חטפו לי את הילדה!
"למזלי התברכתי בתינוקת שחולה על מנשאים, היא יכולה לגור במנשא וההרגשה של תינוקת צמודה לגוף הייתה מאוד מוכרת לי בחודשים הראשונים. יום אחד היינו בחנות ספרים, ובגלל המעברים הצרים שם הוצאתי אותה מהעגלה והנחתי במנשא. דפדפתי ובחרתי, היא נרדמה בינתיים ואחרי כמה דקות, כשחזרתי לעגלה, חשכו עיניי: התינוקת לא הייתה שם! מיד התחלתי לצרוח ולבכות, 'איפה היא?! חטפו לי את הילדה!', אבל תוך שנייה הנחתי את היד על הבטן והרגשתי שהיא במנשא. לא רק שלא חזרתי לחנות הזו מאז, אני מקפידה ללכת בצד השני של המדרכה כשאני באזור".
מה קרה לך לעזאזל?
"ערב אחד הבן שלי נרדם מוקדם, ואני ובעלי חגגנו. הכנו פופקורן, הבאתי בונבוניירה שקיבלתי ללידה ועוד לא פתחנו, פיצוחים – בקיצור, פתחנו שולחן בסלון וראינו סרט. בעלי נרדם, ואני החלטתי להיות מפרגנת ולפנות הכל. הבאתי שקית אשפה וזרקתי פנימה את הקליפות של הפירות והפיצוחים, את השקיות של הפופקורן והעטיפות של השוקולדים, והחזרתי את בקבוק הקולה למקרר. בבוקר בעלי נראה ממש עצבני, ושאלתי אותו מה קרה לו לעזאזל – ואז הוא אמר לי שאם לא רציתי לפנות - לא הייתי צריכה לעשות את זה, אבל הוא לא מבין איזו שטות ילדותית עשיתי כדי להעניש אותו כשהכנסתי את הזבל למקרר וזרקתי לו את הקולה לפח".
יש הפסקת חשמל, אלוהים!
"יש לנו תאומים, והיה לי נורא חשוב להניק. עוד לפני שהם נולדו קניתי משאבה דו צדדית מעולה, ודי מהר נכנסנו לשגרה של שאיבות והנקות, שתקתקה כמו שעון. אמנם לא הצלחתי לצבור חלב קפוא, אבל כן היה לי מספיק כדי להניק ולשאוב לתאום השני. בלילה הייתי מתעוררת כדי לשאוב, ולילה אחד נכנסתי לסלון, הדלקתי את האור ואת הטלוויזיה והתיישבתי ליד המשאבה. התחלתי לחבר את הגביעים והצינורות, ופתאום האור כבה. התחלתי לבכות בהיסטריה, רצתי להעיר את בעלי ואמרתי לו: 'יש הפסקת חשמל, איך אני אפעיל את המשאבה?'. הוא קם, ניסה להרגיע אותי אבל כשהוא נכנס לסלון הוא קלט עם מי יש לו עסק. הטלוויזיה עדיין הקרינה את "האנטומיה של גריי", ומה שבסך הכל קרה היה שהנורה נשרפה. מרוב שהתפדחתי, לא הערתי אותו להאכלה, ופשוט נשארתי ערה והתפדחתי בסלון".
רגע, זה לא הקוד?
"אני מודה שבחופשת הלידה בזבזתי לא מעט כסף. הייתי מסתובבת כל היום בחוץ, בבתי קפה, רוכשת בגדים לתינוק – בקיצור, חגגתי. יום אחד הלכתי להוציא מזומן, והכרטיס נבלע לי. ישר נכנסתי לסרטים שאנחנו במינוס מטורף, שיבטלו לנו את האשראי ולא יהיו לנו צ'קים ושעוד שנייה אנחנו ברחוב. רק כשהתקשרתי לבנק בבכי, קלטתי שפשוט הקלדתי שוב ושוב את הקוד של האינטרקום בבית, במקום את הקוד של הכספומט".
בא לך לנשנש בונזו?
"לא נעים לי להגיד כמה זמן אחרי הלידה זה קרה, אבל בואו נגיד שלבת שלי כבר היה יום הולדת אחד לפני האירוע. בשבת, פעם בשבועיים, אנחנו רוחצים את הכלבה. בקיץ אנחנו עושים את זה בחצר, אבל בחורף אנחנו מכניסים אותה לאמבטיה שלנו. שבת אחת שטפתי אותה בצהריים, ובערב, כשיצאתי מהמקלחת, בעלי חיבק אותי ועשה פרצוף מוזר. בקיצור, השתמשתי בשמפו שלה, שנשאר במקלחת. הוא לא עוזב אותי מאז, כל הזמן שואל אותי אם בא לי לנשנש קצת בונזו ונובח כשהוא רואה אותי".
אחי, איפה האוטו שלי?
"מתישהו במהלך חופשת הלידה האוטו שלי היה במוסך, אז הקפצתי את בעלי לעבודה והמשכתי עם הקטנה לקניון. חניתי בחניון, הוצאתי את העגלה מהבגאז' והייתי הכי מבסוטית איך אני מסתדרת לבד. ישבתי איתה בבית קפה, ותוך כדי שאני מניקה ואוכלת ביד אחת קיבלתי טלפון מבעלי, ששאל אם הכל בסדר. אמרתי לו שברור, אבל עוד לפני שהשווצתי איזו סופר וומן אני הוא שאל אותי למה השארתי את הרכב מונע בחניון. בגלל שלא רציתי שיהיה לה חם עד שאוציא את העגלה השארתי את הרכב מונע, רק ששכחתי לכבות אותו – ולמזלי עברו שם אנשים טובים שהתקשרו למספר שהיה על הרכב, כדי להודיע".
חשוב לשטוף פנים כשמתעוררים בלילה
"התינוקת שלי הייתה מתעוררת מלא בלילה, ונרדמת רק בתנוחה מאוד מסויימת: אנכית לגמרי, תוך כדי נדנודים. לילה אחד היה תורי לקום כשהיא התעוררה, הרמתי אותה מהמיטה והתחלתי לנענע. אחרי איזה שתי דקות, כשקלטתי שהיא לא מפסיקה לבכות, הסתכלתי רגע – וראיתי שהכל בסדר, רק שהחזקתי אותה הפוך, עם הראש למטה. התחלתי לבכות ונלחצתי שאולי עשיתי לה נזק בלתי הפיך, ומיד התקשרתי למוקד, שם אמנם צחקו עליי אבל הרגיעו אותי. מאז אני שוטפת פנים לפני שאני קמה אליה, ולא משנה כמה פעמים היא מתעוררת בלילה".
שכחו אותי בבית
>> בפעם הקודמת: סיפורים קורעים של טפשת הריון
>> לכל הוידויים של "מדברות מהבטן"