לאחר ניסיונות ממושכים להיכנס להריון לפני מספר שנים, ערכה קארין (37) מבאר שבע בדיקות שהעלו כי הרזרבה השחלתית נמוכה מאוד והביציות שלה לא "נותנות עבודה". "הרגשתי מאוכזבת מעצמי ומהגוף שלי", היא מתארת את התגובה שלה.
במשך שנתיים עברה קארין טיפולים אינטנסיביים כדי לנסות ולהרות. "הפכתי לשפן ניסיונות לפי פרוטוקולים, עברתי אינספור נסיונות וזריקות, קיבלתי מלא הורמונים, הרגשתי שאני מאבדת את השפיות ובדרך גם עליתי 12-13 קילו. היו לי מעט ביציות ולא הצליחו להפרות אותן. השאיבות האלו היו קשות לגוף, וסבלתי אחריהן מכאבים מטורפים, אחרי כל פעם כזו הייתי צריכה לחזור לעבודה כשאני מאוכזבת נפשית ונמצאת בחרדות מהתוצאות".
מדי שנה מתבצעות במדינת ישראל כ-40 אלף הפריות מבחנה. דו"ח של משרד הבריאות אשר פורסם בדצמבר 2018 חושף, כי פחות מרבע מכלל מחזורי ההפריה מסתיימים בהיריון ופחות מכך בלידת תינוק חי. נשים שנמצאות בעיצומם של טיפולי פוריות לא תמיד מודעות לתופעות הלוואי והסיכונים השונים אשר כוללים בין היתר, כאבי בטן ונפיחות, גלי חום, בעיות שינה, דלקות בנרתיק, חרדות ועוד. סכנה נוספת שעדיין נחקרת, מדברת על הקשר בין לקיחת הורמונים לבין מחלת הסרטן, בעיקר סרטן צוואר הרחם וסרטן השד.
הדעה הרווחת היום בעולם הרפואה היא שטיפולי פוריות מתונים לא מעלים את הסיכון לסרטן אצל נשים, אך מטופלות IVF מוכנות לסכן את עצמן בכדי להפוך להורים ולהמשיך בטיפולי פוריות ללא הפסקה ואף להחליף רופאים, כל עוד המדינה מממנת את הטיפולים. לפי נתוני האיגוד הישראלי לחקר הפוריות (איל"ה), עם העלייה בגיל האישה צונחים שיעורי הצלחת טיפולי הפוריות באופן דרמטי. בגיל 39-35 עומד שיעור ההצלחה על 19 אחוזים, בגיל 40-42 על 9.6 אחוזים ובגיל 43 ומעלה הסיכוי עומד על 3.5 אחוזים בלבד.
לאחר שנתיים, הרופא הציע לקארין לשקול תרומת ביצית. "היום המצב שונה, כשרואים שאין סיכוי אחרי 4-5 שאיבות הרופאים ישר מציעים תרומת ביצית, זה הפך לדבר נורמטיבי", היא מסבירה.
קארין מספרת שהרגישה רתיעה מהנושא, אך רק לאחר שנתקלה במאמר על אפי גנטיקה, שינתה את דעתה. "היה לי קשה להרגיש שהתינוק הזה יהיה שלי, אני מאמינה שהמחשבות האלו עוברות בראשה של כל אישה שמקבלת תרומת ביצית. אחרי שקראתי את המאמר הבנתי שהאימא שנושאת את העובר, מעבירה אליו תכונות גנטיות כי הגנטיקה עוברת בדם בשילייה. מאותו רגע כל רגשות האשם וכל מה שליווה אותי התפוגג והבנתי שמבחינתי הוא שלי לכל דבר".
קארין בחרה בתורמת ביצית שיכלה לראות את תמונתה. "היה חשוב לי שיהיה דמיון. אני לא נמוכה ויש לי עיניים כחולות, ורציתי שיהיו לתורמת נתונים דומים ושלפחות תהיה התאמה במראה החיצוני. התהליך היה מהיר מאוד. העוברים הופרו הייתה החזרה וקליטה וזהו, שנים של סבל נגמרו".
בנה של קארין כיום בן שנה ושמונה חודשים וכפי שרצתה יש ביניהם דמיון פיזי. "נשארו לנו עוברים מהתורמת הזו וכנראה שנביא עוד ילדים מאותה תורמת", היא אומרת. את נושא התרומה, החליטה קארין להשאיר לעצמה. "אני לא מספרת לאנשים שהוא מתרומת ביצית, אף אחד לא יודע, ואפילו הוריי לא יודעים. זה פרט אישי ומבחינתי זה קשור לרחם שלי, לחיי ולחיי בני, ואני לא מעוניינת שזה יהפוך לשיחת היום. לצערי, אנחנו חיים במדינה לא מפרגנת ויש כאן אנשים עם דעות חשוכות וחסרי הבנה מינימלית, דבר כזה יכול לחרבן לילד שלי את החיים".
אבל ביום מן הימים תספרי לילד?
"לא, אני לא אספר לו, לא לילד ולא לאף אחד אחר, אני ובעלי החלטנו יחד שלא נספר".
