילה, למשמעות ולחוסן, במיוחד כאשר מתקיימת קבלה – פנימית וחברתית.

כאשר מחברים את שתי החוויות הללו ומתבוננים בחוויה של אדם עם מוגבלות בתוך הקהילה, מתגלה תמונה מורכבת ואמביוולנטית. הקהילה הלהט"בית עשויה להציע מרחב של חופש, ביטוי וזהות, המבוסס על חוויות משותפות סביב זהות מינית ומגדרית. עם זאת, אנשים עם מוגבלות נתקלים לעיתים גם בתפיסות סטריאוטיפיות ביחס למוגבלות, בחוסר נגישות, ובמתח מתמשך בין קבלה להדרה ובין נראות לחריגות בתוך הקהילה. מנגד, בקהילת האנשים עם מוגבלות קיימת לעיתים הטרונורמטיביות סמויה או גלויה, ולעיתים חוסר לגיטימציה לעיסוק בזהות מינית ומגדרית, כאילו מיניות ושונות מגדרית אינן חלק לגיטימי מהחוויה של אדם עם מוגבלות.

מצב זה, מעבר לרמה החברתית, משפיע באופן עמוק על תחושת הזהות והערך העצמי. אנשים רבים מוצאים עצמם מפצלים את זהותם. מציגים צד אחד בהקשר מסוים ומסתירים צד אחר. לעיתים הזהות הלהט"בית נדחקת לשוליים, ולעיתים המוגבלות מוסתרת ככל שניתן – במיוחד כאשר מדובר במוגבלות בלתי נראית. פיצול זה גובה מחיר נפשי משמעותי, ומקושר לשיעורים גבוהים יותר של בדידות, מצוקה נפשית, קושי בבניית קשרים אינטימיים ואף למצבי סיכון וניצול.

החזון הנדרש הוא של הכלה רחבה ומשמעותית יותר. קהילות להט"ביות שמבינות שנגישות אינה רק עניין פיזי, אלא גם עמדתי, תרבותי וערכי, וקהילות של אנשים עם מוגבלות המכירות במיניות, בזהות מגדרית ובזכות לחיים רגשיים ואינטימיים מלאים לצד מערכות טיפול, חינוך ושיקום המאמצות נקודת מבט הרואה את האדם כמכלול ולא כאוסף של קטגוריות.

בסופו של דבר, האתגר של אנשים להט"בים עם מוגבלות אינו רק אישי, אלא גם חברתי. הוא מזמין בחינה מחודשת של גבולות השייכות, של ההגדרות לנורמליות ושל האופן שבו קהילות נבנות – את מי הן כוללות ואת מי הן משאירות מחוץ להן. ההכרה במורכבות זו היא הזדמנות לבניית חברה גמישה ומכילה יותר, המאפשרת ליותר אנשים לחיות חיים מלאים, נראים ובעלי משמעות.

הכותבת היא רונית ארגמן, מנהלת ומייסדת 'מכון ארגמן', מומחית למיניות ונכות, כלת פרס "השלומות" מיסודם של משפחת מנדלבאום ובית איזי שפירא. פרס "השלומות" הוענק לרונית על היותה "מגדלור של הכרה והערכה לעשייה יוצאת דופן בת כ-40 שנים בתחום הטיפול הרגשי – עשייה המשלבת מומחיות, אנושיות, חמלה ומחויבות מוסרית כלפי קהילות מודרות ופגיעות, שמעצימה את העשייה בתחום הרווחה הרגשית, תוך קידום תחום ה- wellbeing – רווחה נפשית, גופנית וחברתית – בקרב אוכלוסיות מודרות ופגיעות, ועידוד עשייה פורצת דרך בישראל".