אין הריון לא מרגש ואין לידה לא מדהימה. התקופה הזו מלאה ברגעים קטנים, מלאי משמעות, שהופכים לרגעים הכי גדולים, שממשיכים ללוות אותנו לכל אורך חיינו.
קבלו את החלק הראשון של הסיפורים הכי מרגשים, שלכם, שנבחרו מאינספור הסיפורים שקיבלנו וזיכו את השולחות בערכת טיפוח וטיפול לאם ולתינוק של תפוח:
שירן בלומברג: "אני בהריון, עם שלישייה!"
גיליתי שאני בהריון רק בחודש שני. לאחר בדיקת הדם, שהראתה תוצאה מספרית כאילו אני בחודש שישי, הגיע תור של האולטרסאונד, שהסביר הכל: מדובר בשלישייה! אני ובעלי התרגשנו נורא ולא הבנו מאיפה זה נפל עלינו. מדובר בהריון טבעי וראשון ללא כל טיפולים. לקח לנו זמן לעכל את גודל העניין ולאחר התלבטויות קשות בינינו לבין עצמנו ועם רופאים שהסבירו כי מדובר בסיכון גם לי וגם לעוברים, החלטנו בלב כבד לעבור דילול של אחד העוברים בשבוע 12. ההריון היה תקין וילדתי שתי בנות מקסימות בשבוע 37- יהלי ולין.
ליאת עזרן : "איש זקן בישר לי בחלום שיהיה לי בן"
כחודשים אחרי שהתחתנתי חלמתי על איש עם זקן יושב ומולו ספר גדול. הוא אומר לי: "יש לך בבטן בן ותקראי לו דניאל". כשקמתי הלכתי לעשות בדיקת הריון והתוצאה הייתה חיובית! בסקירת מערכות גילינו שזה באמת בן והוא נולד ביום ההולדת העשרים שלי ואכן בברית קראנו לו דניאל. סבתא רבא שלי התרגשה ושאלה מה פשר השם סיפרתי לה על החלום ואז היא אמרה לי שלאבא שלה קראו דניאל והוא היה עם זקן, ממש כמו האיש בחלום.
הדס מרגי ואנונו: "אין זמן לאפידורל, תעשו הרדמה מלאה, אנחנו מאבדים אותם!"
בדיקת מעקב אצל רופא הנשים שלי גילתה ירידה בדופק העובר. הבהילו אותי באמבולנס לביה"ח ושם ניסו ליילד אותי בלידה רגילה באמצעות זירוז. לאחר שעתיים בערך רצו לחדרי 3 אחיות ושני רופאים: המים ירדו והיו מלווים בדם.
הרופא צעק: "קיסרי, מהר!" ולפני שקלטתי מה קורה כבר הייתי בחדר ניתוח. "אין זמן לאפידורל, תעשו הרדמה מלאה אנחנו מאבדים אותם!". כשהתעוררתי בני היה בפגייה במצוקה נשימתית ועדיין לא ראיתי אותו משום שהייתי מרותקת למיטה. רק למחרת ראיתי אותו לראשונה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה שבני היה שווה את כל הסבל וכל הפחד ושמחתי שזכינו להישאר בחיים, ביחד.
אליענה לישינסקי: "לא האמנתי שאצליח להיכנס להריון"
לאחר שלוש שנים של טיפולי פוריות, משברים, בכי וכמעט גירושים הדבר לו חיכינו קרה. השעה הייתה 4 לפנות בוקר, הרגשתי רע ולא הבנתי מה קורה איתי. נזכרת שאכלתי אתמול בחוץ והייתי בטוחה שקיבלתי הרעלה.
שכבתי במיטה מקופלת ולא מעלה על הדעת שאולי אני בהריון, הרי מה הסיכוי לאחר תקופה כה ארוכה להצליח. השעה כבר 5 לפנות בוקר ועוד דקה אני צריכה להתלבש לעבודה אבל אין לי כוחות. אני מעירה את אמא שלי והיא שולחת אותי לעשות בדיקה. חצי ישנה אני נזכרתי שרק אתמול קניתי בדיקה בבית מרקחת, עוד אחת מיני רבות שהיו זרוקות אצלי על המדף. עשיתי את הבדיקה: אני בהריון! הרגשתי גאווה. אני הולכת להיות אמא.
חגית צבטאני: "המשכתי להניק את בתי בת השנה יחד עם התינוקת החדשה"
אין אושר גדול יותר בעולם מלגדל שני ילדים בהפרש צמוד כל כך. יש לי ילד גדול, בן 11, מנישואיי הראשונים, ואחריו שתי בנות, טוהר ותהילה בנות שלוש ושנתיים.
כאשר טוהר הייתה בת שנה נולדה תהילה והיו ימים שהייתי צריכה להניק את שתיהן. הייתי שואבת וכמעט מתייאשת, אבל לא מוותרת וממשיכה. היו ימים ששתיהן היו בוכות על הידיים שלי, אחת בכל יד... היתה תקופה לא קלה אבל היום הן חברות הכי טובות בעולם ואני ממליצה בחום לכל אמא לא לעשות הפסקות גדולות, להביא אותם אחד אחרי השני. האושר כפול כפליים והשמחה עד השמיים.
