"אי אפשר להתחמק מזה. הסיקור של ההריונות והלידות של סלבס פשוט מופיע בכל מקום, ואנשים שלא יודעים מה ההבדל בין מיילי סיירוס לטבח בסוריה יודעים בדיוק שאת השמלה שלבשה קייט אחרי הלידה עיצבה ג'ני פקהאם, והשמיכה של הנסיך הקטן היא של עדן ואנאיס. אבל מטבע הדברים, אחרי שכולם מתלהבים מההיריון ומהלידה, עדיין צריך לדווח על משהו – ואז המציאות כבר זוהרת הרבה פחות.
"הרשו לי להחזיר אתכם כמה שנים לאחור, ל-2006. אנג'לינה ג'ולי וקייטי הולמס היו בהריון, והדיווחים היו מלאכיים וקסומים. כולנו התעסקנו בבטן המושלמת שלהן, ניסינו לנחש אילו עריסות מוזהבות הן יקנו, דנו בחיתולי היוקרה שהן יכולות להרשות לעצמן וכססנו ציפורניים במתח לקראת הלידה. כיום, עיקר הדיווחים על התוצרים של ההריונות הקסומים והלידות הברוכות הללו מתמקדים בעקבים שסורי נועלת מאז גן טרום-טרום חובה, או הגמישות המגדרית שמגלים הוריה של שילה בכל הקשור לבחירותיה האופנתיות הגבריות למדי.
"וכעת, אחרי שחבטנו מספיק בשתי האימהות הללו, כולנו מתרכזים בתהייה: אילו אמהות יהיו קייט מידלטון וקים קרדשיאן, הבשר הטרי בשוק האמהות המפורסמות. כולם בטוחים (וכותבים) שקייט תהיה אמא מעורבת ואכפתית, בעוד שקים תהפוך את בתה למכונת כסף, כנהוג במשפחתה. אבל ההנחות האלה אומרות יותר עלינו מאשר עליהן. אנחנו משתמשות ב"כשלונות" של האמהות המוכרות– כמו תמונה לא מחמיאה או העובדה שחזרו לעבוד מוקדם מדי לטעמנו – כדי להתנגח בהן, למרק את המצפון של עצמנו ולהרגיש קצת יותר טוב בתוך מערכת הציפיות המטורפת של הסביבה – ובעיקר שלנו – מאיתנו.
>> שעון חורף: איך מתמודדים עם שעת ההתעוררות המוקדמת?
>> תינוקות מחייכים: למי אכפת שזה רק רפלקס