"אוי אוי אוי, איזה בושות מול נשיא המעצמה החזקה בעולם", צקצקו אתמול בקול רבים בעקבות סירובה של הזמרת יובל דיין ללחוץ את ידו של הנשיא האמריקני ג׳ו ביידן, לאחר ששרה בטקס לכבודו בבית הנשיא בירושלים. ״היה עדיף שלא תגיע לשיר, ותחסוך את הבזיון הזה מכולנו״, טענו אחרים בנוסף.
ואני אמרתי לעצמי ברוך השם. גאווה גדולה. ברוך השם שאותה אליטה מתנשאת ומנותקת ממסורת ומיהדות כבר לא קובעת כאן במדינת ישראל בשנת 2022 הכל. הרי אותם צבועים וטהרנים היו מהללים ומשבחים את אותו המעשה לו היה מדובר בזמרת מוסלמית עטויה בחיג׳אב. כל הכבוד לה שעמדה על עקרונותיה והקפידה על הערכים בשמם היא מדברת הם היו אז אומרים.
אבל כשמדובר בזמרת יהודיה מסורתית פתאום הנחיתות משתלטת והם מבקשים להתרפס ולמצוא חן בעיני האחר בפרט אם המדובר הוא בנשיא המעצמה החזקה בעולם. הם לא מבינים שזה עובד הפוך בדיוק. מעריכים אותך ומבינים אותך דווקא כשאתה מדבר ברור, ניצב איתן וזקוף ושומר על ערכיך ולא מתחנף ומוותר על הכל.
במעשה שלה גילתה דיין אומץ לב והוכיחה שיש עקרונות עליהם לא מוותרים ושמותר ואף רצוי לעמוד בהם, וראו איזה פלא הנשיא ביידן הבין זאת לאחר שנשיא מדינת ישראל בוזי הרצוג הסביר לו זאת. אגב, מותר כמובן גם לציין שיובל הדגישה מראש שלא תלחץ יד אולם בהפקה שכחו כנראה לעדכן את הנשיא האמריקני.
ולכל אלו שאומרים כיצד מותר ליובל דיין לשיר בפני גברים אבל ללחוץ יד אסור, ההבדל המהותי הוא ששירה הוא פרנסתה. אני לא מכיר אותה אבל ייתכן ועבור זה היא קיבלה היתר. וגם אם לא, חשוב להבין משהו על המסורתיות המזרחית - אין מותר ואסור. ביום שישי הולכים לבית כנסת ובשבת נוסעים לטייל, לא מדליקים אש אבל כן מדליקים מיקרוגל, עושים קידוש ורואים טלוויזיה. כל אחד ודרכו. כל אחד ומסורתו מבית אבא.
אתם הליברלים והדמוקרטים בטח מבינים זאת. סתם, כנראה שלא. הליברליות והמשפט שאתם כל כך אוהבים לצטט ״איש באמונתו יחיה״ לא תקף כשמדובר במסורתיות.
אולי אם גם המדינאים שלנו היו מגלים את אותה עוצמה ועמידה על העקרונות היינו רואים התחייבות של האמריקנים לגבות אותנו באופן מוחלט מול איראן כולל האופציה הצבאית, ולא כהערכת פרשנים שבסיומו של הביקור ישראל לא קיבלה בדיוק מה שרצתה וביידן הותיר את הדרישה הישראלית בחלל ריק.
כי כשעומדים על מה שחשוב ונחוץ, וכשניצבים איתן להגן על העם והמסורת, אז הצד השני מעריך אותך ומתחשב בך אבל כשאתה הופך לשטיח ומנסה כל הזמן לרצות את ההגמוניה, אז לא סופרים אותך וזה הלקח האמיתי מסערת יובל דיין.