רגע לפני שאמא שלי ילדה אותי, עדיין לא היה לה שם עבורי. בסופו של דבר, הייתה זאת פטירה במשפחה שקבעה איך יקראו לי. דודה רחוקה בשם לילי נפטרה זמן קצר לפני לידתי, ובעלה ביקש לשמור את שמה. אמי, אישה טובה בשם טובה, הקשיבה לבקשתו ונענתה בחיוב.
"האמת שמאוד אהבתי את השם הזה", היא תאמר לי לאורך כל ילדותי. "לילי זה שם שמתנגן טוב על הלשון". ובינינו, גם סכום כסף נדיב מהירושה עזר לה מאוד להתחבר וללאהוב את השם. לזכותה ייאמר שסכום הכסף הגיע אליי ואל אחי בבגרותנו. כך שכוונותיה היו טהורות לחלוטין.
השם של אלה היה הדבר היחיד שהסכמנו עליו מההתחלה
אבל כסף, כך מסתבר, לא בהכרח קונה אהבה. או השלמה. כי אני מצדי שנאתי את שמי עד גיל מבוגר. הוא נראה לי זר, זקן ובעיקר הרגיש לי כמו כוכבת פורנו זולה. בעוד שליבי או גילי נראו לי חמודים, לילי היה בעיקר כבד ולא ברור.
רק בשנים האחרונות, למדתי לאהוב אותו, ובעיקר להעריך את העובדה שהוא די ייחודי ונדיר. ובאופן אירוני משהו, דומה שהיום הוא דווקא הפך להיות מבוקש למדי.
בעוד שאמי לא חשבה על שם עד הרגע האחרון, כשהגענו לבחור שם לתינוקת בהריון הראשון, זה היה הדבר הראשון שיניב ואני הסכמנו עליו. ולא, זה לא מובן מאליו בכלל. כבר בחודש שלישי, ידענו שיקראו לה אלה. אלה אלמליח. במלעיל. לא כמו העץ. זה נשמע לנו כמו אחלה שם לשדרנית רדיו. וזה, תודו, שם שמתנגן על הלשון כמו שיר נפלא ומדבק. אלה אלמליח. חיזרו על זה כמה פעמים, ותתמכרו בעצמכם.
לא סיפרנו על השם הזה לאף אחד. שמרנו עליו בסוד. ולא כי חששנו שמישהו יגנוב לנו אותו, אלא יותר מהפחד מעין הרע. מצד שני, גם לא בדקנו אותו, לא חקרנו אודותיו, לא ניסינו להבין מה המספר הנומורלוגי של השם, ומה זה יגיד על הילדה. פשוט כל כך אהבנו אותו שלא הזיז לנו.
קצת לפני הלידה, מישהו המליץ לנו לחשוב על עוד אפשרויות כי "אולי השם הכמוס הזה שלכם לא באמת יתאים לתינוקת כשהיא תגיח לעולם". אז לעצמנו חשבנו על איילה. או אלונה. סתם כדי לצאת מדי חובה.
ברגע האמת, כשאלה יצאה לעולם, עוד לפני שאפילו הבטתי בה, אמרתי לאמא שלי: "רוצה לדעת איך קוראים לה?" וחשפתי את שמה. מיד אחרי שהצהרתי זאת באופן פומבי, הבטתי בתינוקת הקטנטונת, והנהנתי. "כן, ככה בדיוק אלה צריכה להיראות".
גם בהריון הזה, אני סגורה על השם עוד מחודש שלישי
אז נכון שיש את אלה שרואים את התינוק ופתאום מבינים שהוא בכלל לא השם שהם חשבו עליו. אבל היי, אם הייתי צריכה לקרוא לה לפי הדרך בה היא נראתה כשהיא רק נולדה, זה היה משאיר אותי עם שתי אפשרויות בלבד: "ברורה למדי" או "ארוכה במיוחד". תודו שמדובר בשני שמות מוזרים במיוחד.
גם בהריון הזה, אני סגורה על השם עוד מחודש שלישי. זה ברור לי. וגם הפעם אני שומרת אותו בסוד. וגם הפעם זה קורה מפחד, מחשש, שמא משהו יסתבך עד הרגע האחרון.
כאילו להצהיר על השם מראש הופך את זה לאמיתי לגמרי עוד לפני שזה קורה על אמת. אז אני לא אגלה אותו. אבל אני יכולה לומר שהוא שם ממש יפה. אמיתי. אובייקטיבי. ושהוא מתכתב עם אלה (ולא, זה לא אלי). וזה מתכתב גם עם אלמליח. וזה שם של חתיך על. וחכם. ויצירתי. ומוכשר. ורומנטיקן. (כן, הפעם דווקא קראתי קצת על משמעות השם).
עכשיו רק צריך לחכות שהוא ייצא לאוויר העולם, ולראות אם השם הזה יישב עליו טוב. או שלא. זה לא באמת משנה. כי עם כל הכבוד, לקרוא לו "מאובזר היטב", נראה לי שיהיה בעייתי במיוחד.
אז מה אתם אומרים: איך יקראו לו? רמז: מדובר בארבע אותיות. טפו טפו טפו