חוק ההפלות שעבר לאחרונה במדינת אלבמה, שאוסר לחלוטין על הפלות בשטחי המדינה, גם אם ההריון הוא כתוצאה מאונס, וגם אם מי שהרתה קטינה – עורר גל עצום של ביקורת ומחאה. זה כנראה לא יעזור לכל אלפי הנשים שייאלצו לעבור הפלה בדרכים מסוכנות או ללדת תינוק שהן לא יכולות לדאוג לו, אבל כרגע מחאה זה כל מה שנותר. כלי התקשורת, ארגוני הנשים וגם המוני אזרחיות ואזרחים פתחו את הפה מול החוק האכזרי, אם בכתבות ובהפגנות. אחת מאותן אזרחיות שהחליטה לא לשתוק, שיתפה את הסיפור הקשה שלה על ההפלה שעברה בגיל צעיר.

ד"ר ג'קלין גיל, פרופסורית עמיתה באוניברסיטת מיין לאקולוגיה, בדגש על התחממות כדור הארץ, שיתפה בסוף השבוע את אשר ארע לה בסדרת ציוצים עוצרת נשימה, בעיקר כדי להעביר את המסר הכי חשוב נגד החקיקה החדשה באלבמה. היא זכתה לאלפי תגובות, לייקים וריטווטים, והנה הסיפור שלה, מפי המקלדת שלה.

"מחר אני אעבור ניתוח להסרת רחם ושחלות כדי לטפל באנדומטריוזיס שלי", פתחה גיל את הטוויט, "יש דברים שהייתי הרבה יותר מעדיפה לעשות עכשיו מאשר לדבר על ההפלה שלי, אבל בהינתן מה שקורה כרגע עם ההגבלה על גישה בסיסית לטיפול רפואי ברחבי ארה"ב, החלטתי שאני לא יכולה לשבת על הסיפור של יותר.

"כשהייתי בקולג' הייתי במערכת יחסית פוגענית מבחינה רגשית. לא לחלוטין הבנתי את זה אז, אבל החברות שלי כן הבינו, והן דחקו בי לעזוב. נכנסתי להריון, למרות שימוש באמצעי הגנה. ידעתי שאז, בגיל 20, לא הייתי מוכנה. דאגתי שהחלומות שלי על תואר שני ייגמרו. בנוסף האמנתי שאם אני אשאר בהריון, אני גם אשאר במערכת יחסים רעה.


"אני יודעת שיש הרבה אנשים שמביאים ילדים לעולם ועדיין מסיימים ללמוד באוניברסיטה וכו', אבל זאת לא הייתה המציאות שלי. לי הייתה מכונית מעוקלת. בקושי הצלחנו לשלם שכר דירה. אני גם יודעת שאני לא צריכה להצדיק את ההחלטה שלי לאיש. אבל הרבה פעמים סיפורי הפלה של הריון לא תקין או סכנות בריאותיות מקבלים את כל הפוקוס, ואלה תמיד סיבות שנחשבות מוצדקות. אבל הן לא הסיבות המוצדקות היחידות. אני רציתי להיות אמא. רק לא אז, איתו.

"אז הלכתי ל- Planned parenthood, וקבעתי תור להפלה בטרימסטר הראשון. הייתי רשומה על הביטוח בריאות של אבא שלי, והם אמרו לי שאני לא מכוסה להפלות. לא יכולתי לשלם. הלכתי הביתה. כשיצאתי מהמרפאה (אליה נהגתי שעתיים), רופאה אחת אמרה לי שבוורמונט מדיקייד משלם על הפלות. אני יכולה להגיש בקשה לכיסוי חירום וזה יכסה את הפרוצדורה. כל כך רווח לי.

"הלכתי למשרד של המדינה, והפקידה שאלה אותי למה אני מגישה את בקשת החירום הזו. 'אני בהריון', אמרתי. היא אמרה לי שאין דבר כזה שהם יכסו את ההפלה. האמנתי לה. שנים אחר כך עלה לי הרעיון לבדוק. היא שיקרה.

