דקות ספורות אחרי שהבאתם לעולם את גוש האושר הקטן שלכם, לאחר שהאחיות סיימו לשקול אותו, הן מיד מלבישות אותו בבגדי בית החולים, וכמובן, איך לא, עוטפות בחיתול. מאותו רגע ועד גיל שלוש בממוצע, החיתול הוא פריט הלבוש ההכרחי ביותר לתינוק והפעוט.

אנחנו מחליפים להם לא מעט פעמים ביום, עד שהם מתחילים לתרגל גמילה, מוציאים הון קטן על כל הריטואל הזה, נגעלים לא מעט כשהצרכים יוצאים החוצה מהחיתול, ורק מתים כבר להיפטר ממנו. יש הורים שבחרו ללכת על חיתולים רב פעמיים, אבל מתברר שיש תנועה של הורים שמבחינתם חיתול הוא לא מחויב המציאות. כן כן, מרגע לידתו התינוק נטול חיתול לחלוטין. האמהות שמגדלות את התינוקות ללא חיתולים טוענות שהדרך הטבעית היא הכי נכונה, שהתינוק יודע כבר מרגע לידתו לסמן לנו, ההורים, מתי יש להם צרכים. אנחנו רק צריכים ללמוד את הסימנים.

"ילדים נולדים עם היכולת לשלוט על הצרכים שלהם. הם מתרוקנים מבחירה, ולא דולפים. הם בני אדם, בדיוק כמו כולנו, רק קטנים", אומרת אוה מישור, אמא לשתיים ודוקטורנטית לניורוביולגיה. "לסגור אותם 24 שעות ביממה בתוך שקית פלסטיק, מתוחכמת ככל שתהיה, לא נראה לי סביר ולא רציתי לגדל כך את בנותיי".

קשה לדמיין שזו שיטה של 100 אחוז הצלחה.
"שום דבר עם ילדים הוא לא 100 אחוז הצלחה. ולנסות ולכמת הצלחה וכישלון זה ממש לא הגישה המתאימה במקרה הזה. די נחמד לגלות שלתינוקות שלנו יש רצונות ברורים ומוגדרים מרגע שנולדו, ופה זה מאוד בא לידי ביטוי. יש ימים של שיבוש מוחלט, יש ימים של סינכרוניזציה נפלאה, כמו בכל דבר אחר".

היה רגע מאתגר שבו חשבת שאולי טעית?
"יש המון סיטואציות מצחיקות, והמון תגובות מצחיקות, אבל בסוף, זה כולה קצת פיפי. לא חושבת שהיה רגע שהתחרטתי והצטערתי, אבל כן היה ברור לי שמרגע שהתחלנו ופתחתי את הדלת הזאת, זה יהיה בלתי אפשרי לסגור אותה ולחזור להתעלם".

מישורי מסבירה שתינוק בלי חיתולים לא "נגמל". מדובר בתהליך שונה לגמרי. "כל מושג הגמילה לא מתאים פה, כי אין אובדן של יכולות מולדות ואז למידה קוגנטיבית מחדש שלהן בגיל מבוגר יותר. מה שכן יש זה תהליך למידה מתמיד ושכלול יכולות. גודל השלפוחית גדל עם הזמן, היכולת לשלוט גדלה עם הזמן, היכולת לתקשר רצונות גם היא משתפרת עם הזמן וגם יכולת הריכוז. כמו בכל יכולת אחרת שלהם, דרך הנסיון הם לומדים את עצמם, את גופם ואת היחסים עם הסביבה". 

אוה מישור
אוה מישור. "בעיני אני האמא הכי עצלנית בעולם" | צילום: none, אלבום פרטי

זה לא דורש כוחות מיוחדים?
"בעיניי אני האמא הכי עצלנית בעולם, במקום להתמודד עם קקי-גב או תפרחות חיתולים, אני פותרת את הבעיה הזאת מהשורש. הבנות שלי כמעט תמיד בחרו להתרוקן שלא בחיתול, ולכן אני אפילו לא מכירה את הדברים האלו. היופי הוא שכל אחת יכולה למצוא את הדרך שמתאימה לה ולתינוק שלה. אין שום דבר שחקוק באבן, דברים משתנים עם הזמן, ההתפתחות, דמויות מטפלות שונות, ועוד".

