הורים מהרגע הראשון, גם בעיני החוק: מה שמזכירה הבשורה של אופיר דן וטל שרף

שבעה חודשים בלבד אחרי שהפכו להורים להיילי, אופיר דן וטל שרף הרחיבו שוב את המשפחה. בסוף השבוע שעבר בישרו המשפיען ובן זוגו על הולדת בן בהליך פונדקאות, אח קטן לבתם הבכורה. "שני הורים משוגעים שיאהבו אותך קצת יותר מדי", כתבו בפוסט המרגש. בתוך משפט אחד הם תיארו את מה שמובן מאליו בחיי המשפחה: שני אנשים שחיכו לילד, רצו בו ומתכוונים לגדל אותו יחד. מבחינה משפטית, לעומת זאת, ההכרה בשני ההורים עשויה לדרוש הליך נפרד.

איננו יודעים מי מבני הזוג קשור גנטית לילדיהם או כיצד הסדירו את הורותם, ואין צורך לדעת זאת כדי לדון בשאלה העקרונית. במשפחות שבהן רק לאחד מבני הזוג קשר גנטי לילד, חשוב לוודא שההורה השני מקבל גם מעמד משפטי שמבטא את מקומו בחיי הילד.

מי שקם בלילה צריך להיות הורה גם במסמכים

הורות נבנית ברגעים קטנים: בקבוק באמצע הלילה, חום שמצריך יום בבית, האיסוף מהגן והמילה הראשונה. הילד אינו בוחן מי תרם את הזרע או הביצית. הוא מכיר את האנשים שמטפלים בו ונמצאים לצדו.

אבל במפגש עם מוסדות ועם החלטות הנוגעות לילד, עשויה להתעורר גם שאלת המעמד המשפטי. לכן, לצד התכנון הרפואי והמשפחתי, צריך לתכנן את ההכרה בהורות של כל אחד מבני הזוג.

אחד המסלולים לכך הוא צו הורות פסיקתי: צו של בית המשפט לענייני משפחה שמכונן קשר הורות בין הילד לבין בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי, כשהילד הובא לעולם מתוך כוונה ותכנון משותפים. הצו אינו מעוגן בחקיקה, ולכן המדינה קבעה תנאים למתן הסכמה לו. הבקשה מוגשת לבית המשפט על ידי שני בני הזוג, והיועץ המשפטי לממשלה הוא צד לה.

לפי המתווה, ניתן לבקש צו כזה בשני מצבים: פונדקאות בחו"ל (לבקשת בן או בת הזוג של ההורה הגנטי), ותרומת זרע אנונימית (לבקשת בת הזוג של האם היולדת). בפונדקאות נדרשת בדיקה של חוקיות ההליך במדינת הלידה, כולל הסכמתה מדעת של הפונדקאית. בשני המסלולים נדרש שלפחות אחד מבני הזוג יהיה קשור גנטית לילד, שהתורם או התורמת יהיו אנונימיים, ושהפונדקאית לא תהיה בעלת הביצית. כך, כששני גברים מביאים ילד לעולם בפונדקאות בחו"ל בעזרת תרומת ביצית, והזרע הוא של אחד מהם בלבד, גם האב השני, שאינו קשור גנטית לילד, יכול לקבל צו הורות פסיקתי, כפוף לתנאי המתווה.

התנאים שכדאי להכיר מראש:

• תושבות: מגורים בישראל שלוש שנים מתוך חמש, או 12 חודשים מתוך 18, שקדמו להגשה.
• גיל: שני בני הזוג בני 18 לפחות, ולפחות אחד מהם צעיר מ־54.
• עבר פלילי והוצאת ילדים: בדיקה של היעדר רישום פלילי חמור, ושל הוצאת ילדים קודמים מרשות המבקש.
• משך הזוגיות: 18 חודשים לפחות לפני ההוריה. אם הוכחה זוגיות של 9 חודשים, אפשר לספור גם את תקופת ההיריון.
• המשכיות הזוגיות: בני הזוג חייבים להיות בזוגיות מרגע ההגשה ועד מתן הצו.

ההסכם חשוב, אבל הוא לא סוף התהליך

זוגות שמשקיעים זמן, כסף ומאמץ בהבאת ילד לעולם עשויים להרגיש שהכוונה המשותפת שלהם ברורה לכולם. אבל צריך גם להיות מסוגלים להוכיח אותה, ולפי המתווה יש לכך תנאי סף: לפני ההוריה צריך שיהיה אחד מאלה: הסכם הורות, חתימה משותפת על הצהרה בבנק הזרע או פתיחת תיק משותף שם (בתרומת זרע), פתיחת תיק משותף בסוכנות הפונדקאות או חתימה משותפת על ההסכם עם הפונדקאית (בפונדקאות), או תצהיר משותף בפני עו"ד, נוטריון או מזכיר ראשי בבית המשפט על כוונה משותפת להוריה.

מי שלא עומד בתנאי הזה, המדינה לא תסכים לצו, ויהיה צורך לבחון מסלול של אימוץ. מסמך כזה גם אינו מחליף את הצו עצמו.

חמישה דברים שכדאי להסדיר בדרך להורות

הכלל המנחה: כמה שיותר ראיות לכך שאתם יחד.

