נדמה שאף אחד לא יכול היה לחזות את השנה הזאת, גם בחלומות המופרכים ביותר. בני ובנות הקהילה הגאה, אשר מופלים בחברה ומצויים בסיכון גבוה לדיכאון וחרדה, נאלצו להוסיף השנה על גבם משקולת כבדה של ריחוק חברתי, חששות בריאותיים ונתק ממערכות התמיכה הקיימות שלה. ההתמודדות הזו הביאה עימה אתגרים חדשים לנו כקהילה, כתושבי המדינה ואנשים בחברה הגלובלית. בצד השני של המטבע, ההתמודדות הזאת אפשרה גם פתח להתבונן ולבחון את ההצלחות החשובות שלנו.
אומרים שהחיים הם "10 אחוז מה שקורה לך ו-90 אחוז איך שאתה מגיב לאירועים", ואין ספק ש-90 האחוזים של הקהילה השנה היו מעוררי השראה. מאות חברות וחברי קהילה התגייסו והקדישו ימים ולילות כדי לסייע אחד לשנייה. אחוז המתנדבים בקהילה זינק ושבר שיאים של מעורבות וערבות הדדית, בהפעלת קווי סיוע של אוזן קשבת, פתיחת קבוצות חברתיות בזום, חלוקת מזון ועוד עשרות פעילויות מגוונות.
אף ארגון קהילתי לא ויתר או התקפל נוכח האתגרים ואפילו להיפך, ארגונים המציאו את עצמם מחדש בקצב שיא, הם לא ראו בוויתור על הקהילה שלהם כאפשרות קיימת. ראינו את החשיבות בשמירת קשר, הנגשת שירותים, ובמקומות מסוימים אף לחזק ולתגבר אותם. הסולידריות הקהילתית הגיעה לשיאים חדשים ובעיני, זה מה שמחזק אותנו והופך אותנו לקהילה חזקה, שיודעת ברגע האמת להתגייס ולתמוך זו בזה.
לא רק מגפת הקורונה השפיעה על הקהילה הגאה השנה. זאת הייתה שנה שבה פגשה אותנו אותה להט"בופוביה ישנה וחדשה, הגלויה והסמויה, ואל מול כל אחת מאלו ידענו להגיב בישירות ולחזק עצמנו. שנה שבה השיח כלפי להט"ב בחברה הערבית עלה לתודעה וגם מנהיגי הציבור הערבי נדרשו להתייחס לסוגיה, על כל השלכותיה. החיבור עם חברת הטחינה אל-ארז היה חיבור מרגש שמראה כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו כשאנחנו מאוחדים. מפגן הסולידריות והתמיכה שכלל מאות פוסטים, כתבות ותמונות של מדפים ריקים מטחינה אל-ארז הדהד ברחבי הארץ והרחק מעבר לים. האקט הקולקטיבי הזה, שנראה לכל אחד מאיתנו אלמנטרי, המחיש לנו את הכוח המשותף שלנו, ולמגזר העסקי הוא הבהיר מעל לכל ספק שערכים הם מזמן כבר לא רק עניין תזונתי.
זאת הייתה גם שנה שבה הצלחנו תחת אקלים של אי יציבות פוליטית, להעביר בקריאה טרומית בכנסת את החוק האוסר על טיפולי המרה. נכון, מדובר רק בקריאה טרומית, אבל המחיר הכבד של אותם "טיפולים" הגיע לכל בית בישראל. המחיר הכבד שמשלמים בני ובנות נוער חייב להיפסק, וחובתנו היא לעשות הכל עד שהחוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית, גם באקלים הפוליטי הלא פשוט שבו אנחנו נמצאים.
בסופו של דבר וכמו כל מערכת יחסים שנגמרת, נראה שיש אפילו מה ללמוד משנת תש"פ החולפת. אנחנו לא יודעות היום כמה זמן נשאר במציאות הביניים שהקורונה הביאה עלינו, ולא יודעות כמה פעמים עוד נעבור את טלטלות הסגירה והפתיחה, אבל עלינו לזכור שלא משנה כמה סבבים עוד יגיעו – נעבור אותם טוב יותר יחד כקהילה.
איש חכם אמר לי שהמאבק הגאה מורכב מהרבה הצלחות קטנות המכשירות את הקרקע להישגים גדולים. בעיניי, לצד השאיפה התמידית שלנו לעשות עוד ויותר, לצד היכולת שלנו לתת ביקורת והנכונות שלנו לקבל אותה - את האכפתיות, הדאגה, האיחוד והדבקות הקהילתית שלנו בשנת תש"פ, ראוי להוסיף ללוח ההצלחות.
אני מאחלת לנו לנצור את ההצלחה הזו, לחבק אותה ולהמשיך לעבוד יחד כדי להכפיל ולשלש אותה, בשביל המאבק לשוויון ולקראת השנה הבאה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".