את מתנגדת לחיתולים?
"מלבד נוחות של ההורים, שהיא חשובה מאוד, החיתולים הפכו כיום למוצר צריכה, וככזה, חברות החיתולים יוצרות מצג שבו זה פשוט לא ייתכן שתינוקות ופעוטות לא יחותלו. זה לא נכון, אין שום סיבה לפחד מתינוקת בלי חיתול, כולה קצת פיפי. כל ההורים מספרים שברגע שפותחים את החיתול לפני האמבטיה התינוק עושה פיפי, עצרת לשאול פעם למה זה קורה?". 

ומה עושים כשרוצים לשים את הילד במסגרת?
"תינוקות הם בעלי יכולת מופלאה להבין עם מי הם נמצאים ומה אותם מטפלים יכולים ורוצים לספק להם. ובעיני, לתינוקת שיוצאת לעולם זה שיעור מאוד חשוב באיך לתקשר את רצונותיה וצרכיה גם לאחרים. ולפעמים זו אכן יכולה להיות בעיה. אין כאן  למידה קוגניטיבית מחדש של שליטה על צרכים, כי השליטה הזאת מעולם לא אבדה. אני מאוד מקווה שזה לאט לאט יהפוך הרבה יותר נפוץ, אין סיבה שלא כולנו נדע שהאפשרות הזאת קיימת, והיא נהדרת". 

יש לך טיפ למתחילים?
"אני מציעה פשוט להוסיף את הצורך הזה לצ׳ק ליסט. התינוקת נראית חסרת שקט? אולי היא עייפה? רעבה? צריכה חיבוק? או שאולי יש לה פיפי? זו כל התורה".

עוד ערוץ של קשר והיקשרות

"לא ידעתי שקיים זה דבר לגדול בלי חיתולים לפני שנהייתי אמא", אומרת זיאה בר, מפרדס חנה. "אני זוכרת שבעיקר ביקשתי לקרוא ספרים ושמעתי על חינוך בטבעיות. הדליק אותי להיות בקשב לתינוקת כל הזמן, לראות את הצרכים שלה. מבחינתי זה חלק מחינוך הילד. הבאתי אותם בשביל לגדל אותם. תינוק יוצא מהבטן וצריך להיות איתי כמה שיותר כדי שאוכל לתת להם את הצרכים כמה שאני יכולה. לצאת לאוויר העולם זה לא פשוט, ואני אעשה כל מה שאני יכולה".  

אז פשוט הורדת את החיתול?
"כשהבת שלי נולדה רצתי אחרי מבצעים של טיטולים ומגבונים. היא נולדה בראש השנה והיו הרבה מבצעים, אבל היה לי קצת זמן  וקראתי על האופציה של לגדל ילדים בלי חיתולים, וזה קסם לי. ביומיים הראשונים היינו רק  בבית, והיא הייתה בעיקר על מגבות בלי חלק תחתון וכל הזמן בדקתי כל כמה זמן היא עושה פיפי, מה שפת הגוף אומרת. לאחר מכן הייתה גיגית בסלון וגיגית ליד המיטה, וכל פעם שהצלחתי הרגשתי סיפוק אדיר שהצלחתי להבין אותה. בלילות היא הייתה עם חיתולי בד, והיא הפסיקה לבד".

מה קורה כשיוצאים מחוץ לבית? מה קורה בנסיעה ארוכה? מה קורה בחורף?
"גם זה תלוי בילד/ה. יש תינוקות שיעדיפו לחכות לבית, יש כאלה שישמחו לעשות פיפי על איזה שיח. בנסיעות הם לרוב יתלוננו לפני, ואז אפשר לעצור בצד הדרך, או פשוט להגיד: כרגע אנחנו לא יכולים לעצור, מוזמנת לעשות בחיתול ונחליף כשנוכל. מפתיע לגלות שתינוקות מוכנים לחכות לזמן שיהיה להם נוח ונעים להתפנות, ממש כמו מבוגרים. את החורף הישראלי קשה להחשיב כחורף של ממש. בכל מקרה הבית מחומם, אכן יש יותר שכבות ומעט יותר סרבול, אבל כמו כל דבר, עושים מה שאפשר ומה שמתאים בתנאים שיש. דקה של רוח קרירה על ישבן חשוף לא מרתיעה אותי בכלל".

