עם היוולדו של אוהד, חשבתי שאני כבר יודעת הכל. בכל זאת, יש לי כבר ילדה אוטוטו בת 3 בבית שהשתפשפתי עליה טוב טוב. לחתל? קטן עליי. להאכיל? הצחקתם אותי. להיזהר שלא יהיו מסמרים, שברי זכוכיות או רחמנא ליצלן - אבק על הרצפה? ברור! להקפיד על טמפרטורת המים, החדר, והחלב? רק מלהריח אני כבר מזהה שמדובר ב-37 מעלות בדיוק.
אבל אלוהים, כמה מעט ידעתי. או נכון יותר: כמה הרבה שכחתי. הנה רק חלק מהדברים שחשבתי שאני יודעת וזוכרת, וגיליתי שיש לי עוד הרבה מה לשנן עד הילד הבא.
עוד בבית חולים: שכחתי כמה רע אפשר להיראות אחרי לידה
השיבו על סקר גולשים1. שכחתי כמה לידה זה כואב. ובלי אפידורל? זה פשוט התעללות.
2. שכחתי שתפרים זה לא טיול בפארק. שקר: זכרתי שזה נורא. אבל בלי אפידורל? בחייאת רבאק. האם האישה ההרה לא סבלה מספיק עיסוי פירנאום ותרגילים לחיזוק רצפת האגן בחייה? סליחה, את מי אפשר לתבוע כאן?
3. שכחתי כמה נוראים הם החלוקים בבתי החולים. וכמה גדולות הן התחבושות. באופן מפתיע כשמשלבים בין השניים – מדובר בזיווג משמיים. החלוק הפתוח ורחב המידות מאפשר לנו להסוות היטב את כל אותן שבע-שמונה-עשר תחבושות מביכות בבת אחת ולהיראות כאחת האדם, רק עם אוהל נוראי עלינו.
4. מצד שני, רק תנסי ללבוש אותם עם סקיני. כך שמי שחשב על החלוק הזה, כנראה ידע מה הוא עושה.
5. שכחתי את עוצמת הווליום בתינוקייה. לימים, אני אזכיר לעצמי שאם הקטנטנים האלה ישנו מעולה כשעשרה תינוקות צווחים להם מעל ראשם, אז צלצול אינטרקום קצר בשמונה בערב זה הדבר האחרון שיפר את השינה שלהם בבית.
6. שכחתי כמה האוכל בבית החולים נוראי. פלאשבק נוראי לשליש הראשון, בו לא הפסקתי להתחבק עם האסלה.
7. מצד שני, שמחתי להיזכר כמה נחמד היה לקבל טייק אווי של סושי. או שווארמה והמבורגר משובח מהקניון שממול בכל ביקור.
8. שכחתי כמה רע אפשר להיראות אחרי לידה.
9. שכחתי איך העובדה הקודמת עדיין לא מונעת מאיתנו לקבל פני אורחים. הרבה אורחים.
10. שכחתי שמשפט כמו "בואנה, את הרבה פחות נפוחה, הא?" הוא בעצם מחמאה. ואולי המחמאה הכי גדולה שאפשר לשאוף אליה אחרי לידה.
11. שכחתי מה קורה לפטמות שלנו אחרי. אבל אני די בטוחה שאם פטמות יכלו לדבר, הן ודאי היו בוכות ודורשות טיפול פסיכולוגי מקיף.
12. שכחתי כמה ענוג הוא הרוגע בו אפשר לסמס לכל החבר'ה שאנחנו כבר אחרי.
13. שכחתי כמה מופלא הוא הרגע לראות לראשונה איך נראה החבוב שבעט בי כל ההריון. אז זה אתה, הא?
בבית: שכחתי שגזים הם מכה
13. שכחתי שלהלביש בגד גוף לעולל דרך הראש זאת אחת המשימות הכי מפחידות שיש. גאד.
14. שכחתי כמה חרדלי הוא הקקי. אגב זה בסדר, הצבע הזה?
15. שכחתי גם כמה הוא מסריח. קקי של יונק לא מסריח, יה רייט.
16. שכחתי כמה חיתולים צורך עולל קטן.
17. ושאף פעם לא עושים מבצעים והנחות על חיתולי ניו בורן.
18. שכחתי שגם בפעם הראשונה לא הבנתי למה, לעזאזל? לא סיבה נוספת לצאת לשדרה בקיץ?
19. שכחתי איך זה מרגיש לחתל ולהשקיע 5 דקות תמימות בלהלביש. בזהירות שמא אף יד שברירית לא תישבר לנו, רק כדי לשמוע את הצליל המוכר של קקי חוזר ברגע שסגרת את כפתור האחרון בשכבה השנייה של האוברול.
20. ובאותה נימה: שכחתי כמה כפתורים יש באוברול קטנטן. גאד דאם איט!
21. שכחתי שכשאומרים שילד אמור לישון 16 שעות ביממה. הדגש הוא על "אמור".
