אלה מציירת
וזה עוד כלום לעומת איך שהיא גוזרת | צילום: לילי שרצקי אלמליח, צילום ביתי

מיכל השכנה בחודש תשיעי להריונה השלישי. היא צפויה ללדת באמצע אוגוסט. סיפור מאתגר לכשעצמו, הא? עכשיו תוסיפו לזה שני בנים זאטוטים בבית (אחד בן חמש, השני בן שנתיים וחצי) ובעל אחד שהוקפץ לצו 8. פנאן, ללא ספק.

אנחנו נפגשות בגינה למטה עם כל ילדי הבניין. כולם משחקים, משתוללים ושומרים על מרחק יריקה ואזעקה מפתח הבית. מיכל ההריונית המתקדמת בדיוק עסוקה בניגוב ישבנו של הקטנצ'יק שנמצא עמוק בתהליכי גמילה. היא מתכופפת, מנגבת, מרימה וזורקת, וברגע אחד של פסק זמן היא אומרת לי: "אני מנסה לחשוב חיובי, אבל אני לא מצליחה לחשוב על דבר אחד טוב בקשר למבצע הזה".

מקלחת, אוכל, אזעקה ולישון

בעודי מהרהרת ומנסה להעלות בראש לפחות שלוש דוגמאות לדברים טובים, נשמעת אזעקה. אני כבר יודעת היטב איפה כל אחד מילדיי נמצא: אלה עם ה-BFF שלה, שקד, מימיני - ואמא של שקד עליהן; אדווה בידיים של יניב; ואוהד משחק לו במרחק של שישה מטרים ממני, לבד. אני מתחילה לרוץ לעברו אבל ילד נכנס לי בין הרגליים. הוא נופל. גם אני מועדת, דופקת סיבוב פירואט וחליקה מפוארת על הרצפה – לא לפני שאני כמעט לוקחת איתי עוד שכנה הרה ואהובה. אני נוחתת היישר על הישבן המשובח והעסיסי שלי, ורק רואה את אוהדי שלי רץ ובוכה. שכנה נוספת מצליחה לאסוף לי אותו. אני מרימה את עצמי ולוקחת אותו לזרועותיי, חרדה ופצועה. וזה נראה לי בדיוק המקום להתחיל:

1. תודה לצוק איתן ולאזעקות שגרמו לי להתאהב בכיפת הברזל האישית שלי: הצלוליט. גוש הקוטג' המרופד שמקשט לי את הלחי הימנית של הישבן ריסן במעט את הפגיעה. עכשיו כואב לי, אבל קצת פחות.

2. אין כמו אזעקה טובה כדי לפנות גן שעשועים עמוס מילדים בדקה אחת. תודה שזה קורה גם כל הזמן בשעה שבע. בדיוק הזמן למקלחות.

3. אפרופו מקלחות – אנחנו מתקתקים אותן משהו-משהו. אחרי הכול – אתם מכירים את הלקסיקון החדש: מקלחת, אוכל, אזעקה ולישון.

4. סוף סוף ובשעה טובה – התפנינו לסדר את הממ"ד. אין כמו מבצע טוב כדי לטפל במחסן הזה.

5. מכיוון שהילדים גם ישנים כעת בממ"ד (על מזרונים) – אנחנו עושים אחלה מסיבות פיג'מות. אתמול, למשל, הייתה אזעקה בתשע בערב. אוהד התקשה להירדם כשפתאום ראה את אבא, אמא ואדווה נכנסים בהפתעה. "מה אתם עושים?", הוא שאל. הפתענו אותו בקריאת סיפור. הילד הרוויח.

6. אה, גם קוראים הרבה יותר סיפורים. הרבה יותר. כלומר, יותר מאי פעם. כלומר, חוזרים להקריא סיפור לפני השינה.

כוסית בדכאון, אבל כוסית

7. המבצע מכניס אותנו לכושר.

8. ולחרדה. ככה שגם לא אוכלים יותר מדי.

9. הופה, עוד כמה ימים ואת כוסית. כוסית בדיכאון אבל כוסית. זה עדיין תופס.

10. את מבלה יותר זמן עם הילדים. בהתחלה זה מוזר לך, אחר כך את דווקא נהנית מזה.

11. יש יותר יצירה. גם אם היא על הראש שלך, אבל את פתאום מגלה שהילדה שלך ממש יודעת לגזור.

13. והילד פיקאסו קטן. במיוחד כשמדובר במשטחים חלקים כמו שולחן או קיר.

14. את גם מגלה כמה התגעגעת ליצור בעצמך. חכו-חכו שתראו את המקרמה שעשיתי שלשום.

15. את מבשלת יותר. או אופה.

