רותם ברמן (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
"כולם כיבדו את ההחלטה שלי". רותם ברמן | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
הנקה היא ללא ספק הנושא הכי טעון בהורות. שדה מוקשים ונדמה שהכל מתנקז לזירה הזו – תסביכי האוכל, התזונה והמשקל שלנו, הדאגה לתינוק הפצפון שבקושי למדנו להכיר, החששות מפני ההורות, ובפרט האמהוּת, ההתנגשות בין הרצונות שלנו לתגובות מהסביבה – ההחלטה האם להניק או לא מקבלת נפח עצום אחרי הלידה. יש נשים שמנסות ומצליחות. יש כאלו שמנסות, מבינות שזה לא הולך ומחליטות לוותר, וישנה קבוצה קטנה של נשים שבוחרות מראש לוותר על ההנקה, ומגיעות לבית החולים מצויידות באג'נדה ברורה (וכדורים לייבוש חלב בתיק, אי שם בין שמן השקדים לכדורי הטניס). איך הסביבה מקבלת את ההחלטה הלא פופולרית הזו? והאם הן מתחרטות? דיברנו עם שלוש נשים שבחרו מראש לא להניק, ושמענו מהן איך זה ללכת נגד הזרם.   

"מוזר לי שהאוכל של התינוקת ייצא מהגוף שלי"

"חודשיים לפני הלידה כבר דאגתי למרשם לכדורי ייבוש חלב, כדי שאם אלד מוקדם מהצפוי הם יהיו מוכנים בתיק. מאז ומתמיד זה בכלל לא נראה לי כאופציה שמתאימה לי, אני לא מתחברת לזה, ולא מתאים לי שכל העול ייפול רק עליי", אומרת לנו רותם ברמן, בת 28, אמא של מאיה, בת שנה ושלושה חודשים, בהשלמה גמורה וללא כל צל של התנצלות. "אני לא אמא אינטנסיבית כזו, ומוזר לי שהאוכל של התינוקת ייצא מהגוף שלי".

עוד מספרת רותם כי למרות שיש לה שתי גיסות שילדו פחות או יותר איתה ושתיהן הניקו כמעט עד גיל שנה, המשפחה כיבדה את ההחלטה שלקחה והאמינה שאם היא שלמה איתה, היא בעדה. "אני פחות או יותר היחידה במשפחות שלי ושל בן הזוג שלי שלא הניקה, והתגובות של כולם – כולל אמא שלי, שהייתה אחות בתינוקייה – היו חיוביות ומכבדות. הייתה קרובת משפחה אחת שהחליטה שהיא תשכנע אותי להניק, והתלבשה עליי בארוחת חג אחת עם הסברים ושכנועים, אבל כנראה שהעירו לה אחר כך כי לא שמעתי ממנה יותר בנושא".

מה בעלך חשב על ההחלטה שלקחת?
"כשדיברתי אתו על הנושא, במהלך ההריון, הוא ביקש ממני לחשוב שוב, אבל מהר מאוד הבין שזה הגוף שלי והחחלטה שלי, וכיבד את זה. גם רופא הנשים שלי, שממנו ביקשתי את המרשם לכדורי הייבוש, קיבל את זה מיד, ואפילו בטיפת חלב לא הרימו לי גבות – שאלו מה היא אוכלת, אמרתי שהיא מקבלת פורמולה ובזה נגמר הסיפור".

היה מישהו שבכל זאת הביע הסתייגות?
"כן, וזה קרה דווקא בבית החולים שבו ילדתי. נתקלתי בקצת שכנועים אגרסיביים. בעיניי, מישהי שאומרת שהיא הגיעה מראש עם כדורים היא לא מישהי שצריכה לשמוע משפטים כמו 'אולי תנסי להניק', כי ברור שזה לא משהו שהיא מעוניינת בו. בנוסף, יש בבית החולים הזה תכנית לידה מובנית שצריך לבחור ממנה, עם אופציות שונות: הנקה מיד אחרי הלידה, הנקה חלקית וכו', אבל לא הייתה אופציה לא להניק. אני זוכרת שהוספתי בעט, בצורה בולטת: 'לא מעוניינת להניק', ואני מקווה ששינו את זה מאז. כן קיבלתי מבטים בכל מיני חוגים שהייתי הולכת אליהם עם הבת שלי, בכל פעם שהוצאתי מהתיק בקבוק מים ופורמולה וערבבתי, אבל זה ממש לא מטריד אותי, כי מעולם לא הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר".