1. לגור יחד וליצור מסמכי חיים משותפים

גרים תחת קורת גג אחת, ושומרים תיעוד לכך: חוזה שכירות או רכישה משותף, חשבונות בשם שניכם, וכל מסמך אחר שמעיד על בית וחיים משותפים.

2. לנהל חשבון בנק משותף

החשבון משקף את האחריות הכלכלית המשותפת ומהווה ראיה נוספת לחיים יחד. הוא אינו מבטיח לבדו הכרה בהורות.

3. לעדכן מוטבים בפוליסות

כל אחד מכם רושם את השני כמוטב בביטוח החיים ובפוליסות הרלוונטיות. זה חלק מהתכנון הכלכלי של המשפחה, ועוד ראיה לשותפות. עדכון המוטבים אינו מקנה מעמד של הורה.

4. לערוך הסכם הורות

ההסכם מתעד את ההחלטה להביא ילד ולגדל אותו יחד, ומסדיר אחריות והוצאות. כדאי לערוך אותו לפני ההליך הרפואי. אם אתם רוצים שהרכוש יישאר נפרד, אין בעיה בכך: אפשר לקבוע הפרדה רכושית כבר בהסכם, או לערוך בנפרד הסכם ממון.

5. לעבור את ההליך ביחד

שהתרומה של הזרע או הביצית תהיה משותפת ושההליך כולו ייעשה יחד: תיק משותף בבנק הזרע או בסוכנות הפונדקאות, וחתימות של שניכם על המסמכים. המטרה היא לתעד ששניכם יצאתם לדרך כדי להביא ילד ולגדל אותו יחד, לא ששניכם תורמים חומר גנטי.

את ההליך המשפטי כדאי להכין לפני הלידה

אחרי הלידה מגיעים חוסר השינה, ההתרגשות והעומס, וקל להבין מדוע בקשה לבית המשפט נדחקת הצדה. לכן כדאי להכין מראש את המסמכים ולקבוע מי מטפל בכל שלב.

לפי המתווה, בתרומת זרע אנונימית אפשר להגיש את הבקשה כ־60 יום לפני מועד הלידה המשוער ועד שנה אחריה, והעדיפות היא לעד 90 יום אחרי הלידה. אם הבקשה הוגשה לפני הלידה, יש להגיש לבית המשפט אחריה העתק הודעת לידת חי והודעה שבני הזוג עדיין יחד ועומדים על הבקשה. בפונדקאות בחו"ל אפשר להגיש עוד לפני הלידה, בצמוד לבקשה לצו בדיקה גנטית, ולא יאוחר משנה אחריה.

למועד ההגשה יש משמעות. בקשה שהוגשה לפני הלידה או עד שנה אחריה מאפשרת הסכמה ללא תסקיר עובד סוציאלי, ובקשה מאוחרת יותר מחייבת תסקיר. בנוסף, צו יכול לחול רטרואקטיבית (בתרומת זרע, ליום הלידה) רק אם הבקשה הוגשה לפני הלידה או עד 9 חודשים אחריה.

גם כשמרחיבים את המשפחה, יש להסדיר את ההורות ביחס לכל ילד בנפרד. הצו שניתן לגבי הילד הראשון אינו מכסה אוטומטית את אחיו או אחותו. לאחר קבלת ההחלטה המשפטית, בדקו מה נקבע בה ומאיזה מועד היא חלה, והשלימו את עדכוני הרישום הנדרשים.

ואם הזוגיות נגמרת לפני שההליך הושלם?

זו השאלה שפחות נעים לשאול בדרך לילד, אבל חשוב להכיר אותה. לפי המתווה, בני הזוג צריכים להיות בזוגיות מרגע הגשת הבקשה ועד מתן הצו, ופרידה בחודשים שקדמו להגשה נבחנת באמצעות תסקיר עובד סוציאלי. כלומר, פרידה לפני שההורות הוסדרה עלולה לסכן את ההכרה בה, ולהוביל למחלוקת סביב הקשר עם הילד דווקא כשהתקשורת בין בני הזוג קשה.

לכן הסדרה מוקדמת חשובה כל כך: היא נועדה להעניק לילד ולשני הוריו יציבות, ולבטא את ההתחייבות שנלקחה כשבחרו להביא אותו לעולם.

הבשורה של אופיר דן וטל שרף היא קודם כול בשורה משמחת על משפחה שמתרחבת. היא גם הזדמנות להזכיר שהשאלה החשובה אינה מי "ההורה האמיתי". השאלה היא אם ההורות ששני אנשים בונים מדי יום קיבלה את ההכרה המשפטית הדרושה לה.

לצד בחירת השם, הכנת החדר וההתרגשות לקראת הלידה, כדאי להשלים גם את התכנון הזה. לילד שמגיע לשני הורים מגיע שהמקום של שניהם בחייו יהיה ברור ובטוח ככל האפשר.

עו"ד ליאת שקלרז הורוביץ, מומחית לדיני משפחה וירושה ומגישת הפודקאסט "משפחה לא בוחרים", שבו היא מארחת דמויות מוכרות לשיחות על המורכבויות של זוגיות ומשפחה.