הרגע שבו את מקבלת את התווית המלחיצה הזו, "הריון בסיכון", הוא אף פעם לא פשוט. בין אם הוכרזת ככזו כבר באולטרסאונד הראשון, שבו התבשרת שיש לך תאומים, ובין אם נהיית "מסוכנת" ממש לקראת הסוף, בגלל שהתבצקת והעלית לחץ דם עד חשד לרעלת – הלחץ לא מרפה, והחרדות מכרסמות.
אז נפתח בהרגעה קטנה: ברוב המקרים, הכל יהיה בסדר. המעקב יהיה צמוד יותר, את תידרשי לגלות הרבה יותר אחריות מהריונית רגילה, אבל התוצאה הסופית תהיה שווה הכל. בינתיים, בלי את הסיבות הכי נפוצות שיזכו אותך בתואר "הריון בסיכון", בתקווה שאת לא עונה על שום קריטריון.
לפני ההריון היית בריאה בדרך כלל?
1. הריון מרובה עוברים. ברגע שיש לך יותר מעובר אחד, את מועברת אחר כבוד למעקב הריון בסיכון. בלי להלחיץ, אפשר לומר שכמעט כל סיבוך הריון מופיע בצורתו החמורה יותר כשהוא מופיע בהריון מרובה עוברים. הסיבוך השכיח ביותר בהריונות של יותר מעובר אחד הוא לידה מוקדמת, אבל יש גם יותר רעלת, היפרדות שליה, מצגים פתולוגיים, וככל הנראה גם יותר סוכרת יותר סיבוכי פגות. הריונות מרובי עוברים מסתיימים לעתים קרובות יותר בניתוחים קיסריים, ומכל הסיבות שמנינו – דורשים מעקב צמוד ומוקפד.
2. סוכרת הריון. אם חשבת שהעמסת הסוכר היא הבעיה הכי גדולה שלך, תחשבי שוב. מי שאכן לוקה בסוכרת הריון נוטה ללדת עוברים גדולים מדי, בעיקר באזור הכתפיים, מה שמגביר את הסיכון לפרע כתפיים: היתקעות של התינוק עם הראש בחוץ והגוף בפנים. בנוסף, סוכרת מעלה את הסיכון למוות של העובר ברחם, ומקפיצה את שיעורי הניתוחים הקיסריים. בניגוד לרוב גורמי ההריון בסיכון, הבעיה עם סוכרת לא מסתיימת ברגע שהתינוק יוצא. תינוקות לאמהות סוכרתיות סובלים מנפילות סוכר חדות אחרי הלידה (ודורשים מעקב רפואי צמוד), וכן נוטים יותר לסבול מצהבת וממצוקה נשימתית, עיבוי של שריר הלב, ירידה ברמת הסידן והמגנזיום וצמיגות גבוהה מדי של הדם.
3. מחלות רקע. ישנן מחלות שלא קשורות להריון, אבל עלולות להחמיר במהלכו ולהקשות גם על הלידה. מחלות לב, מחלות אוטואימוניות (כמו לופוס, מחלת קרוהן ומחלות רבות נוספות), אי ספיקת כליות, מחלות ריאה, אסתמה קשה, מחלות אנדוקריניות כמו פעילות יתר של בלוטת התריס וסוכרת שהייתה לאישה גם לפני ההריון – כולן מאפשרות לרוב הנשים להרות וללדת, אך דורשות יד על הדופק, מחשש לסיבוכים של ההריון ושל המחלה גם יחד בגלל עומס יתר על מערכות הגוף והאפקט ההורמונלי של ההריון. בקבוצה הזו נכללת גם קרישיות יתר של הדם, בעיה שמאובחנת יותר ויותר בשנים האחרונות ועלולה לגרום הפלות חוזרות בטרימסטר הראשון, רעלת הריון חמורה, פיגור צמיחה תוך רחמי של העובר, היפרדות שליה ומות עובר ברחם.
4. דימומים. כמה טיפות דם פה ושם אולי יכולות להלחיץ אותך מאוד, אבל לרוב לא יישאו משמעות רפואית. דימומים רציניים יותר ידרשו מעקב ולעתים גם שמירת הריון, מחשש להיפרדות שליה (מצב שבו השליה נפרדת מדופן הרחם כשהתינוק עדיין בפנים, ומסכנת אותו ואם האם) או שליית פתח (מצב שבו השליה קרובה מדי לפתח צוואר הרחם).
5. רעלת הריון. לתופעה המסתורית הזו, שהרפואה טרם הצליחה להבין מדוע היא נגרמת, אין פתרון ממשי פרט לסיום ההריון. רעלת הריון היא לא הרעלה, אלא תגובה קשה של הגוף להריון, שמתבטאת בעליית לחץ דם, צבירת בצקות משמעותית, הופעת חלבון בשתן, טשטוש ראייה וכאבים ברום הבטן (באזור הכבד). אם יש לך חשד לרעלת, תהיי במעקב צמוד, שנועד לזהות כל החמרה במצב כדי לטפל בך ובעובר בהקדם.
6. עובר קטן או גדול מדי לגיל הריון. כלל האצבע הוא שעובר צריך לשמור על האחוזונים שלו באופן עקבי (ולא להתחיל את ההריון קטנצ'יק ולסיים אותו בגודל מפלצתי, לאו התחיל נורמלי ולצנוח מטה באחוזונים ככל שההריון התקדם). תינוקות גדולים מדי מעלים חשדות לסוכרת שלא אובחנה אצל האם, תינוקות גדולים מדי מעלים חשד לשליה שלא מספקת להם את כל צרכיהם. בכל מקרה, מי שחורג מהנורמה חייב להיות במעקב.
מיעוט או ריבוי מי שפיר
7. זיהומים. ההריון הוא תקופה רגישה במיוחד לזיהומים. מחלות כמו CMV, צהבת, אדמת, טוקסופלזמה, עגבת ואיידס עלולות להדביק גם את העובר, ולכן אם יש חשד שלקית באחת מהן במהלך ההריון, תיאלצי לעבור מעקב ובדיקות שונות, כדי לוודא במידת האפשר כי התינוק יוולד בריא.
8. ריבוי מי שפיר. במקרה הזה, הכמות לא מעידה על האיכות. ריבוי מי שפיר קשור בסיבוכים כמו לידה מוקדמת, פגמים במערכת העיכול של העובר, סיכון מוגבר להיפרדות שליה ולקשר בחבל הטבור וכם עלייה בשיעור מצגי העכוז. אמהות שעברו הריון עם ריבוי מי שפיר גם מועדות יותר לסבול מדימום מוגבר אחרי הלידה, בשל הקושי של הרחם להתכווץ אחרי שנמתח לממדים גדולים מדי.
9. מיעוט מי שפיר. כאשר מדובר במיעוט מי שפיר, יש משמעות מכרעת לשאלה באיזה שבוע התחילו המים להתמעט. בעוד שבשבועות מאוחרים יותר מדובר במצב טעון מעקב אך לא מדאיג במיוחד, בשבועות מוקדמים מדי המיעוט עלול להעיד על בעיה רצינית. מיעוט מים עלול להעיד על דליפת מי שפיר או על בעיה במערכת השתן של העובר, וכן על בעיה בתפקוד השליה. הסיכונים הכרוכים במיעוט מים הם הבשלה לא מספקת של ריאות העובר, לחץ על חבל הטבור וכן פגמים מבניים כתוצאה מלחץ של איברי האם על הפנים והגפיים.
10. לידות מוקדמות. בקטגוריה הרחבה הזו נכללות כל מי שחוות צירים משמעותיים או ירידת מים לפני שבוע 37, ובמקרים מסויימים גם נשים שעברו לידות מוקדמות בעבר. המעקב יכלול בדיקה תכופה של אורך צוואר הרחם, ובמקרים מסויימים אף הוראה לשמירת הריון.
11. מומים ידועים מראש. מומים מבניים משמעותיים אצל העובר, כמו מומי לב, מוח ומערכת עצבים, או מומים כרומוזומליים כמו תסמונת דאון, מחייבים מעקב צמוד לאורך ההריון, בהתאם למום הספציפי, וכן נוכחות של רופא ילדים ורופאים מומחים בתחום שבו נכלל המום בלידה. מומים אצל האמא, כמו רחם חד קרני, דו קרני או רחם דידלפי מחייבים גם הם השגחה צמודה יותר.
12. חוסר התאמה בסוג הדם. אם סוג הדם של האם שלילי (מינוס) ושל התינוק חיובי (פלוס), קיים סיכון לתגובת נגד של האם לעובר, עד כדי הרס הכדוריות האדומות שלו וגרימת אנמיה. כדי להימנע מכך, האם צריכה לקבל חיסון אנטי D, שמונע מהגוף שלה להרוס את הכדוריות העובריות, בשבוע ה-28 להריון, וכן אחרי הלידה ולאחר כל "אירוע מיוחד" בהריון, כמו למשל בדיקת מי שפיר או דימום חריג.
הבהרה: אין באמור לעיל להוות המלצה רפואית או תחליף לייעוץ רפואי.
סייע בהכנת המדריך: ד"ר זהר נחום, מנהל מערך האם והעובר במרכז הרפואי העמק, מקבוצת הכללית