בראייה לאחור, האם את שלמה עם ההחלטה גם היום?
" אני מודה שחשבתי שארגיש פספוס, אבל אני ממש לא מצטערת לרגע, ויודעת שעשיתי את ההחלטה הנכונה עבורי. לא הייתי מרגישה נוח להניק בציבור, גם עם כיסוי, ובטח הייתי נשארת כל הזמן בבית ומשתגעת לגמרי. הקל עליי גם לדעת בדיוק כמה היא אכלה, וכמובן שהיו אנשים שיכלו להתחלק איתי, היה לי למי להעביר את הבקבוק כשהרגשתי שאני עייפה ולא הכל היה תלוי רק בי. בעיניי, מכיוון שזה קרבן של האישה – שמקריבה את הגוף שלה, העצמאות שלה והזמן שלה – ההחלטה צריכה להיות רק שלה, והסביבה חייבת לכבד כל החלטה שהיא לוקחת. וכמו שאני מכבדת חברות ונשים אחרות שבוחרות להניק ומפרגנת להן, אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל או להתבייש בבחירה הלגיטימית שלי".

"גורמים לך להרגיש שאת עושה עוול כשאת לא מניקה"

מיכל הברפלד (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
"צריך להיות אדם חזק לעמוד מול הסביבה". מיכל הברפלד | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
"אני בוחרת את המילים שלי מאוד בקפידה, אבל אני מזועזעת וכועסת על האופן שבו מנסים לחייב או לגרום לנשים שלא מניקות להרגיש אשמות. זה מתחיל בבית החולים וממשיך במלונית, טיפת חלב ובכל מקום – פשוט גורמים לך להרגיש שאת עושה עוול לילד שאת לא מניקה אותו", אומרת לנו מיכל הברפלד, בת 34, אמא של עמית בן חמש וחצי, ושל שחר, בת שנה וחמש. "אני לא מתעלמת מהעובדה שחלב אם הוא הכי בריא, זו עובדה מדעית שאי אפשר להתווכח איתה, אבל בעיניי יש עוד שיקולים שצריך לקחת בחשבון, כמו הרצון של האם וה-well being שלה, שלא חייב להיפגע רק כי היא הפכה לאם. בגלל האווירה הציבורית, צריך להיות בן אדם חזק ונחוש כדי להתמודד עם הסביבה אם מחליטים לא להניק. למשל, כשהבן הבכור שלי היה חולה הלכנו בלילה למוקד, והרופאה שבדקה אותו אמרה לי 'חבל מאוד שאת לא מניקה', בליווי פרצוף רב משמעות. לי יש מזל, והסביבה שלי – בן הזוג, המשפחה, החברים ומקום העבודה – תומכים בי במאה אחוז. אני מניחה שהיו תומכים בי גם אם הייתי מניקה, אבל מכיוון שהבחירה שלי היא הפחות מקובלת, יש לזה משמעות גדולה.

איך בעלך קיבל את ההחלטה שלקחת?
"בהריון הראשון הוא ניסה אמנם לשכנע אותי, אבל היה ברור לשנינו שהבחירה היא שלי, ובלידה השנייה זה כבר לא היה על פרק – ראינו שזה ממש לא הכרחי. חשוב לי שיהיה ברור שאני ממש לא נגד הנקה, אבל בעיניי אפשר להתחבר לילד בדרכים אחרות – במיוחד שגם ככה התקופה שאחרי הלידה קשה, ולא צריך להוסיף קשיים. אחרי הלידה של הבכור הייתי במצב בריאותי לא משהו, ואם הייתי צריכה להוסיף את המעמסה הזו היה לי הרבה יותר קשה. החברה לא נותנת לך הנחות בעניין הזה. כשאת אחרי לידה, הורמונלית וכואבת וצריכה לטפל פתאום בתינוק, מקבלים את זה כמובן מאליו שתצטרכי להתמודד גם עם הנקה. נותנים לנו הרגשה שהחלטנו לפגוע בילד מבחירה, וזה פשוט לא נכון ומקומם. זה ביטוי להתייחסות מקטינה כלפי נשים, שמביאה בחשבון רק את הפונקציה של האמהות וההנקה לפני כל דבר אחר".

