אם לא נדרשת לסוגייה במהלך ההריון, תצטרכי לחשוב מהר בבית החולים. באיזשהו שלב – תלוי כמה מהר הגעת לחדר הלידה מרגע שהתחילו הצירים – ישאלו אותך אם תרצי להתאשפז בחדר של ביות מלא או ביות חלקי.
ההגדרות אמנם משתנות מעט בין בתי החולים השונים. ישנם כאלה שמציעים רק את אחת האופציות מבלי אפשרות בחירה, אבל ברובם יש לך אפשרות לבחור ואז מתחילה הבעיה.
ככלל, ביות מלא משמעו שהות רציפה עם התינוק, כן, גם בלילה, מרגע הלידה ועד רגע השחרור, למעט הפסקות קצרות. ביות חלקי משמעו הפקדת התינוק בתינוקייה למספר שעות משתנה מדי יום, ובעיקר – שינה בחדר בלעדיו. כמובן שאפשר לשנות את דעתך גם אחרי שהחלטת (גם אם זה כרוך בכמה ניג'וסים ביורוקרטיים ופרצופים מהצוות), אבל איך לעזאזל יודעים מה לבחור? קבלי כמה טיעונים בעד ונגד.
בעד: הנסיך שלך עם עוד תינוקות בתינוקייה? אין מצב
1. רק ככה את יכולה לפקח עליו באמת. ביקשת בלי מוצץ? ציינת במפורש שאת לא מעוניינת במתן תחליפים? סימנת בטופס "נא לא לקלח"? הכוונות של הצוות אמנם טובות, אבל כשיש עשרות תינוקות ומעט אחיות במשמרת, הן לא תמיד יכולות לעקוב אחרי הבקשות. אם את רוצה פיקוח צמוד על התינוק שלך, אין מנוס – את חייבת לעשות את זה בעצמך. ומכיוון שממילא תהיי אחראית עליו בעשרות השנים הקרובות, זה זמן לא רע להתחיל.
2. זה חשוב להנקה. הנקה היא עניין של היצע וביקוש. ככל שהתינוק שלך יונק יותר, הגוף שלך מייצר יותר חלב עבורו. בשעות ובימים הראשונים אחרי הלידה, הגוף אמנם זוכר שילדת (נסי לשבת ותביני), אבל בכל זאת זקוק לעידוד על מנת לייצר חלב. מה לעשות שהדרך לעשות זאת היא להפוך את התינוק למשאבה אנושית קטנה, שתתביית לך על הציצי ותגרום לחלב להזדרז. מעייף, לא פשוט לוגיסטית – אבל אם את בונה על הנקה, קחי בחשבון שההמשך יהיה קל יותר אם תבחרי בביות מלא.
3. אפשר להציג אותו לכל מי שבא לבקר. במקום להתחיל תיאומים וטלפונים, כדי לסנכרן בין שעות הביקור של כולם לבין השעות שבהן התינוק איתך, או לקטוע ביקור באמצע כי בדיוק התקשרו אלייך מהתינוקייה לבוא להניק – למה שלא תבחרי באופציה הפשוטה יותר, ופשוט תהיי עם התינוק שלך כל הזמן? ככה, תוכלי גם להשתמש בתירוצי הנקה (שלך) ועייפות (שלו) כדי לקצר ביקורים שמתארכים יתר על המידה.
4. תינוקייה זה לא פיקניק. אחרי תשעה חודשים של מים חמימים, אור עמום וקולות שקטים, התינוק שלך יוצא לעולם. אם טרם יצא לך לבקר בתינוקייה, כדאי לדעת שגם בחדישות שבהן יש אור בוהק למדי, ולא מעט תינוקות שעושים את מה שתינוקות הכי טובים בו: בוכים. כדי לרכך לתינוק שלך את המעבר לעולם, עדיף שתהיי צמודה אליו, תני לו להרגיש את הדופק שלך ואת חום הגוף שלך שכל כך מוכרים לו, ותעזרי לו להתרגל לאט לאט לעולם החדש שהגיע אליו.
נגד: אולי תישני קצת? תיכף לא תהיה לך הזדמנות
1. הרגע ילדת. ממש לא משנה אם בקיסרי או בלידה טבעית וקלילה – ילדת. זו חוויה מתישה, סוג של ריצת מרתון בלי לזוז מהמקום, ואם את מרגישה שאת רוצה לנוח זו זכותך. בעוד כמה ימים כבר לא תהיינה לך פריבילגיות כמו ארוחות שמוגשות לך בלי להכין אותן (ובלי לשטוף כלים) ובייביסיטר מקצועי מסביב לשעון. כשתתאוששי קצת, פיזית ומנטלית, תהיי עם התינוק כמה שרק תרצי.
2. את לא סגורה על איך מטפלים בתינוק. קראת, ואת זוכרת במעומעם מה אמא שלך עשתה עם האחים הקטנים, ועדיין: את לא ממש בטוחה איך מחליפים, כמה זמן צריך להחזיק לגרעפס או מה עושים עם חבל הטבור. בתינוקייה, לעומת זאת, האחיות כבר טיפלו בעשרות אלפי תינוקות כל אחת, כך שאת יכולה להיות בטוחה שהוא בידיים טובות.
3. את לא בחדר פרטי. בחדר של ביות מלא אין רק את התינוק שלך, אלא את כל התינוקות של השותפות שלך. וחוקי מרפי, כידוע, לא מתבטלים בכניסה לבית החולים, כך שתהיי בטוחה שברגע שהתינוק שלך יירדם, תינוק אחר יתעורר, יעיר אותו – ואת לילות האשפוז תבלו, את והשותפות, במעגל של חוסר שינה וצקצוקים הדדיים.
4. כדאי שתישני קצת. אולי את עוד בהיי מהאנדורפינים בלידה, או שאפילו נמנמת לך בין הצירים בסיועו האדיב של האפידורל. ועדיין, גם אם לא חסרות לך שעות שינה עכשיו, את יכולה להיות בטוחה שבשבועות (או חודשים. או שנים. תלוי איזה תינוק הגרלת) יווצר לך מחסור לא קטן. נצלי את הכמה ימים בבית החולים כדי לישון, למלא מחסנים ולמחוק עיגולים שחורים. סמכי עלינו שהם עוד יחזרו.