פנינה המיילדת (צילום: יח"צ בית החולים לניאדו)
מיילדת באהבה כבר 20 שנה. פנינה המיילדת | צילום: יח"צ בית החולים לניאדו
"את יכולה, את מתקדמת, בואי ננסה למשוך עוד קצת, הפתיחה גדלה..." הידיים שלי מעסות את הגב של אורית, שנושמת עמוק יחד איתי. הבעל, שי, נושם אף הוא נשימות סדירות על פי הנחייתי, שקוע במסך האייפון אותו הוא לא עוזב לשנייה. אני מכניסה את אורית למקלחת, והתנועה שלנו תחת המים הזורמים עושה את שלה. אחרי חצי שעה של ריקוד צירים איטי, המים כבר לא עוזרים. מגרונה של אורית, או יותר נכון מרחמה, בוקעים קולות ראשונים שמבשרים שעברנו שלב.

שמי פנינה, ואני מיילדת באהבה כבר 20 שנה. מעבר לארבעת ילדיי ונכדתי היקרה, זכיתי לפגוש אלפי תינוקות בשנייה הראשונה שנשמו את אוויר העולם, ואני עדיין מתרגשת בכל פעם מחדש. רציתי לשתף אתכם בזווית שלי - לכאורה עוד יום שגרתי בחדר הלידה העמוס שלנו בבית החולים לניאדו, אבל בשבילי יום חדש, חוויתי ומרגש בכל פעם מחדש.

אורית מתחילה ללחוץ. בדיקה קצרה ואני מבשרת לה בשמחה שעשינו את זה והיא בפתיחה מלאה. שי מניח סוף-סוף לאייפון, וצופה בנו במתח מחפשות את התנוחה הנכונה. כאשר אורית בוחרת ללדת על הצד, אני מנחה אותה מתי ללחוץ ומתי לנשום. שי הופך לשותף פעיל ואני מציפה את המקום בשמן בניסיון להימנע מחתך. אני מציעה לאורית להרגיש את הראש של התינוק, עדיין בפנים - אבל כל כך קרוב ומוחשי.

מחלקת יולדות לניאדו (צילום: יח"צ בית החולים לניאדו)
כל יום הוא יום חדש ומרגש. מחלקת יולדות בבית החולים לניאדו | צילום: יח"צ בית החולים לניאדו

"תושיטי את הידיים ותוציאי את התינוק שלך"

ואז זה קורה. אורית נושמת נשימות קטנות ומתבקשת לא ללחוץ, כשאני מחלצת את הראש ומיד אחר כך כתף ועוד כתף. "תושיטי את הידיים ותוציאי אותו אלייך", אני מציעה. אורית נרתעת, כמו כולן ברגע הראשון. "את לא תצטערי, זו חוויה בלתי נשכחת", אני מפצירה בה, והיא זורמת איתי.

_OBJ

שי חוזר לאייפון, אבל הפעם נרגש עד דמעות הוא מפנה אותו לבנו, אותו הוא מצלם בפעם הראשונה. אני מניחה את ידה של אורית על חבל הטבור, להרגיש את הדופק הפועם בו, ומתרגשת בעצמי. כאשר הדופק פוסק, שי חותך את חבל הטבור וארבעתנו ממתינים בסבלנות ליציאת השלייה. בינתיים אני מכסה את הרך הנולד שצמוד לאמא, גוף אל גוף. דימום קל מבשר שהשלייה נפרדת: אני בודקת שהיא שלמה, ובהקלה אומרת לזוג המאושר מזל טוב.

אני בודקת את אורית המאושרת והמותשת ומספרת לה בשמחה שהצלחנו יחד ליילד את בנה ללא קרעים. מדהים בכל פעם מחדש איך רבע שעה לאחר הלידה הפה של התינוק הקטן כבר מסמן רפלקס הנקה. אני מנחה את אורית כיצד להניק, ומניחה לזוג ליהנות מיצירת הקשר הראשוני עם בנם החדש. יוצאת למסדרון, מודה לאלוהים על המקצוע שבחרתי וממשיכה ללידה הבאה. 20 שנה ולא נמאס לעולם.

יש לך סיפור לידה משלך שתרצי לשתף אותנו? כתבי לנו ninemonth@mako.co.il

>> הטרנד החדש שסוחף את הרשת: תינוקות בחליפות