ההורות לא מתדפקת בדלת. היא מתפרצת פנימה ומשנה הכל. אי אפשר באמת לדעת מראש איך תיראה ההורות, ופעמים רבות תוכניות שעושים מראש לגבי מבנה המשפחה משתנות בעקבות הילד הראשון. כך קרה במקרה של בלוגרית ההורות שירלי טמיר, שנוהגת לשתף בכנות את האימהות שלה עם עוקביה וקוראיה. טמיר, שנמצאת כעת בהריון שני, מספרת על הלחצים החברתיים שהיו בדרך, ועל הפערים שבין הפנטזיה לבין המציאות.
"היו רגעים שחשבתי שאני לא אהיה מוכנה לזה אף פעם. זה לא שחשבתי שלא ארצה יותר ילדים. אבל פשוט לא יכולתי לדמיין את הרגע שבו אני אהיה מוכנה לזה שוב, לעבור את התהליך המדהים והקשה הזה של היריון, לידה, החלמה, הרחבת המשפחה," מספרת טמיר. "ההחלמה שלי מהלידה הייתה קשה, ממש לא משכב לידה של שישה שבועות ומשם גם נולד הבלוג שלי. ובכלל, ההסתגלות להורות הייתה, ועדיין, מאתגרת. לקח לי זמן למצוא את עצמי - את עצמי החדשה. גם לזוגיות לקח זמן להתארגן בתוך המשפחה. ומצחיק, או יותר נכון עצוב, שבתוך כל הדבר המורכב הזה אנשים זרים מרשים לעצמם להתקיל אותנו בשאלות אישיות או לדחוק בנו ולומר דברים כמו: יאללה, אתם צריכים עוד אחד, קדימה, לא לבזבז את הזמן.
אני שמחה שלא נכנעתי ללחצים החברתיים. זה קל לומר: מה אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים? אבל אנחנו חיים בחברה ובוודאי שאכפת מה אחרים חושבים. הסוד הוא לא לתת לזה להשתלט על מה אנחנו חושבים. ולא לתת לזה לנהל את החיים במקומנו. אנשים, קרובים וגם זרים מוחלטים, מרשים לעצמם, במיוחד במדינתנו הקטנטונת, לשאלות שאלות מאד אישיות שלפעמים קשה לנו לתת עליהן את התשובות אפילו ביננו לבין עצמנו. ולעומת זאת השאלות - האם מתאים לכל אחת להיות אמא? האם חייבים יותר מילד אחד? האם תא משפחתי שיש בו שני ילדים זה לא מספיק? הן כאילו לא לגיטימיות בחברה שלנו. בפועל, אין באמת תבנית שכולנו צריכים להיכנס אליה. למרות שזה מרגיש שיש.
פעם חשבתי שארצה ילדים צמודים אם הייתם שואלים אותי בעבר, לפני שהפכתי לאמא, מה הפער האידיאלי בין שני ילדים הייתי אומרת בצורה נחרצת - מקסימום 3 שנים! והנה בדיוק ההבדל שבין הציפיות שלנו או הפנטזיות שלנו לבין מה שקורה בפועל - המציאות. אמנם פער של 3 שנים בעיניי הוא באמת פער נהדר אבל עבורי הוא לא היה אידיאלי. אחרי שנתיים וקצת ממש לא הייתי בשלה פיזית או נפשית להיריון נוסף. זה לא היה נכון לי או למשפחה שלי. ואני שמחה שהצלחתי להיות קשובה לעצמי ולנקות את רעשיהרקע של - מה שרציתי עוד לפני שידעתי משהו על משהו. "
"במקום חופשת לידה - אני אומרת החלמת לידה"
"עכשיו בא לי על זה היום, לשמחתי, יש לי מקום בשביל זה. ואני רוצה את זה. ואני נרגשת שהגעתי למקום הזה ושמתוך המקום הזה זה נוצר. ברור לי שהולך להיות לי קשה. יש שאומרים שילד שני הרבה יותר קשה מהילד הראשון ואחרים אומרים שאין יותר קשהמהילד הראשון והשוק שמגיע איתו. ימים יגידו. אבל מה שבטוח זה שאם זה היה מגיע לפני שהייתי מוכנה לזה - זה בטוח היה קשה פי מיליון.
כולנו שונים. זו לא קלישאה. זו פשוט עובדה. אנחנו אנשים שונים. עם צרכים שונים. וילדים שונים. וקצב שונה. והשטנץ הזה של - תתחתני. תביאי ילדים. צמודים. ותמיד תהיי מתוקתקת עם חיוך על הפנים. במיוחד ב"חופשת" לידה. זה לא ריאלי. ואחת המטרות שלי היא לשנות קצת את האופן שבו אנחנו מדברים את השיח הזה. במקום חופשת לידה - אני אומרת החלמת לידה. כבר יותר שפוי. וגם ככה החיים האלה מאתגרים גם בלי שנלחיץ את עצמנו שלא לצורך."