עינת לוי: "התינוקת שלי יצאה בבת אחת"
הייתי בשמירת הריון בבית וכל הזמן אני ובעלי מנסים לשדר מחשבות חיוביות ואנרגיות טובות. כשהייתי צריכה ללכת לרופאת נשים למעקב, מישהו נכנס בי ברכב. נלחצתי קצת אבל לא נכנסתי לסטרס. רופאת הנשים שלי אמרה שאני חייבת ללכת למיון.
בחדר לידה לא שמעו דופק. שמו לי מסכת חמצן וכשזה לא עבד הכניסו אלקטרודה לראש התינוקת - מלחיץ ומפחיד נורא. הצוות הרפואי ניסה להרגיע אותי כל הזמן. ואז הגיע הרגע: פתיחה מלאה! בדרך כלל יוצא הראש ראשון ואחר כך הגוף, אבל בגלל שלחצתי כל כך חזק היא נולדה בבת אחת, ולכן תפרו אותי הרבה... בשבח והודיה לה' יתברך נולדה ביתי הבכורה - התרגשות ואושר עילאי שאין כמוהו.
אורלי אשכנזי: "ירידת מים 3 דקות לפני כניסת יום כיפור"
זה היה בערב היום כיפור האחרון, בעלי העיר אותי כדי שאדליק נרות לקבלת כיפור. כשקמתי מהמיטה, מטושטשת לחלוטין, הבנתי: "יורדים לי המים!" זה היה 3 דקות לפני תחילת הצום. נסענו למיון, יחידים בכביש.
בחדר לידה המיילדת אמרה לי לדחוף שוב ושוב והתעצבנה עלי על שאני לא דוחפת מספיק חזק לטעמה, אבל באמת שנתתי את כל מה שהיה בי בצירוף של שלל צרחות. היה לי נורא קשה, הזעתי ומעולם לא התאמצתי ככה.
המיילדת עלתה לי עם המרפקים על הבטן וכבר התחילו להצטבר הרבה רופאים בחדר והתחלתי להיות היסטרית. באיזשהו שלב הודעתי להם בבכי שאני לא מסוגלת יותר לדחוף, הייתי עייפה וחלשה וכואבת. כבר הביאו את הואקום וממש רגע לפני, חבורה של רופאים, אמא אחת מדהימה שלי ובעל מצטיין צרחו לי ביחד: "הנה, אורלי, עוד לחיצה אחת גדולה!" לחצתי עם צרחת שחרור אדירה והיא נפלטה מתוכי! מעולם לא הייתי כל כך מותשת, אבל הציפה אותי תחושת הקלה גדולה ואושר, איזה אושר!!!! אמא שלי בכתה, קיבלתי מחיאות כפיים ובעלי המדהים תפס את הראש המום ומחוייך ודיווח לי שהיא מדהימה! תוך רגע היא כבר הייתה עלי, המבטים הראשונים האלה שלה נחרטו לי בזיכרון ולעולם לעולם לא יעלמו משם.
קטי לוי: "העובר במצב עכוז, הבהילו אותי לבית החולים"
בשבוע 28 נתקפתי בכאבי בטן איומים. הרופא אומר שזה בסדר אז המשכתי לעבודה. הכאבים רק הלכו והחמירו. אחרי שעה הולכת להתפנות, ומזדעזעת לראות דימום...
חברה ליוותה אותי לקופת חולים. הרופא שואל כמה שאלות קצרות, נוזף בי שלא הגעתי עם מסמכי ההריון ומתחיל בבדיקת אולטרסאונד. כשהוא מסיים הוא שואל עם מי אני נמצאת ואם אנחנו עם רכב... לא מבינה למה. הוא מתחיל לדבר על לידה, העובר במצג עכוז. הוא מודיע לי שהוא מזמין אמבולנס ויבוא איתי כי אולי תתרחש לידה כבר באמבולנס.
בבתי החולים התברר שצוואר ה מחוק 80%, והפתיחה 2 ס"מ. אפשר עוד לעכב את זה. מקבלת כדורים לעיכוב הצירים ונשארת בחדר לידה. משם עברתי להשגחה במחלקה.
רק לאחר מספר ימים התחלתי להרגיש צירים אמיתיים. הרופא בודק: פתיחה של 4! קדימה לחדר לידה. אני בהלם טוטאלי, לא מוכנה ללידה-לא נפשית ולא פיזית. מכינים חדר ניתוח, הלא פעם אחרונה שבדקו (אתמול) העובר היה במצג עכוז. הרופא תורן בודק שוב, והנה הנסיך התהפך! מתכוננים ללידה רגילה!
אחרי חצי שעה אני ממש מרגישה את הראש משתחל לו במורדות הגוף. זהו זה קורה. בשבוע 29+4, משקל 1.502 יצא הנסיך ברוב תפארתו ואני רק בוכה ובוכה כמה שהוא קטן, אבל הגיבור שלי שיחק אותה וקיבל אפגר 10! פעמיים.
כל האמהות המאושרות קיבלו ערכת טיפוח וטיפול לאם ולתינוק, מתנת תפוח