"הרבה נשים שקיבלו תרומת ביצית נשארות בארון"
לטלי (48) מצפון תל אביב, נשואה ואימא לשניים (7, ותינוק בן 9 חודשים), לא היו בעיות בהריון הראשון, בגיל 40. שנה לאחר הולדת הילד, היא נכנסה שוב להריון, שהסתיים בהפלה. בעקבותיה הגיעו עוד שתי הפלות, אחת מהן הייתה עם תרומת הביצית, בגלל טעות אנוש.
"ההריונות לא החזיקו בגלל שאיכות הביציות הייתה נמוכה. חשבתי שאני מספיק פורייה כדי להביא עוד ילד, אך לימים הבנתי שקיים הבדל גדול בפוריות בין גיל 40 לגיל 42", היא אומרת.
עד גיל 45 טלי ניסתה להיכנס להריון ועברה טיפולי IVF. "בשביל ההרגשה האישית רציתי לדעת שניסיתי ועשיתי הכול. לא לקחתי את זה קשה, הייתה לי מטרה ולא ראיתי בעיניים, ידעתי שאני אשיג אותה. היום אני מאמינה שהמדינה אשר מאשרת טיפולים עד גיל 45 צריכה לעצור את זה קודם. כל החומרים האלו שנשים מקבלות בטיפולים זה רעל שהן מכניסות לגוף שלהן. אנחנו דור שהתחתן מאוחר ולא חשב על ההשלכות של זה".
שיתפת את הסביבה שלך שהילד נולד מתרומת ביצית?
"החלטתי שאני לא חיה עם סודות בגודל של פיל, חוץ מזה אני אדם גלוי, ועברנו מדורי גיהינום כדי שיגיע אז למה שלא נשתף? כל הסביבה שלי יודעת על זה. קראתי על ילדים שמגלים בגיל הנעורים או מאוחר יותר את הנושא וזה יוצר המון בעיות של משבר אמון בהורים ובמשפחה. הגדול לא מבין עדיין, ואני גם לא רוצה להסביר לו מבלי שהבן השני יהיה נוכח. כדי שלא ידע עליו משהו שהוא עצמו לא יודע. הרופא שליווה אותי אמר לי שצריך לחשוב על ההשלכות, שלא יקרה מצב שבו הילדים יריבו והבכור יגיד 'אני מאימא ואתה לא'. בינתיים טפטפתי לו שעזרו לי להביא אותו והרבה אנשים עזרו לי כדי שזה יצליח עם התינוק".
טלי התלבטה במשך חודשים לגבי התורמת. "אבל בחרתי מישהי מאוד יפה לפי התמונה שלה, והילד שלי יצא יפה תואר והצבעים שלו מאוד דומים לאלו של בעלי. בפעם הראשונה הייתה הפלה כתוצאה מטעות שהייתה במערכת, ובפעם השנייה בחרתי מישהי אחרת. ממילא הכמות שלהן מאוד מצומצמת, כי הן תורמות פעמיים בכל חברה. כשאני חושבת על התורמת אני מבינה שמדובר בנשים שחיות בשוליים, רובן עושות את זה בגלל חוסר אמצעים, משום שאני לא יכולה לדעת מה הפוטנציאל השכלי שלה, מה שנשאר זה רק הנראות".
עניין אותך לפגוש את התורמת?
"מאוד רציתי שיגידו לה שהצלחתי אבל אמרו שהן מעדיפות לא לדעת. בכל אופן, אני מברכת אותה על אופייה הנוח והנעים, שעבר לבן שלי".
לדבריה של טלי, נשים רבות שמחליטות להביא ילדים מתרומת ביצית, גם כאלו שהיא עצמה מכירה, בוחרות שלא לחשוף את הנושא. "אני חושבת שהסיבה היא שהנושא הזה עדיין חדש ולא נפוץ. כמו שפעם אם היית גיי רוב הסיכויים שהיית שומר את זה לעצמך. נשים מפחדות לדבר, כי הן דואגות שהן חושפות משהו מאוד משמעותי שקשור בילד שלהן. אבל יש כאן גם חשיבות חברתית, נשים מבוגרות, חלקן ידועות שהביאו לעולם תאומים, שאגב ממש לא דומים להן, נמצאות בארון עם הנושא הזה ולא אומרות את האמת והן עושות עוול כי הן גורמות לנשים אחרות להיות שאננות ולקוות שגם הן יוכלו להביא כמוהן ילדים בגיל מאוחר".
לעומתן, טלי מרגישה שמדובר בשליחות. "צוחקים עליי בעבודה שאני יח"צנית של תרומת ביצית , אני חושבת שאני ברת מזל שאני בדור הזה ושתרומת ביצית אפשרית, בזמן אחר, האפשרות של להביא עוד ילד הייתה סגורה בפניי".
"המטופלות מבינות שאימהות היא לא גנטיקה"
עמי מנור, מנכ"ל מנור מדיקל, שמספקת תרומות ביציות של נשים מאוקראינה, מסביר שמרבית המטופלות אשר מגיעות למרפאה הן בשנות ה 40 לחייהן. "המטופלות שלנו מגיעות מכל המגזרים ומכל סוגי האוכלוסיות מ'גברת כהן מחדרה' ועד נשים מפורסמות בעלות תפקידים בכירים בישראל".