>> הפלה מאוחרת: "הדבר הכי קשה שעברתי בחיי"

מעולם לא התחרטתי

"בשלב הזה לא היו לנו אופציות. לא יכולתי לבקש מהוריי הקתולים. אז החלטנו לחכות להחזרי מס שלי או צ'ק של הלוואת הסטודנט. מה שיגיע קודם. אז חיכינו. עד שהכסף הגיע לא הצלחתי למצוא מרפאה בניו אינגלנד שתעשה את הפרוצדורה. הייתי קרוב ל-20 שבועות. המרפאות הכי קרובות היו בניו יורק או פילדלפיה. ביקשו מאיתנו למעלה מ-2,000 דולר, וזה לא כולל הרדמה. לא היה לנו כזה סכום. בסופו של דבר מישהו אמר 'שקלתם את מונטריאול?' קליניק מדיקל פמינה מבצעת הפלות. זה יהיה יותר קרוב ויותר זול.

"התקשרתי למרפאה במונטריאול. הם אמרו שאני צריכה אולטרסאונד לאשר שאני במסגרת של 20 שבועות. ארגון משפחה מתוכננת עזרו לי עם אולטרסאונד באחד מבתי החולים. הם אמרו שהם יגידו לטכנאית בשביל מה הבדיקה. כשהגעתי, הטכנאית אישה שאני בשבוע 20. היא גם אמרה לי את מין העובר למרות שלא ביקשתי. היא אמרה שהעובר בריא, בעוד שאני בוכה על מיטת הטיפולים.

"חברה שנולדה במונטריאול התנדבה להסיע אותי. נשארנו אצל אמא שלה בבית בלילה לפני, וביום שאחרי. במהלך שלושת ימי הפרוצדורה נשארתי במלון ליד הקליניקה. יום לפני הפרוצדורה הרגשתי את העובר זז.

"כולם בקליניקה היום מדהימים. ההליך עלה 450 דולרים קנדיים, כולל הרדמה. הם כעסו שהחבר שלי היה 'עסוק מדי' מכדי לבוא איתי. הם כעסו על השקרים שסיפרו לי. הם ראו אותי, הם שמעו אותי. הם נתנו לי לבכות.

"במשך יומיים שכבתי במיטה במלון, ישנה, רואה טלוויזיה גרועה, כשנרות מרחיבים לי את צוואר הרחם בשביל הפרוצדורה. הרגשתי את העובר מפסיק לזוז. הייתי ערה בשביל ההליך, על מורפיום. הרגשתי הכל. הכל. הפרטים האלה משנים. אני חולקת אותם בכוונה. כי זה חשוב שתדעו שזאת לא הייתה ההפלה שרציתי, למרות שאני לא מתחרטת עליה. האישה ששיקרה לי לא מנעה את ההפלה שלי – מה שהיא עשתה היה לוודא שההפלה שלי תהיה הרבה יותר כואבת וחודרנית וטראומטית ממה שהיא הייתה יכולה להיות. כי מחסומים לא עוצרים הפלות. מחסומים. לגישה. לא. עוצרים. הפלות.

"אחרי ההליך הרגשתי הקלה. זה היה כל כך עמוק וטוטאלי שזה היה כמו לעוף. זה היה כמו לנחות. זה היה כמו להיוולד. מעולם לא התרטתי על ההפלה, אבל הייתי רוצה שזה יהיה אחרת. והתאבלתי. זו הייתה הזכות שלי גם כן.

"זאת הפעם הראשונה אבל לא האחרונה שאני משתפת את הסיפור שלי. אני שונאת את זה שאנחנו צריכות לספר את הטראומה שלנו, שהיא בכנות לא עסק של אף אחד. באותו זמן, כמו כריתת הרחם שלי מחר, הפלות הן מצילות חיים, נורמליות, הכרחיות. כולנו יכולים לאפשר יותר גישה לטיפול.

"אחרי מחר, אני לא אוכל להיכנס להריון יותר לעולם. ושבורת לב ככל שזה עושה אותי, עדיין לא הייתי בוחרת אחרת . אני אלחם בכל סיב בהוויה שלי בשבילך. אני אלחם כדי שאת תוכלי לקבל את ההפלה שאת בחרת. בתנאים שלך.

"להתראות רחם. אתה שבור כמו הלב שלי, והגיע לנו יותר טוב. יש לי הדפס שקניתי מחברה ממש בזמן ההפלה: 'הלב שלך הוא שריר בגודל של האגרוף שלך. תמשיכי לאהוב, תמשיכי להילחם'. וככה גם הרחם שלך. אז תמשיכי לאהוב. תמשיכי להילחם".