באחד מערבי אוגוסט, כשמירי הלמן (40) הייתה בשבוע ה- 33, היא חשה עקיצה. הנקודה האדומה הפתאומית שהופיעה על זרועה השמאלית החלה להתפשט לנקודות נוספות. למחרת נראה היה שהתפתחה אקזמה שגירדה במשך כל היום ובעיקר בלילות. היא מיד פנתה לגוגל ובדקה בערך 'גרד בהריון'.

"התוצאות הראו כל מיני תופעות הקשורות בגרד בהריון, בין היתר רעלת הריון, והחמורה ביניהן קשורה ב'עימדון מי המרה', תופעה שמתרחשת בשבועות המתקדמים של ההיריון, ושיכולה להביא למות העובר", אומרת מירי ומספרת שפנתה מיד לרופאת עור, ששללה את התופעה ונתנה למירי משחה מקומית, ואנטיהיסטמינים לאלרגיה. "כעבור 3-4 ימים זה עדיין לא היה נראה טוב, והתפתח בעוד שני מקומות בגוף. נכנסתי שוב לגוגל וראיתי באחד הפורומים שאישה כתבה: 'אל תהיו שאננות, אני הגעתי לאשפוז ואיבדתי את העובר שלי'. פניתי שוב לרופאת עור, והעליתי את החששות שלי, ביקשתי בדיקת דם של תפקודי כבד. כשהגיעו התוצאות (פי 10 מהנורמה) היא אמרה לי מיד לפנות לבית החולים".

כשהגיעה לבית החולים גם הצוות שקיבל אותה הטיל ספק במחלה ועמד לשחרר אותה. במעין הצלה של הרגע האחרון, מנהל המיון עבר על הבדיקות של מירי וביטל את שחרורה מבית החולים. "החלו לבדוק אם יש לי רעלת הריון ושללו, בדקו גם אם יש לי עימדון מי המרה, העניין הוא שבגלל שיש רק שתי מעבדות בארץ שבודקות את המחלה, לוקח שבוע ימים לקבל תשובה".

מירי הופנתה לאשפוז ושמירת הריון, כשאת עוברה בודקים לעתים קרובות. "כעבור שבוע הגיעו שתי תוצאות שונות בהפרש של יומיים. המומחה הבכיר למחלה בארץ טען שזו לא התוצאה שלי, ורק כשהייתי על סף דמעות הוחלט שאעבור שוב את הבדיקה, והתשובה הראתה שוב מדדים קיצוניים". מאותו הרגע מירי קיבלה את התרופות למחלה אך מכיוון שלוקח רק 5-7 ימים עד שהוא מתחיל להשפיע הוחלט לא לקחת סיכון מיותר וליילד אותה יומיים לפני שהגיעה לשבוע 37.  

מירי הלמן
"הייתי רוצה לקרוא לנשים לסמוך על האינסטינקטים שלהן". מירי הלמן | צילום: עדי לם

גם טל הכירה מקרוב את התופעה, וכשהייתה בהיריון השני שלה בגיל 39, כבר ידעה למה לצפות. כשהגירוד הנורא התחיל, היא כבר הייתה מוכנה. שלוש שנים קודם לכן, בהיריון הראשון שלה, היא חשבה שזו סתם אלרגיה. "זה התחיל בשבוע 34 בכתם אדום ומגרד מאחורי הברך", היא מספרת, "ותוך כמה ימים התפשט לכל הגוף, על כל הפנים, בין האצבעות של הידיים. זה היה סיוט. זוועת עולם".

טל ניסתה כל דבר כדי להיפטר מהגירוד. "לא קישרתי את התופעה להיריון, הנחתי שזה מלחץ. מה לא עשיתי: הלכתי לדיקור, נסענו לים המלח, מרחתי על הגוף מיליון דברים, הוצאתי 2,000 שקל בחיפושים מה יכול לעזור. בסוף ניגשתי לרופא הנשים שלי והוא אמר לי ללכת מיד לרופא עור. רופא העור נתן לי מיד זריקת סטרואידים, והגירוד עבר אחרי יום ולא שב".