לנה בן אור, אם לשניים מנתניה שגם בחרה לוותר על חיתולים לחלוטין, מאמינה שזה גם עניין של תרבות. "גדלתי ברוסיה, וחיתולים תמיד נראו לי מגעילים. בהתחלה חיתלתי בחיתולי בד. אחר כך ויתרתי לגמרי. לדעתי אנחנו יוצרים להם את התלות הזו, הם לא רוצים את זה".

זיאה בר
זיאה בר. "מבחינתי זה חלק מחינוך הילד" | צילום: none, אלבום פרטי

מה הכוונה?
"תינוק רק רוצה להיות על אמא ולינוק. הוא בכלל לא רוצה טיטול. זהו נטו צורך של ההורים. תינוקות רוצים להרגיש את חום גופנו ולהיות עלינו במנשא בדיוק כמו בתרבויות אחרות, אנחנו לא קשובים להם". 

איך יודעים מתי התינוק צריך להתפנות?
"סימני קקי אפשר לזהות ישר מהתחלה. הם קצת מתאמצים, נהיים אדומים. בפועל מחזיקים בתנוחה המתאימה מעל כיור, שירותים, סיר. זה יכול להיות בערסול מעל סיר או קערה קטנה, זה יכול להיות בתנוחת כריעה כשהגב שעון על בית החזה והרגליים מוחזקות מתחת לירכיים. כל תינוק/ת ומה שנוח לה.

|בחיי היום יום אנחנו עייפים ועמוסים, וצריך מוטיבציה פנימית שתוביל אותך לעשות את זה, אבל קצת אחרי מבינים שזה לא נורא, ומגניב לגדל ילד גמול מההתחלה. אנשים מקנאים שרואים שהם הולכים לבד ומסמנים לי שהם צריכים פיפי וקקי".

על פי עיקרון הקשב, תינוקות יודעים לתקשר, פשוט לא במילים. לכן כמו שכל הורה יודעת ויודע מתי התינוק שלהם צריך לישון או לאכול, כך, על פי ההורים שוויתרו על חיתולים, התינוק מתקשר גם את הצורך שלו להתרוקן. ההקשבה ההורית לצרכים חשובה בכל התחומים, לכל מה שהתינוק צריך. בפרקטיקה, המטפל בתינוק משתמש בכללי התזמון (לפני או אחרי אכילה או שינה למשל), סימנים (תנועות רגליים מסויימות), איתותים ואינטואיציה. המטפלים משתדלים לזהות ולהגיב לצרכים הגופניים של התינוק ולאפשר להם לעשות צרכים במקום הולם (בשירותים, למשל).

"נחשפתי לזה לראשונה בקבוצות של אמהות בפייסבוק, וגם בעבודתי בטיפת חלב", אומרת שירה רם, עובדת סוציאלית עם התמחות קלינית ומטפלת רגשית. "לדעתי חשוב שאנשי מקצוע מקבלים ורואים את כל מנעד הבחירות, כמובן כאשר אין בהן כדי פגיעה פיזית או מכוונת בתינוק".

זאת בחירה מאתגרת להורים.
"אצל הרבה הורים שפונים אליי התהליך לא קל, כי הסביבה יכולה להיות ביקורתית. להורים אני מבהירה, כמו בכל סיטואציה, שהמקום של המענה הוא בהשתדלות לעוד ערוץ בו התינוק חש שמנסים להיענות לו ולהבין אותו, ולתמלל את צרכיו. יש כאן עוד היבט של מענה ויצירת קשר. אני מבססת את ההבנה שאין לחץ, אלא יש כאן רק רווח מתוך המקום של להקשיב לילד. מונחים של הצלחה וכישלון לא רלוונטיים, יש רק קשר והתקשורת של עשיית צרכים". 

מתי לדעתך זה מתאים?
"אני חושבת שזה תלוי בהורים. לפעמים הורים אחרי לידה הם בעומס או לא. אם נסתכל על ההיסטוריה מגיל לידה, בתרבויות ותיקות מאיתנו במערב, תרבויות המזרח, בעיקר בתרבויות שבטיות התינוק צמוד לאמא, ואין חיתולים פשוט מרגישים את אמא. אני ממליצה להגיע עם הרבה חמלה עצמית להורות. מה שמתאפשר פה זה פשוט עוד ערוץ של חיבור בין הורה לתינוקו".