בטיפולי פוריות, כמו בכל דבר בחיים, תזמון זה הכל. ואנחנו לא מתכוונים לגיל המטופלת או לזמן שנמשכים הטיפולים עד להריון המיוחל, אלא לחלון הזמן הייעודי בערב שבו נדרשות המטופלות להזריק את ההורמונים. ככה זה עובד: בבוקר עושים בדיקות ואולטרה-סאונד, אחר הצהריים מקבלים הוראות מהרופא/ה, ובערב, בשעה קבועה, מזריקים לפי ההוראות.
מטופלות רבות מתקשות להזריק לעצמן, וזה מובן. אף אחד לא מכין אותך ליום שבו תחזרי הביתה מבית המרקחת עם שקית מלאה בבקבוקונים ובמחטים ותידרשי למהילה של תרופות, חיטוי מקום ההזרקה ונעיצה בבשר החי. וגם אחרי ההתגברות על הפחד הראשוני והמובן מנעיצת מחט בבטן נשאר הצורך לנהל את כל סדר היום סביב זמני ההזרקות.
כשמדובר בילד ראשון, והאישה נמצאת בבית ומנהלת את זמנה באופן בלעדי, העניינים פשוטים יחסית. היא ניגשת למקרר, שולפת מה שצריך, מכינה את התמהיל, נושמת עמוק ומזריקה. כשיש כבר ילדים בבית, ההזרקה נדחית בדרך כלל לאחרי שעת ההשכבה. אף אחת לא רוצה שהדרדסים הקטנים יתפסו אותה נועצת בעצמה מחט.
אבל מה קורה כשצריך לצאת מהבית? נשים שעובדות מחוץ לבית בשעות הערב, ארוחות משפחתיות, לימודים, חתונות או סתם כרטיסים להצגה או הופעה שנקנו כשעוד לא ידעת שבדיוק בערב הזה תצטרכי לדקור את עצמך? ועוד לא דיברנו על זה שחלק גדול מהתרופות דורשות שמירה בקירור ואם יצאת מהבית בבוקר ותחזרי בחצות עלייך לשמור את התרופות איפשהו.
הנשים המחכות מצאו שלל פתרונות יצירתיים: שקיות תרמיות עם קרחונים מלווים אותן ימים שלמים בתיק ייעודי, והן מזריקות היכן שרק אפשר, וחדרי השירותים בעבודה הם המקום הכי פחות מקורי, כך מתברר. ג' מספרת על ערב אחד שבו גילתה שחסרה לה תרופה, בילתה שלוש שעות ברכב בנסיעה בין סניפי פארם שונים עד שמצאה היכן לקנות, ואז הזריקה באוטו, באמצע חניון של המרכז המסחרי בשוהם. "כשסיימתי גיליתי פרצוף מודאג של אישה מביט בי מבעד לחלון. פתחתי את החלון, חייכי אליה, אמרתי 'פוריות' וטסתי משם כל עוד נפשי בי", היא מספרת בחיוך.
ש' מספרת על ארוחות בבית משפחתו של בעלה: "אף אחד לא ידע על הטיפולים. המזרקים היו בתוך תיק כלי רחצה קטן עם קרחון, והייתי בורחת לשירותים שאין בהם מנעול. נשענת על הדלת כדי שלא יפתחו לי באמצע ומתקתקת הכי מהר שאפשר".
נ' מספרת על נסיעת אוטובוס לאילת שבה כיסתה את עצמה בשמיכה והזריקה. "לא יכולתי שלא לחשוב על כמה שאני רוצה שזו כבר תהיה שמיכה כמו אלו שמכסות את החזה בהנקה".
ויש גם זריקות באוויר, בין יבשות. ח', שמבלה את זמנה במטוסים עקב עבודתה, הזריקה לא פעם במטוס. "הייתי צריכה לכוון שעון כדי להישאר בזמן ישראל, המקורי, ולא להתבלבל עם זמן מקומי. לא פעם היה תור כל כך ארוך לשירותים של המטוס, שפשוט ביקשתי מדיילת שתכסה אותי בשמיכה ותשמור רגע שאף אחד לא יתקרב לאזור המטבח. התפללתי שלא יהיה כיס אוויר שירעיד את הכל".