"הציבור לא מכיר מספיק את נושא הגרד לקראת סוף ההיריון", אומר ד"ר גיל פומפ, מנהל המיונים המיילדותי והגניקולוגי בבית החולים מעייני הישועה. הוא מחלק את התופעה בצורה גסה לשני סוגים עיקריים: גרד דמוי אלרגי וגרד שנגרם בעקבות צבירת מלחי מרה. "הסוג הראשון נקרא בקיצור PUPPP. זהו גרד שיכול להיות ממש בלתי נסבל והוא מלווה בפריחה מפושטת כמעט בכל הגוף. הוא נעלם מיד לאחר הלידה. זו פריחה שמעט מורמת מהעור, נעלמת כשלוחצים עליה ומזכירה עקיצות יתוש. זהו הסוג שטל מתארת, ואכן, הטיפול ההתחלתי הוא בתרחיפים ששמים באמבטיה ובתרופות אנטי היסטמיניות. במקרים קשים יותר, כמו המקרה של טל, מקבלים סטרואידים".

אי אפשר שלא לגרד, את רוצה לתלוש את העור

אין תמונה
"סיימתי את ההיריון עם פצעים בכל הידיים"
"זה מגרד כל הזמן", ממשיכה טל ומספרת. אני יודעת שיש כל מיני רמות של גירוד, יש נשים שמגרדת להן רק הבטן ויש מקרי קיצון כמוני, שפשוט כל הגוף גירד לי. נראיתי כמו פריחה אחת גדולה אדומה ומטורפת. לא יכלתי לישון, הייתי קמה ומתגרדת, עושה כמה אמבטיות בלילה רק כדי להרגיע את זה לעשר דקות. זה הדבר הכי נורא שהיה לי בחיים. היו לי מחשבות על ניתוח קיסרי רק כדי להיפטר מהדבר הזה".

הגירוד הופיע אצל טל בשני ההיריונות, ואכן ד"ר פומפ מאשר שאישה שסבלה פעם אחת מהתופעה סביר שתחזור ותסבול ממנה גם בהיריונות הבאים. "בהיריון השני הגירוד הופיע אפילו לפני השבוע ה-34", נזכרת טל, "הפעם הלכתי לרופא העור מיד וקיבלתי שוב את הזריקה, אבל לקח לה קצת זמן להשפיע. סיימתי את ההיריון עם פצעים בכל הידיים. זה קשה מנשוא, אי אפשר שלא לגרד, את רוצה לתלוש את העור. כאב זה נורא - אבל יש מה לעשות נגד כאב. נגד הגירוד אין מה לעשות חוץ מאשר להתחרפן. הייתי בוכה מרוב סבל".

הסוג השני של הגרד, מסביר ד"ר פומפ, קשור לצבירת מלחי מרה – והוא לא מופיע עם פריחה שנראית על פני העור. "זו תופעה עם מרכיב גנטי. מלחי המרה אינם מופרשים למערכת העיכול כמו בדרך כלל, והדבר גורם להצפה שלהם עד כדי כך שהם מגיעים למחזור הדם הכללי. המגע שלהם עם העור גורם לאותו גירוי שאנחנו מפרשים כגרד בלתי נסבל. בשלב מסוים, אך לא בהכרח, תיתכן הפרעה בתפקודי הכבד של האישה, וכיוון שזה עשוי להיות מסוכן לעובר, יש הנוקטים בגישה של השראת לידה (זירוז) בהגעת היולדת לשבוע 37".

איך מטפלים בסוג השני של הגרד? ד"ר פומפ מסביר שהטיפול התרופתי מטפל לא רק בגרד, אלא בשורש הבעיה - בהצטברות מלחי המרה. "יש כיום בדיקת דם הבודקת את רמת מלחי המרה עצמם כדי לסייע בהערכה מדויקת יותר של רמת הסיכון לעובר", הוא אומר. בנוסף, ד"ר פומפ מזכיר שאין קשר למזג האוויר או לרגישות אלרגית אחרת – התופעה היא תופעה האופיינית לנשים בהיריון, ומוטב להקדים ולהתייעץ עם רופא ברגע שהיא מתגלה. "המחלה מופיעה בפועל בשליש השלישי, אבל הגרד יכול אפילו להקדים במספר שבועות את ההפרעות המעבדתיות. עצם הופעת הגרד מצריכה התייחסות ודיווח לרופא המטפל". _OBJ

"אין מספיק מודעות למחלה ולביטויים שלה לא רק בציבור אלא גם בקרב הרופאים, אולי גם מכיוון שזו לא מחלה חד משמעית. במהלך התקופה הזו התייעצתי עם בכירי הרופאים בארץ, וכמעט כולם שללו את חששותיי. הייתי רוצה לקרוא לנשים לסמוך על האינסטינקטים שלהן, ולדרוש ולהתעקש על בדיקות. אם לא הייתי עומדת על שתי רגליי האחוריות, אני לא יודעת איך זה היה מסתיים", מסכמת הלמן. 

>> הריון יקר שלי: כמה עולה ללדת בישראל?