22. שכחתי שכשאומרים שתינוק אוכל כל 3 שעות, זה בעצם אומר שהוא אוכל במשך שעה. אחר כך הוא מתקשה להירדם במשך שעה נוספת ועושה טובה שהוא תופס תנומה של רבע שעה לכל היותר. תעשו חישוב מה נשאר לי.
23. שכחתי כמה זה בלתי נסבל לא לישון בלילה.
24. סליחה, שכחתי כמה זה בלתי נסבל לא לישון.
25. מצד שני, הופתעתי להבין כמה שעת שינה אחת רצופה ביום מספיקה לנו לשבוע שלם.
26. שכחתי איפה הקונסילר, לעזאזל.
27. שכחתי כמה כלבה אני יכולה להיות בבוקר שאחרי לילה לבן.
28. שכחתי שבשלב הזה מדברים רק באחוזונים.
29. כשנזכרתי, שמחתי שהפעם זה מעניין אותי כקליפת השום.
30. שכחתי שגזים זה מכת עולם.
31 . ועוד יותר שכחתי שאין מה לעשות נגדם. מלבד לאבד את השפיות, לחפש את אלוהים ולסגור את החלונות שמא יתלוננו במשטרה שאנחנו מתעללים בעולל.
32. מצד שני, שכחתי כמה כדור פיזיו מציל משפחות. אולי הוא לא תרם לי בפילאטיס, אבל היי – הוא חזק עם גזים.
33. שכחתי כמה גרעפס הוא אקוטי אחרי כל ההאכלה. בהתחלה עוד זלזלתי בו. היום אני מלאת ההערכה לתפקיד הגרעפסים בשרשרת החיים השפויים.
34. שכחתי שכבר בגיל עשרה ימים יש להם קפיצת גדילה. היית מצפה שהם יירצו לישון כל היום ולגדול בנחת, אבל לא, הם דווקא מעדיפים לחיות לך על הציצי במשך יממה לכל הפחות ולעשות את הקפיצה הזאת על הפטמה.
35. שכחתי איך נראה ציצי של אישה שאינה על תקן כוכבת פורנו.
36. שכחתי את הצליל הנוראי של שאיבת החלב.
37. שכחתי כמה חצופים הם האנשים הזרים שישאלו אותך ברחוב: את מניקה? הרבה לפני שיגידו לך מזל טוב.
38. שכחתי כמה זה כאב לי גם בפעם הראשונה.
גם למדתי להכיר דברים חדשים
39. לראשונה פגשתי בולבול לא נימול.
40. הכרתי מוהל שחושב שהוא מצחיק כשהוא מניף את התינוק ביד אחת. כן, אתה מיומן ומקצועי. נכון, אתה כבר עושה את זה בעיניים עצומות (אבל לא אצלנו, כן?). אבל אולי קצת יותר בעדינות? הוא לא בובה.
41. למדתי מה זה פיפי בקשת היישר לקרנית של העין. לשמחתי זה קרה רק פעם אחת. אבל יש לי תחושה שזה רק הסיפתח.
42. למדתי שגרעפס של תינוק זכר לא דומה לגרעפס של נקבה. כן, כבר בגיל הזה אנחנו לומדות להיות מעודנות ושקטות יותר.
43. סורי, אבל אי אפשר לומר את זה בגזרת הקקי.
44. למדתי שבגזרת הגרדרובה – בנים הם בהחלט במיעוט.
45. הופתעתי לגלות שעל אף הדעה הרווחת, לחתל בן זה ממש אבל ממש לא יותר פשוט מלחתל בת. מה לעזאזל עושים עם שק האשכים המקומט והקטנטן הזה? מרימים אותו? מזיזים אותו? מה?
46. למרות שחשבתי שהלבשתי את אלה בכל צבעי הקשת, הגברת בעיקר לבשה ורוד. מה שאומר שאוהד הוא תינוק שמאוד אבל מאוד מחובר לצד הנשי שלו.
47. נדהמתי לגלות שאלה הגוזלית שתמיד נראתה לי כמו הדבר הכי קומפקטי שיש היא בעצם ענקית. יש לה ידיים ענקיות. רגליים ענקיות. לא צריך לתמוך לה בראש והחיתול שלה, מידה 4 פלוס, יכול לאכול את הניו בורן של אוהד.
48. שמחתי לגלות שאלה לא רוצה להרוג את אחיה הקטן. או להזדכות עליו. או לדרוך עליו. או לטלטל אותו. נהפוך הוא- היא רק רוצה לחבק ולנשק אותו.
49. אגב, זה לא פחות מסוכן. אבל היי, לפחות הכוונות שלה טובות.
50. הכי הופתעתי לגלות שזה נכון מה שכולם אומרים: הלב הזה שהתפוצץ מאהבה לאלה וחשב שאין לו עוד מקום להכיל ולאהוב בכאלה רמות בלתי אנושיות - טעה. הוא מסוגל לכל כך הרבה יותר.
וזוכרים את סיפור הלידה של אוהד? אז בואו תזכרו