״אני אכלתי את השילייה שלי חיה, ועשיתי ממנה שייק ברד עם פירות כמה פעמים״, מספרת אם בשם קריסטה. ״זה היה כמו כל ברד אחר שמזמינים בחנות, ההבדל היחיד בטעם היה טעם חזק של ברזל. חוץ מזה היה לזה טעם של שייק פרות נורמלי".
״אני יצרתי מהשילייה שלי קפסולות״, מספרת אם בשם לורן, ״מה שאומר שבגדול לא הייתי צריכה לדעת מה הטעם, אבל לצערי יש לי פחד גדול מחנק ואני לא בולעת כדורים, ככה שהייתי צריכה לפתוח כל קפסולה כזאת ולפזר את האבקה על האוכל שלי. אכלתי את השילייה שלי בתוך יוגורט, על גלידה, ברסק תפוחים ובפירה. הטעם היה קצת מעורר בחילה בהתחלה אבל לדעתי זה בעיקר כי ידעתי מה אני אוכלת. הטעם היה קצת כמו של דם, או מטבעות. מאוד ברזלי. אחרי כמה זמן התרגלתי לזה״.
״קודם כל, אני לא נוגעת בבשר״, מתוודה אם בשם דומינקה. ״בעלי חתך עבורי חתיכה מהשילייה והכניס לי אותה למילקשייק תותים ולא הרגשתי כלום. עשיתי את אותו הדבר בלידות של שני ילדי הנוספים, שנולדו בבית. אם לא מחברים לשילייה מיד עם הלידה חוסם עורקים, היא תתרוקן, תהיה פחות עסיסית ולא יהיה לה הרבה טעם. אני הבנתי שהצ׳אנס היחיד שלי לצרוך את זה הוא אם אערבב אותה עם משהו טעים״.
״אכלתי את השילייה שלי במצב נא״, מספרת האם אליסון. ״עשיתי את זה בשביל הערך התזונתי. ביקשתי מחברה שתחתוך לי ממנה רצועות של ס״מ ואז הקפאתי אותן ובלעתי. הטעם לא היה חזק מאוד, מעט מטאלי. טעם של דם או של בשר נא".
״אחרי שילדתי תאומים בבית אכלתי את השילייה״, נזכרת האם ארין. שכן שלנו שהוא שף בישל אותה כמו שמבשלים כבד עם בצל והמון שום, עם אורז מלא. זה היה טעים מאוד. הייתי טבעונית 13 שנה לפני זה, ולא האמנתי כמה אנרגיה היא העניקה לי אחרי שאיבדתי כמויות אדירות של דם״.