ההודעה על הרפורמה המתקרבת, שתחליש משמעותית את כוחן של הוועדות המשפילות להפסקת היריון, התקבלה בשמחה על ידי נשים שנאלצו להגיע אל אותן ועדות. רובן מספרות על הליכים מערערים מבחינה נפשית במקרה הרע, או לא רלוונטיים למציאות במקרה הטוב.
"זכותה של כל אישה האם להמשיך עם הריון או לא. ושום וועדה לא אמורה לאשר את זה. הרי מי שיצטרך לגדל את אותו עובר זו האמא ולא אותה וועדה", אומרת דפנה (כל שמות הנשים בכתבה בדויים), בת 29 מהמרכז, שרק השבוע הגיעה אל הוועדה. "לפי השאלות הרגשתי שעברתי על החוק. תחושה לא נעימה בכלל. זה היה מלחיץ. שאלו אם אני בזוגיות עם אותו גבר ולמה לא השתמשתי באמצעי מניעה והסבירו לי שזו פעולה מסוכנת שיכולה למנוע ממני הריונות בעתיד. יצאתי משם מעורערת. הרגשתי חשופה לשבת ככה מול אנשים זרים שאני צריכה לתת להם דין ודברים על חיי האישיים".
הרפורמה של הורוביץ אמורה להפסיק את הנהלים הקיימים מזה 33 שנים לפיהם תפקידם של חברי הוועדה הוא לצמצם ככל הניתן "הפלות מיותרות". התוצאה – הליך תשאול משפיל, שדורש מהנשים לספק הסברים. מצד אחד, חוסר הכרה מהותי בזכותה של אישה על גופה. מהצד השני, כפי שיודעות הנשים שעברו את החוויה, כמעט ואין מישהי שיוצאת בלי אישור. אז מה תפקידה של הוועדה?
שני, שנמצאת בפרק ב' בחייה הזוגיים, הגיע לוועדה בגלל נסיבות בריאותיות. היא סבלה מדימומים בלתי סדירים ווסתות ארוכות ומוזרות. "כבר לא היה לי מושג מתי הביוץ שלי מתרחש אם בכלל. לא אישרו לי ליטול גלולות או להשתמש בהתקן, תוסיפו לזה אלרגיה לקונדומים וכך קרה שנכנסתי להריון לא מתוכנן בזמן בלתי אפשרי, לכאורה".
הדבר האחרון ששני ובן זוגה רוצה הוא ילדה נוסף, בוודאי לאור ההיסטוריה הרפואית שלה שכללה לידות מסוכנות ופוליפים ברחם. "רופא הנשים שלי הציע לבצע את ההפלה באופן מידי. גלשתי באתרים של משרד הבריאות ובתי החולים השונים. קראתי על הוועדה ונחרדתי. למה שמישהו יצטרך להחליט עבורי אם זה הגיוני שאעשה הפלה? האם אותו מישהו יהיה מוכן לגדל את הילד הזה בעצמו? כי אם לא, מי שם אותו להחליט עבורי?".
שני התייעצה באופן אנונימי בפייסבוק וכולן ענו לה את אותה התשובה: מדובר בכסת"ח. "את פשוט צריכה לשקר שההיריון הוא תוצר של רומן או שאת בדיכאון או שאת מתגרשת ואת מקבלת אישור".
גם אורלי לא שוכחת את הטראומה, אחרי שעברה לבדה הפלה בגיל 24. "חתמתי על הסכמה ועניתי כן על כל דבר העיקר שיתנו לי אישור ולברוח משם. אף אחד מהמשפחה שלי לא ידע אז וגם היום לא יודעים ממש. הגעתי לבת חולים מאיר בכפר סבא, נכנסתי לחדר עם אישה אחת ששאלה למה הגעתי ומה הסיבות לבחירה שלי. הגישה לי טופס הסכמה לחתימה ונעלמה. כשחזרה הגשתי לה את הטופס והיא שאלה אם אסכים שישמרו את העובר לצורכי חקר ומדע ואישרתי, בלי רצון. כי רק רציתי לסיים את זה מהר. ניסיתי לשכוח את הכל. זה היה מעמד מאוד לא נעים, מביך, מלחיץ ואף מפחיד. עברתי את ההפלה שם וההליך עצמו גם הרגיש מאוד קר ולא רגיש. נהגו בנו כמו בפס ייצור".
עכשיו, אולי, צפוי שינוי. לראשונה הוציאו מתוקף את הסעיף הארכאי שמוביל לשאלות כמו "מדוע לא השתמשת באמצעי הגנה". השר הורוביץ הנחה את גורמי המקצוע לעבוד עם ח"כ מיכל רוזין על הצעת חוק שתאפשר לנשים חירות מלאה על גופן, לצד פיקוח רפואי נדרש. ח"כ רוזין הגישה הצעת חוק ובה היא מבקשת לקבוע כי שעד לשלב החיות של העובר (שבוע 24 להיריון) הוועדות יהיו וועדות מייעצות בלבד. לאחר ההיוועצות עימן, ההחלטה תהיה של האישה ושלה בלבד.