אם אתן לא מכירות את המונח "קיפסול שלייה", כנראה שאתן מהאזורים היותר נורמטיביים בואכה שמרניים של האמהות. Placentopahgy (מהמילה פלצנטה, שלייה), הוא מנהג של אחרי לידה שבמרכזו צורכים את השלייה האמהית, בדרך כלל על ידי ייבוש הרקמה והפיכתה לקפסולות ובליעתן עם מים כמו כדורים, שבועות אחרי הלידה.
הסיבה, כך טוענת השיטה, היא שבשלייה יש אוצר של חומרים מזינים ואיכותיים, אותם איבדה היולדת במהלך ההריון, והם מסייעים לה לעבור את הפוסט פרטום בקלות יותר.
כל החיות אוכלות את השלייה שלהן אחרי הלידה, מלבד בני אדם, וזאת אחת הטענות של המצדדות באכילה – שפשוט נולדנו לעשות את זה, ומדובר בדבר טבעי לחלוטין. נשים נשבעות שאכילת השלייה הגבירה להן את כמות החלב, עזרה בדיכאון שאחרי לידה ודמרה על רמות גבוהות של ברזל בגוף, ודברים נוספים.
כעת המרכז לבקרה למניעה ושליטה על מחלות בארה"ב, מתדיין בנוגע לפרקטיקה הזאת, כשמקרה אחד שהתרחש באורגון ניצב מול עיניהם. תינוק רך שנולד בריא קיבל זיהום מסתורי ורציני – סטרפטוקוק B ולאחר מכן זיהום נוסף בשם GBS. הבדיקות הראו שאותו חיידק GBS הגיע מקפסולות השלייה שאמו לקחה במשך כמה שבועות, והוא עבר אליו דרך חלב האם. מדובר בחיידק מסוכן לניובורנז, והוא יכול לגרום להרעלת דם במקרים קשים, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
"הרבה פעמים לא יקרה כלום, אבל יש סיכון שמשהו יקרה", אומרת ל-SELF ד"ר ג'ניפר וויידר, גניקולוגית מומחית, ומזכירה את החיידק אי-קולי שיכול לעבור לתינוק גם הוא. "אין מספיק ידע מדעי וראיות כדי לתמוך בטענה שאכילת שלייה טובה לבני אדם". אחת הטענות של הרופאים היא כי מדובר אולי בפלצבו – הנשים מרגישות יותר טוב למרות שמדובר בתרופת דמה, וכי אין כאמור ראיות המוכיחות שיש ערך רפואי בצריכת הפלצנטה.