"נסי לדמיין איך זה להכין בקבוק בלילה קר לתינוקת צווחת"

נדיה גנטיוק (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
"אם אלד שוב, לא אשנה את דעתי". נדיה גטניוק | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
"כשהייתי בהריון ואמרתי שאני לא מתכוונת לנסות להניק, הסתכלו עליי מוזר וניסו לשכנע אותי. הלידה הייתה צפויה בחורף, ואמרו לי לנסות לדמיין איך זה לעמוד בלילה במטבח עם תינוקת צורחת מרעב, עד שאני מכינה לה את הבקבוק, ואז הוא חם מדי או קר מדי וכל הזמן הזה היא בוכה – במקום פשוט להוציא את הציצי ולתת לה", כך מספרת לנו נדיה גנטיוק, בת 27, אמא של נועה, בת חמישה חודשים על התגובות שקיבלה עם ההחלטה שקיבלה, וזה נמשך. "אמרו לי שאני מוכרחה לפחות להניק בחודש הראשון, שכל המערכת החיסונית של התינוק נבנית מההנקה ושאם לא אניק הבת שלי תהיה חולה המון, ואני מודה שמתישהו במהלך ההריון שקלתי שוב את ההחלטה שלי, וחשבתי שלפחות אנסה, אבל אחרי הלידה היה לי ברור שהתחושה הראשונית שלי, לוותר על הניסיון להניק, הייתה מוצדקת, וזה מה שהחלטתי לעשות".

מלבד חוסר הרצון הראשונה של נדיה להניק, היא מספרת כי קצת אחרי הלידה, גם חזרה לסמסטר האחרון בלימודים, שכלל ימים ארוכים, ומספרת שאילו הייתה מניקה, היא הייתה צריכה לשאוב ולזרוק, כי לא היה לי מקום לאחסן חלב בלימודים. "יכול להיות שאם הייתי נשארת יותר זמן בבית עם התינוקת הייתי מנסה, אבל זה בוודאי תרם להחלטה שלי. בנוסף, גם אני וגם ההורים שלי גדלנו על תחליפים, כך שלא חששתי מאיזה נזק שעלול להיגרם אם לא אניק – ידעתי שזה בסדר גמור. אחרי הלידה, כשאמרתי לכולם שאני לא מניקה ושלקחתי כדורי ייבוש, היו מי שאמרו לי שחבל שלא ביקשתי עזרה, ושהיו מראים לי ומסבירים לי – אבל זה בכלל לא היה הכיוון, פשוט לא רציתי לנסות.

יש רגעים שההחלטה שלקחת מעוררת בך ספק?
"לפני כמה זמן היינו בבית קפה שהיו בו הרבה אמהות מניקות. יצא שכולן הניקו ביחד, ואני מודה שזה הביך אותי ואת בעלי. זכותן לעשות מה שהן רוצות, כמובן, אבל לי זה לא מתאים. הבת שלי גדלה יפה, אחוזון 95%, היא מרוצה והכל בסדר. אני מאמינה שאם אלד שוב, לא אשנה את דעתי, כי אני מאוד שלמה איתה וכבר רואה שזה לא נורא, שאין שום הבדל בינה לבין ילדים אחרים, שיונקים". 

>> הנקה היא לא אוננות: אז תפסיקו לדרוש מאיתנו לעשות את זה בצד
>> שוב לא הצלחתי להניק!

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים