הילדים שהלכו לעולמם מונצחים בתמונות חזקות

סוזאנה באטרווורת היתה סטודנטית בת 23, נשואה לבחיר לבה, מאוניברסיטת וושינגטון, והיא היתה מאושרת. היא ובעלה דאלין הרו וציפו להולדתו של בן ראשון. אלא שאז הגיעה הבשורה המרה: העובר לוקה בתסמונת אדוארדס הנדירה, וגם אם ייוולד, יסבול מתסמינים ואתגרים מרובים. השניים לא אמרו נואש וההריון הגיע לשבוע 35, עד שהעניינים הסתבכו, והתינוק נולד ללא רוח חיים.

את היגון והכאב שבפרידה מהתינוק, שלדבריה היה מושלם ויפהפה מכפי שציפתה, תיעלה סוזאנה לאמנות: פרוייקט צילום מיוחד שפיתחה, לו קראה ״פרוייקט התמונות הריקות״. בפרוייקט ניתן לראות הורים שחוו אובדן דומה, כשהם מציגים את האבל שלהם בעזרת מסגרת תמונה ריקה, שיוצרת בעצם חור, ובתוכה שותלת סוזאנה את הרקע הנשקף מאחוריהם. הריקנות הזאת, שלעולם לא תתמלא, מספרת סיפור, ועוצמתית במיוחד כשהמסגרת ניצבת במקום שבו היה פעם הריון.

״כאמנית וצלמת, רציתי באופן טבעי להפוך את החוויה שלי, של אובדן בני, למשהו משמעותי״, אומרת סוזאנה. ״שמתי לב שאחרי הלוויה, כשקברנו אותו לצד סבתא שלי, הרבה מחבריי ומבני משפחתי לא ידעו איך לדבר איתי על זה, איך לגשת לכאב והאבל ששלי. הם לא ידעו איך להתמודד עם אובדן של ילד. התמונות מנסות לשים זרקור על האובדן בצורה מעט מטלטלת, כדי שהצופה בהן יכיר בעניין, ולא יברח ממנו. אובדן הוא חלק מחייהם של רבים, והמשמעות היא שונה לכל אחד".

לצד כל אחת מהתמונות אפשר למצוא סיפור בגוף ראשון שמתאר את מה ומי שהיה ואיננו. תחושת הריקנות מוזכרת שם שוב ושוב, והמרואיינות מנסות להבהיר את משמעות הריקנות הזאת ולהגדיר אותה. אפשר לקרוא ולחוש קרבה לכל אחת ואחד מהמצולמים. ״התהליך של הצילום מאוד אינטימי ועמוק״, סוזאנה מבהירה. ״אני מעודדת אותם לדבר על האובדן, לתאר לי את מי שאיבדו ולא להשאיר בחוץ אף רגש. את המסגרת אני מבקשת שיחזיקו כפי שהיו מחזיקים את האהוב שאיבדו".

״המשמעות של המילה ריקנות כל כך הרבה יותר גדולה עבורי עכשיו, מתחילת הפרוייקט הזה״, היא מספרת. ״בשבילי עכשיו זה אומר: למלא את החלל בעזרת יצירת קשרים חדשים, להזכר בבני, עם הכאב, לא לשכוח אותו, זה אומר גם שהפצעים שלי יפים, ראויים, אהובים ומותר לחלוק בהם ולהראות אותם. ריקנות זה גם אומר שיש לי ניסיון חיים וחוויה שהופכת אותי לאישה שיכולה לעזור לאחרים שנמצאים במצבים דומים״.

למי שמתקשה לגשת לאדם שחווה אובדן, סוזאנה מציעה לדבר פחות ולהקשיב יותר. ״אנשים אבלים רוצים אוזן קשבת. הם רוצים להחלים ורוצים שיזכרו את המתים שלהם ויאהבו אותם גם אחרי לכתם. אנחנו צריכים שתקשיבו לנו ותהיו נוכחים באמת״. לפרוייקט תגובות חזקות מסביב לעולם, ובקרוב תציג אותו האמנית בהרצאת ׳טד׳ בתקווה לסייע לעוד ועוד אנשים.

>> מה הדבר הכי נכון לומר לאישה שעברה אובדן הריון?