אילו חסמים נפוצים יש לפונות לתרומת ביצית?
"ההחלטה לפנות להליך תרומת ביצית מגיעה לאחר אין ספור התלבטויות, מדובר בפשרה לא קלה ויש נשים אשר זקוקות לתרומת ביצית אך חוששות מכך שלקרובים יהיה קשה לקבל ילד שנולד מגנטיקה אחרת או חשש מכך שהן בעצמן לא יחוו קרבה וקשר לילד. בסופו של דבר, המטופלות מבינות שאימהות היא לא גנטיקה ומי שנושאת את ההיריון ונותנת לילד אהבה, ביטחון, חיבוק וסביבה מגוננת היא האימא האמיתית".
תהליך של תורמת הביציות כולל תאמה אישית לחוק המדינה בארץ ובאוקראינה- גילאים, ראיונות אישיים, בדיקות גופניות, בדיקות לקראת הפרייה חוץ גופית, בדיקות גנטיות, אבחון פסיכולוגי מקיף, בהמשך הכנה תרופתית לשאיבת הביציות, בדיקות דם ואולטרסאונד. השאיבה נעשית בהרדמה כללית.
מה ידוע לכם על התורמות ועל הפרופיל הגנטי שלהן?
"ידוע לנו על הרקע האישי והבריאותי שלה ושל משפחתה. אנחנו מבצעים בדיקות גנטיות בהמלצת גנטיקאים ישראלים מובילים. בדיקה אחת מבוצעת בקייב ושאר הבדיקות מבוצעות בארץ במכון הגנטי בשיבא".
האם בדומה לתרומת זרע, יש תרומה פתוחה שבה ניתן ליצור קשר עם התורמת בגיל 18?
"התרומה באוקראינה היא אנונימית וסגורה. למטופלים אין יכולת לקבל לזיהוי של התורמת והתורמת לא תדע אודותיה. בכל העולם קיימת רגישות עצומה לנושא תרומת הביצית מחשש לניצול של מצוקת תורמות, לכן, אנו במנור לא הסכמנו להיות מתווכים של תרומת ביצית ובטח לא הסכמנו לרכוש ביציות מקליניקות באוקראינה של תורמות שאולי נוצלו באכזריות, בתחום הרגיש הזה של יצור חיים אנו סומכים רק על עצמנו".
מחיר הטיפול נע בין 28,400 שקלים ל-48,800 שקלים, תלוי בסוג המסלול ובמספר העוברים. ניתן לקבל החזרים מכל קופות החולים עד לגובה של 12 אלף שקלים. מחירים אלו אינם כוללים את עלות הרופא האישי של המטופלת ואת החזרת העוברים לרחם בבית החולים.
בישראל יש לא מעט תורמי זרע, אך קשה יותר למצוא תרומות ביצית, עמיר מסביר שקיימות מספר סיבות: "התהליך בארץ עדיין די מסורבל וארוך עבור נשים שמעוניינות לתרום. סיבה נוספת היא תרבותית וחברתית, אנחנו מדינה קטנה והחשש גדול. כמו כן רוב הרבנים הגדולים קובעים כי על פי ההלכה חובה לקבל תרומת ביצית מאישה גויה ולא יהודייה".
משום שעל פי ההלכה, האם היא זו שקובעת את זהותו היהודית של היילוד, עולה השאלה מה הדין במקרה של תרומת ביציות מאישה גויה?
"בתרומת ביצית ישנה מחלוקת הלכתית בין הפוסקים. השאלה העיקרית שעולה מהסוגיה היא מי היא אם הילד? זו שהילד היה ברחמה והיא ילדה או זו שהביצית היא שלה למרות שהילד לא נולד ממנה. רוב הרבנים בישראל וגם מכון פוע"ה ( פריון ורפואה ע"פ הלכה) הולכים לפי פסיקתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאומרת שבמקרה של תרומת ביצית מגויה האימהות נקבעת רק לפי העיבור והלידה. לשיטה זו הוולד במקרה כזה יהודי לכל דבר, ואם אביו כהן הוא נחשב כהן. לכן אין לבצע גיור לחומרה כדי שלא להוציא לעז על הנולדים באופן כזה. ישנם רבנים שלדעתם יש לבצע הליך גיור לתינוק. כמו כן ישנם שני כללים בסיסיים בנוגע לתרומת ביצית שמוסכמים על כל הפוסקים ללא שום מחלוקת. היתר כללי: ניתן להיעזר בתרומת ביצית במידת הצורך ואיסור גורף: אסור לקבל תרומת ביצית מאישה יהודייה. תרומת ביצית המותרת על פי הלכה היא אך ורק תרומת ביצית מאישה נוכרייה, ויש לכך מספר סיבות עיקריות: על מנת למנוע בעתיד מקרה של נישואין פסולים עם אח או אחות למחצה ועל מנת למנוע סכנת ממזרות שעלולה לעבור מהתורמת לתינוק".