16. הבעיה היא שלא הכול מצליח. אבל היי, את מנסה דברים חדשים.

18. בזכות קבוצות הווטסאפ שנפתחות כמו מנהרות בחדרי אוכל - סוף סוף זכית להכיר את כל הורי הגן.

19. כך גם השכלת להבין מי הם החרדתיים/העסקנים/האחראיים ואלה שלא ממש שמים.

20. תופתעי לגלות איפה את ממוקמת ברשימה.

21. בימים אלו, כשאת מתבקשת להוציא את הילד מהגן מוקדם יותר, לפני שנת הצהריים שלו - את גם מגלה חוסן מהו.

22. כן, את יותר חזקה ממה שחשבת.

23. אבל הגננות חזקות ממך הרבה יותר.

הרמטכ"ל חתיך אש

24. את זוכה להרבה יותר עזרה והתחשבות. אחרי הכול, אף אחד לא רוצה שתנהגי עם שלושה ילדים באוטו בזמן אזעקה. אז השכנים מתנדבים לשמור על הקטנה, סבא וסבתא לוקחים את האמצעי ואת על הגדולה. ולפעמים את עשויה למצוא את עצמך עם רגל על רגל שותה הפוך בבית. לבד. בשקט. לדקה וחצי בערך. אחחח, החיים הטובים.

25. תמיד רצית לשבור שגרה – הנה, קיבלת.

26. למדת להכיר את כל המרחבים המוגנים במקומות הבאמת חשובים: סופר פארם, סופר, מקס סטוק.

27. ואלה הם אגב הדברים היחידים שאת קונה: חיתולים; קופסאות שימורים; יצירה.

28. למדת להכיר את הצל וגילית שיש לו שיר חדש. אבל לא טרחת לשמוע אותו.

אוהד ואלה בממ
אבא, אמא? מה אתם עושים כאן? | צילום: לילי שרצקי אלמליח, צילום ביתי

29. גילית שאורלי ויינרמן חיה.

30. מסתבר שיש לנו רמטכ"ל חתיך אש. ולא מעט כתבי שטח לוהטים.

31. קיבלת כמה וכמה השראות מהפריזורות המשתנות של יונית לוי.

32. יש לך עכשיו המון-המון נושאי שיחה עם חברים, מכרים, זרים.

33. ניקית את הפייסבוק שלך מכל מיני דרעקים שונאי אדם.

34. גילית שאת שמאלנית.

35. ואז בכלל ימנית.

36. ואז קצת באמצע. ואז התבלבלת לגמרי.

37. התחלת להשתמש בשירותי משלוחים והבנת שזה מה שנקרא: החופש הגדול.

38. מצד שני, את חוסכת המון כסף כי למי יש מצב רוח לשמלה חדשה?

39. התחלת להעריך את מה שיש לך. כלומר את בעלך.

40. והבנת שאת מקבלת אותו עם כל מה שיש לו – רק בלי צו 8 ומדים.

41. אין פקקים.

42. אין תורים.

43. לאלו שאין ממ"ד ונאלצים לצאת לחדר המדרגות – הרי שאין כמו לפגוש את השכנים ולהכיר סוף-סוף את זו הגונחת מהקומה למעלה.

44. את מגלה שלישון עם חזייה עושה פלאים.

45. מצד שני, עם איפור קצת פחות.

46. את מבינה שלהתארגן בדקה זה אפשרי. לצערנו גם בעלך מבין את זה.

47. את חיה על ה-VOD. מסתבר שיש אחלה סדרות בחינם.

48. תראי מה זה – יולי, החודש הראשון של החופש הגדול, כבר עף לך. לא מגניב?

49. את מבינה שכל עוד את לא אמא לחייל שנכנס לעזה/רעייה לגבר שהוקפץ לעזה/חיה בעזה תחת שלטון טרור – אין לך באמת על מה להתלונן.

50. את מבינה, אולי בפעם הראשונה באמת בחייך הבוגרים, שאין לנו ארץ אחרת.

וברצינות: אני מאחלת למיכל השכנה היקרה שבעלה יחזור בריא ושלם ושהתינוק המתוק בבטנה יוולד ליום של שלום; כמו גם כל חברותיי שכורעות ללדת ומסתובבות עם בטן גדולה ומחנק בגרון; מאחלת לכל הילדים החיילים של כל האמהות ולכל הבעלים של כל הרעיות שיחזרו בריאים, שלמים ויפים. ושכל אלה שנקלעו למצב המחורבן הזה ייצאו בחתיכה אחת, בריאה. ומקווה שאוהדי שלי כבר לא יצטרך ללכת לצבא ושלא יהיו עוד מלחמות. עכשיו כבר הגזמתי, הא? טוב, בחורה חייבת לנסות.