במשך שנים רבות נהניתי לראות עצמי כחלק מהדור החדש - כזה ששואל שאלות, מטיל ספקות, יוצר תקדימים ולא מהסס לחתוך בבשר החי (הייתי מוכרח להיפטר ממשחק המילים הזה, מחילה). נושא ברית המילה והשינויים שחלו סביב המנהג הקדום, מהווים לדעתי את אחת הסוגיות היותר מעניינות בעשורים האחרונים, כזו שמאוד מעניין להביט בה מהצד. הסיפור הופך מורכב יותר כאשר מסתכלים לנושא הזה בפנים.
זוגתי ואני לדוגמה, לא נשואים. תעשיית החתונות המוגזמת והנבזית לעתים, היא דבר שמפריע לי עד כדי כעס. הדבר האחרון שאני משתוקק לחזות בו ביום חתונתי הוא אדם בן 65 שמעולם לא פגשתי, עומד בתור לאוכל עם צלחת ריקה כאילו היה מדובר בבית תמחוי, וכל זאת מכיוון שבעוונותיו הוא עבד פעם עם אבא שלי. פחות הכיוון שלי. אבל תעשיית החתונות וודאי תזכה ממני להתייחסות פרטנית יותר ביום מריר אחר. זו הייתה רק דוגמה לכך שאני מעדיף לראות עצמי כאדם שאינו עושה דברים באופן אוטומטי, אלא משקיע מחשבה ומחליט בצורה שקולה מה טוב בשבילו. או בשביל משפחתו.
אז עכשיו כשזוגתי בהריון, נדרשתי להרהר בדבר סוגיית ברית המילה שהיא מסועפת ורגישה אפילו יותר. לו רק בשל העובדה הפעוטה שאת ההחלטה אנחנו מתבקשים לקבל עבור עולל חסר ישע ובעל קילומטראז׳ של שמונה ימים, בקושי 150 שעות בעולם הזה. הוא איננו יודע עדיין מה הוא אוהב לאכול, הוא לא יודע מה זה גשם, או אורז עם עדשים. הוא לא שמע על זוהר ארגוב או על ואן גוך. הוא מעולם לא ראה כדור פורח, או את סבא שלו נרדם מול הטלוויזיה. הוא קטן, פיצפון, וההחלטות הכי משמעותיות שהוא מקבל כרגע הן להתעורר, לאכול או לישון.
אז באופן טבעי קשה לצפות מהעולל לקחת החלטה כירורגית שתשפיע עליו למשך כל חייו. העניין הוא שלצפות מהוריו לקחת החלטה כזו, זה לטעמי לא פחות אכזרי.
למה נטפלים דווקא לעניין הפעוט של ברית המילה?
במקביל, אין להתעלם מהעובדה, שכל זוג הורים, נאור ככל שיהיה, עדיין לוקח אינספור החלטות עבור ילדו הטרי, חלקן וודאי עשויות להיות קריטיות לא פחות לעיצוב אופיו וחייו, גם אם אינן נוגעות לעיצוב הבולבול שלו. אז למה נטפלים דווקא לעניין הפעוט של ברית המילה? גם לזה יש לי תשובות… כזה אני.. נודניק
ראשית העניין החגיגי - יש משהו על גבול הסוריאליסטי, באירוע בו אדם בעל זקן עצום חותך חתיכה מאיבר מינו של ילד בן 8 ימים, שאת הבכי שלו בקושי שומעים בגלל השיר החדש של סטטיק ובן אל. מה שעלול להיחשב תמוה לא פחות, זו העובדה שלטובת ההליך הכירורגי, ספק טראומתי, מזמינים 250 אורחים ומפטמים אותם בכל מה שהאורחים שהיו אמש בחתונה באותו האולם לא הסכימו לאכול.
זכורה לי לרעה במיוחד חווייה הלקוחה מברית של חבר (של הבן שלו מן הסתם). עמדתי מאחור עם חבר נוסף, מנסה לאכול באמצעות מזלג חד פעמי, כשבקדמת האולם הטקס היה בעיצומו וקהל רב עמד והתבונן. לא הייתה לי שום כוונה לצפות, אבל ליקום הייתה כוונה אחרת בשבילי. מספר אורחים החליטו בתיאום מלחיץ להזיז את הראש, ופתאום נפתח לי קו ראייה ישיר לנקודת החיתוך, לרגע ההוא עצמו בדיוק. הרגשתי את חתיכת הבשר שבפי מחליקה בקושי רב לגרון, בדיוק כמו אותה חתיכת בשר שהשיל המוהל. באותו רגע הבנתי שמשהו כאן לא מסתדר לי.
עניין הדת גם הוא כמובן לא עוזר ברמה התדמיתית - מוסד הדת בארץ (ובעולם) הרוויח ביושר זרם התנגדות תמידי ומתחזק, וקריאת תיגר על מנהגיו הפרימיטיביים לעיתים. במילים אחרות - קל, נעים ופופולארי יותר להתנגד ולהתנגח בכל מה שקשור לדת. זהו נושא רגיש ביותר, ובצדק.
