ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
נולד בשבוע 24. ג'ק סימונס והוריו | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
"במשך יותר מחודש לא יכולתי לגעת בתינוק שלי", משחזרת ברוק סימונס את הימים הקשים אחרי הלידה, שהגיעה במפתיע בשבוע ה-24 להריון. בנה, ג'ק סימונס, נולד במשקל זעום של 708 גרם, ואם זה נראה לכם מספר קטן, אז הוא לא מתקרב לעשרה אחוזה הצלחה שהעזו הרופאים להציע להורים הכאובים.

"אמרו לנו לא לצפות ליותר מדי, הכינו אותנו לגרוע מכל והזהירו אותנו שגם אם יקרה נס והוא ישרוד, הוא כנראה יהיה ילד פגוע וחולה מאוד, בגלל השבוע המוקדם כל כך והמשקל הנמוך". 12 חודשים לאחר מכן, ויש לנו סוף טוב לבשר: ג'ק אמנם קצת קטן ביחס לבני גילו – אבל נראה כמו כל תינוק חייכן ובריא אחר.

איך אני יכולה להוציא תינוק שעוד צריך להישאר בפנים?

"אני לא יכולה לתאר כמה זה קשה ללדת בשבוע מוקדם כל כך", נזכרת ברוק. "החל מהצד הטכני, של לדחוף תינוק שאת ממש לא רוצה להוציא עדיין, וכלה בפן הנפשי, הפחד הנורא שיגידו לך שילדת תינוק שלא שרד את הלידה. בשלב הזה, עוד לא מתכוננים לקושי של החודשים הבאים, של הפגייה, שגם הם כמובן מורכבים ומייסרים. כל החיים שלך משתנים בשנייה אחת. בסך הכל הלכתי לרופא עם כאב גב שהציק לי, ותוך כמה דקות הוא הודיע לי שאני בפתיחה של שלושה ס"מ ושלח אותי מיידית לבית החולים, לסיוט של החיים שלנו".

מיד כשהגיעה לבית החולים קיבלה ברוק זריקת סטרואידים, כמקובל במקרים של לידה מוקדמת, במטרה לזרז את הבשלת הריאות של התינוק ולצמצם את הסיבוכים הצפויים לו. במקביל, ניסו הרופאים לעצור את הלידה באמצעות תרופות, אבל אחרי ארבעה ימים כבר לא ניתן היה לעשות דבר – ג'ק היה נחוש לצאת החוצה. "הלידה עצמה ארכה 19 שעות, וכל הזמן הזה לא הפסקתי לחשוב למה זה קורה לי בכלל, ולקוות שיקרה נס והוא ישרוד בכל זאת. ברגע שהוא יצא מיד לקחו אותו להחייאה, הצלחתי לראות אותו רק לשנייה, מבעד לדמעות, וכמובן שלא יכולתי להחזיק אותו או להניק אותו, כמו שאמהות שיולדות תינוקות רגילים עושות. במשך ארבעה שבועות וחצי הוא היה מונשם, בטיפול נמרץ, ויכולנו רק להסתכל עליו ולהתפלל. ורק כשאפשר היה להוציא אותו לרגע מהאינקובטור, והרמתי אותו בפעם הראשונה, הרגשתי שאני באמת אמא. זה היה הרגע הכי מדהים בחיים שלי. הוא שקל אז קצת פחות מקילו, זה היה קצת כמו להחזיק קביה – אבל התרגשתי מאוד, וממש הרגשתי שהחיבוק שלנו טוען את שנינו בכוחות שהיינו כל כך זקוקים להם.  ובאמת, צוות הפגייה הסביר לי שיש שיטה שנקראת 'קנגרו', שמעודדת הורים להיות במגע של עור לעור עם הפג, והוכח שהיא עוזרת לו לנשום טוב יותר, מחזקת אותו ואפילו מפחיתה את הסיכון שילקה בזיהומים שונים".

ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
10 אחוזים. זה כל מה שנתנו לו | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
"ברגע שהוא יצא מיד לקחו אותו להחייאה" | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל

ועדיין, החודשים הבאים לא היו קלים. ג'ק סבל ממחלת ריאות כרונית (סיבוך נפוץ אצל פגים, שריאותיהם לא בשלות ולא מפותחות דיין לחיים שמחות לרחם). בנוסף, אובחן חור במחיצה בלבו, רמות סוכר נמוכות מאוד וזיהום בדם. "עברנו ארבעה חודשים בפגייה, וזה כמו רכבת הרים. רגע אחד נראה שהכל בסדר ואתה מתמלא אופטימיות, ושנייה אחר כך קורה משהו ואתה בטוח שהסוף קרוב. ועדיין, ניסינו להישאר אופטימיים וחזקים, כי אחרת לא היינו שורדים את התקופה הזו".

ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
צוות הפגייה הסביר לי שיש שיטה שנקראת 'קנגרו', | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
ניסינו להישאר אופטימיים וחזקים, כי אחרת לא היינו שורדים את התקופה הזו | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
סוף מאושר | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
ג'ק סימונס (צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל)
אנחנו רק רוצים שפגים יקבלו טיפול טוב | צילום: צילום ביתי. פורסם בדיילימייל
ארבעה חודשים העביר ג'ק בפגייה, ושלושה שבועות אחרי תאריך הלידה המשוער שלו, הוא השתחרר הביתה. עדיין עם עזר של בלון חמצן – אבל בריא ושלם. ההורים המאושרים חיפשו דרך להודות לבית החולים על הטיפול המסור, והחליטו לחשוב בגדול. "החלטנו להקים קרן שתגייס תרומות לפגייה של ג'ק, ובתקווה שבעתיד גם לפגיות נוספות", הסבירה ברוק. ביום הראשון לפעילות הקרן היא גייסה כ-40,0000 ₪, ומאז הוקמה נאספו כמעט 100,000 ₪. "אנחנו רק רוצים שפגים יקבלו טיפול טוב כמו שהבן שלנו קיבל, ולתת להם ולהורים שלהם סיכוי לסוף טוב כמו שלנו", סיכמו ההורים הנרגשים. 

>> אם העיקר הבריאות, למה כל כך חשוב לנו מין היילוד?
>> לא בלי ילדיי: לא רואה סיבה לבלות זמן זוגי רק עם בעלי

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים