נושא תרומות הזרע הוא פרוץ יחסית. מדובר במשאב זמין להפליא, והחוקים לגביו שונים ממדינה למדינה. ברוב הארצות, בבנק זרע כזה או אחר, יש הגבלה למספר התרומות שגבר אחד יכול להפקיד, אלא שאין באמת תיאום בין המאגרים, וסיפורים על גברים שהתרוצצו בין מדינות בארה"ב, לדוגמה, ותרמו עוד ועוד, צצים לא מעט. נוצר גם מאגר שמות, עבור ילדי המבחנה, על מנת שלא ימצאו את עצמם בבעיה לקראת הנישואים ויגלו שהם בעצם אחים.
תוכנית בריטית חדשה עוקבת אחר כמה תורמים נמרצים כאלה, המעניין בהם הוא קלייב בן ה-62, מורה למתימטיקה בעברו וסוכן נוסע של זרע ברגעים אלה ממש. קלייב הוא אביהם הביולוגי של 65 ילדים שהוא מודע להם, ועוד 14 בדרך. המטרה הסופית שלו: להיות אבא למאה ילדים שישאו בעולם את המטען הגנטי שלו. בניגוד לתורמים אחרים, ששומרים על זהות חסויה, קלייב משאיר את הפרטים למשפחות, ונתן כאמור גם לערוץ 4 הבריטי להכנס לחייו ולוואן המסחרי שלו, באמצעותו הוא מביא את הזרע בטייק-אוויי. מדהים לגלות שהוא לא לוקח כסף על התרומה, ולא רק כי זה לא חוקי. הוא מרגיש שמדובר במעשה חסד.
"אני נותן להם מזרק מלא בזרע, אותו אני שומר חמים, מדבר איתם כמה שניות, סתם שיחה בטלה," מספר קלייב על התנהלות העיסקה. "הם לרוב נורא לחוצים, אז אני מנסה להרגיע. זה בטח נשמע לא סטנדרטי אבל עבורי, הוואן מייצר דרך פשוטה להתנהלות הזאת, שיש בה פחות מעורבות רגשית. בכל זאת, נשים רבות יכולות היו לדווח עלי לרשויות, ואפילו לדרוש ממני מזונות, אבל זה לא קרה. אנחנו מחליפים כמה מיילים, אני מביא את המזרק, ונוסע." רוב הנתרמים הם זוגות חד מיניים, זוגות הטרוסקסואליים שמתקשים להרות ונשים רווקות.
"אני נורא גאה שיש בעולם 79 ילדים או עוברים ממני," הוא מספר. "אני אוהב את האושר שהם מביאים לעולם. כל כך הרבה אנשים מודים לי על כך ששיניתי את חייהם. זו הסיבה שאני עושה את זה. זה מיוחד. אני רוצה לעזור להם במצוקה שלהם כי אני מאוד אוהב ילדים."
כל הסיפור התחיל רק בשנת 2013, אבל קלייב אומר שהרעיון עלה לו כבר עשור קודם לכן, כשקרא סיפורים על זוגות ונשים שהזדקקו לתרומה. מאחר שהיה בסוף שנות החמישים לחייו, חשש שמא הזרע שלו יהיה לא טוב, וכשפנה לבנק זרע אכן נדחה, כי הם קיבלו תרומות מתורמים עד גיל 45. "החלטתי לשים מודעה בפייסבוק," הוא נזכר. "אני גבר בריא, רוכב אופניים פעיל, אין לי רקע של מחלות במשפחה, רק לאבי היה גידול במח, ואני תמיד מספר את זה לכולם. אני גם נותן להם תוצאות בדיקות אחרונות."
קלייב מחלק בממוצע 16 תרומות זרע בחודש, אבל רק אחדות מובילות להריון. "יש חודשים שבהם אין הריונות ובאחרים פתאום ארבעה," הוא מגלה. "אבל רוב המרפאות מציגות סיכויים של אחד לשמונה, והם גובים מהמשפחות אלפי פאונד לתהליך. אני מזכיר לעצמי את זה בכל פעם שאני מרגיש כמו כשלון".
קלייב לוקח אחריות אישית וחוזר לתרום שוב למשפחות שבהן התהליך לא צלח. יש משפחות אליהן חזר שש פעמים. קלייב גם שומר על קשר עם שישה מילדי התרומות שלו, בינתיים. עוד הורים שולחים לו תמונות בפייסבוק, ועדכון שנתי על הילד. את הילד הראשון שנולד בהצלחה מזרעו, שחי בליברפול, הוא מגיע לבקר כל חצי שנה. לקלייב גם אישה, ובת בוגרת משלו.
"הייתי מודאג מהתגובה שלה, וירד לי המון משקל מהכתפיים כשהיא אמרה לי: "זה בסדר כל עוד הילדים האלה לא יתחילו להגיע אלינו לדלת. אני מתכוון להפסיק בקרוב," הוא מבטיח. "מאה ילדים זה מספק. אני אתגעגע לתחושה הזאת, של אישה נרגשת שמתקשרת ואומרת לי: קלייב, אני בהריון!"