בואו נזלוג רגע לאספקט הדתי - לסבא שלי ז״ל היה מושב שמור בבית הכנסת, ואצלו היינו כמובן עושים את כל החגים. ניתן לומר שאבי היה מסורתי עד שלב מסויים בחייו. מצד שני, משפחתה של אמי הייתה מאז ומעולם חילונית. אצלנו בבית התהוותה עם השנים שיגרה בריאה שבה מכבדים את המסורת והחגים, אך כל אדם מוצא לעצמו את הדרך בה נוח לו לחיות, ובעיקר מאפשר לסובבים אותו את אותה הנוחות.
כמובן שגם השנים הכניסו מעט יותר שפיות על חשבון מסורתיות אוטומטית במשפחה שלי, ובכלל.
זוגתי איננה יהודיה, וכך גם בני לא יהיה יהודי. זה נתון שבעבר, לדוגמה עם אחיי הגדולים, עלול היה להוות בעיה אמיתית מול משפחתי, אך כיום, ההורים שלי הבינו שבמקום להסתכל בסעיף הדת בתעודת הזהות של בת הזוג שלי, הם יכולים לבחור להסתכל על הפנים שלי, ולראות שאני מאושר.
ועם כל זאת, אבא שלי, שאיננו אדם צעיר ולאחרונה גם לא תמיד בריא, אמר לי שזו הבקשה שלו. הוא קיבל בגבורה את העובדה שהנכד (השמיני) שלו לא יוולד בארץ ולא יהיה יהודי, אבל עדיין גם לו וגם לאמא שלי עניין המילה חשוב מאוד. פסיכי וצפוי במקביל.
ויש כמובן את העניין האסתטי/בריאותי. כולנו מכירים את הטענה על פיה הליך ברית המילה מקבל הצדקה לא רק מהכיוון הדתי, אלא מתוך שיקולי בריאות ואסתטיקה. על פי אותו העיקרון גם אכילת בשר וחלב יחד איננה בריאה. קו המחשבה הזה, יחד עם ההתנערות (כביכול) מהדת, הולידו את הטרנד של ברית מילה באמצעות כירורג שאינו איש דת, בסביבה רפואית או לפחות סולידית יותר מאשר חאפלה באולמי בונבון.
אז מה עושים עכשיו?
ראשית אקדים ואומר - אין לי מושג לגבי העניין הרפואי, אבל זה מרגיש לי מעט ״פישי״. אם לא היה ספק באשר לחיוניות הרפואית, הרי שניתן היה לצפות שאחוזים ניכרים מההורים במדינות אירופה למשל, היו בוחרים גם לבצע מילה שכזו. והם לא. שאלתי.
לגבי אסתטיות - זו בכלל מילה או טיעון לא רלוונטיים לטעמי, יש פה כבר עניין של טעם אישי, ויש כאלה שיחשבו שלפנק את התינוק בפירסינג בפופיק זה יותר אסתטי. לא נראה לי שייך.
טיעון נוסף ולא פחות שכיח הוא ״ אני לא רוצה שהילד שלי ירגיש שונה״. יכול מאוד להיות שזהו בכלל הטיעון המרכזי, זה שנוגע בעצבים החשופים של הפחדים הכי כמוסים שלנו. על זה אני יכול לענות בפשטות האישית והנאיבית שלי, בדרך שבה אני רואה את הדברים : הילד שלך ירגיש איך שאתה תעזור לו להרגיש. הכלים לתת לו להרגיש שייך ויחד עם זאת מיוחד, נמצאים אצלכם בידיים, ולא אצלו בין הרגליים.
כל הלבטים הללו, ליוו אותי בשנים האחרונות ברמה התיאורטית בלבד. עכשיו הם הופכים להיות ממשיים ורלוונטיים מתמיד. הסיטואציה בה אני יוצא למסע הזה יחד עם בת זוג שגדלה במקום ובתרבות אחרים לחלוטין, הופכים את המצב ליותר מסובך והרבה יותר מעניין. הצצה דרך העיניים שלה, נותנת מבט הרבה יותר אובייקטיבי, בריא וקר (גרמניה כבר אמרתי?).
מה היא אומרת בעצם ההסתכלות האובייקטיבית? בדיוק מה שאומרת בת הזוג שלי - אני צריכה סיבה טובה מדוע לעשות את זה. בכל זאת מדובר בהליך כירורגי וזה די מטורף לעשות את זה בלי שיש איזושהי סיבה ברורה.
ופה מגיע הבלגאן האמיתי - אני יושב מולה, מבין לחלוטין מה היא אומרת ואת הצדק שעימה, ועדיין לא מצליח להסכים. ברגע האמת, כשכל התעמולה שלי נגד ברית המילה עומדת למבחן מעשי, אני מוצא את עצמי מנסה לשכנע אותה שאולי בכל זאת נחשוב על זה. מוצא את עצמי משתמש בטיעונים של בריאות ואסתטיקה, של שייכות. וכל אותו הזמן אני יודע בתוכי שהיא צודקת ומנסה להבין על מה בעצם אני נלחם.
אולי זה קשור לכך שאני רוצה שהבן שלי יהיה ״כמוני״. אולי זה קשור לרצון לרצות את ההורים שלי. אלה סיבות שלא צריכות להתערב בסלסילת השיקולים, אבל כנראה שהן שם. אני מרגיש שבשביל לקבל החלטה אני זקוק לעוד זמן. הבשורות הטובות הן שיש לי מקסימום עוד חודשיים להחליט. מבטיח לעדכן.
>> בפעם הקודמת: מתן לוי בדרך להיות אבא ב... גרמניה?!