עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, עניין תרומות הזרע הופך למורכב יותר ויותר. פעם בכמה זמן עולים, בעיקר בארה"ב ובבריטניה, סיפורים על מרפאות פוריות המשלמות לגברים על תרומות זרע, ומשתמשות בדגימות הרבה יותר מכפי שסוכם, ובאיזורים מצומצמים, ובכך מייצרות, בין היתר, סכנה אמיתית לגילוי עריות. ד"ר ברייס קלירי מאוראגון, רופא משפחה מוערך, נשוי ואב לארבעה, הוא אחרון הכוכבים בסיפור כזה.
קלירי תרם זרע למרפאה באיזור מגוריו לפני שלושים שנה. אז היה סטודנט צעיר לרפואה באוניברסיטת אורגון למדע ובריאות, וגויס בידי מרפאת הפוריות של המוסד האקדמי על מנת לתרום מזרעו לכמה מהמחקרים והניסויים שנערכו בקמפוס. על פי תביעתו של קלירי, הובטח לו שהדגימות שישתמשו בהן ילכו לנשים שחיות בכל איזור החוף המזרחי, ומחוץ לאורגון, ושמקסימום חמישה ילדים יווצרו מהדגימה. התוצאה היא אחרת. על פי הרישומים, לאחר התקופה ההיא, יצר הזרע האנרגטי עוד 17 ילדים.
"חייבת להיות שליטה כלשהי," הוא מתראיין עכשיו, עם תחילת ההליך המשפטי. "זה חוסר אחריות משווע להציף איזור מסוים בחומר גנטי אחיד. אני לא זוכר אם ההבטחה שהם נתנו לי הייתה כתובה על נייר או חתומה, אבל היא הייתה ברורה והיא נאמרה." האוניברסיטה מגיבה בינתיים בלקוניות ומבטיחה כי היא מתייחסת למקרה ברצינות המתבקשת ולא חושפת כעת פרטים מאחר שקיים חסיון רפואי.
הגילוי התרחש בשנה שעברה, אז נרשם קלירי לאתר לחיפוש קשרים ביולוגיים וגילה שרק בסביבתו הקרובה יש 17 ילדים שהוא אביהם הביולוגי. אחת מהילדים הללו היא אליסן אלי בת ה-25, שגם היא מוטרדת מאוד מכמות האחים האדירה שלה. "זה מאוד מורכב רגשית, והכניס אותי קצת להלם," היא מודה. "פגשתי כמה מהאחים כבר, ואני צופה שנשמע מעוד כמה, ככל שיותר אנשים ילכו ויעשו בדיקות גנטיות. זה מלחיץ, הילדים שלי בקלות יכולים להיות פתאום בקשרים עם בני דודים שלהם, לצאת איתם, חלק מאיתנו למדנו ביחד בבית ספר ולא ידענו מזה בכלל. הילדים שלי יצטרכו לעשות בדיקות די.אן.איי לפני שהם מתחילים לצאת עם מישהו ברצינות. זו בעיה."
"מדובר בתעשייה המגלגלת 6 מיליארד דולר בשנה ואין עליה מספיק רגולציות", מסביר דב פוקס, מומחה לתחום פקודת הרופאים באוניברסיטת סן דייגו. "בנקי זרע לא מנהלים רישום מספק של כמה דגימות נכנסות לשימוש מכל תורם, וקשה להיות מופתעים כשיש שימוש יתר, טעויות ותקלות אחר כך."